סא"ל מ. ז"ל

צל"ש הרמטכ"ל

צל"ש הרמטכ"ל מוענק לסא"ל מ' ז"ל על שהראה אחריות, מנהיגות, קור רוח ואומץ לב עילאי תחת אש להלן תיאור המעשה: בתאריך ג' בכסלו התשע"ט (11 בנובמבר 2018) פעל סא"ל מ. זכרונו לברכה עם צוותו בשטח האויב. הצוות נתקל באויב ונקלע למצב קשה. סא"ל מ. עמד בנחישות, בקור רוח ובאומץ כדי להגן על חבריו לצוות. בהמשך, מתוך יוזמה וחתירה למגע קיבל על עצמו תפקיד קדמי בפעולת ההשתלטות על האויב ופעל בתושייה כדי להצליח בה. סא"ל מ. נהרג במהלך האירוע. סא"ל מ. זכרונו לברכה הראה במעשיו דבקות במשימה, אחריות, דוגמא אישית ורעות. אביב כוכבי, רב אלוף ראש המטה הכללי אלול תשע"ט ספטמבר 2019



סא"ל מ. ז"ל


סא"ל מ. ז"ל

תמונות מהטקס, צילום: דו"צ

דברי הרמטכ"ל:

במהלך האירוע, הוענק לסא"ל מ' ז"ל, ממערך המבצעים המיוחדים באגף המודיעין, צל"ש הרמטכ"ל, על פעילותו במבצע בו פעל עם צוותו, בשטח אויב, בנחישות, בקור רוח ובאומץ, להגנה על חבריו מתוך יוזמה וחתירה למגע, ועל שנטל תפקיד קדמי בהשתלטות על האויב ופעל בתושייה לקידום ההשתלטות. בשמו, קיבלו את הצל"ש הוריו, אלמנתו וילדיו.

"זהו מקרה יוצא דופן של גבורה בולטת", ציין הרמטכ"ל. "אני מכיר את מ' עוד מהימים שהיה קצין צעיר בחטיבה 35. לצד הכישורים הרבים שלו הוא היה איש צנוע, איש שתוכו כברו, איש של אמת, איש שידעת שמה שאתה רואה זה מה שיש. הפעילות בה נהרג היא חלק מאירוע שיכול היה להסתיים באופן הרבה הרבה יותר חמור. הוא קיבל החלטה שבעזרתה הצליח ליצור את התנאים כדי שלא נתדרדר למשבר בעל השלכות אסטרטגיות".

"אני מצדיע למ' על האופן בו פעל", המשיך רא"ל כוכבי. "רק מי שהיה בכאלה מצבים יודע אילו עוצמות, לחצים וכובד של שיקולים מונח על הכתפיים ומתרוצץ בראש בשברירי השנייה הזו. לא רק אני מלא הערכה למ'. בשם צה"ל כולו אני אומר תודה על האופן שבו פעל ברגעים הללו. מ' היה קצין מיוחד וייזכר כדמות מופת. אשריו של מ' שזכה גם לאישה מיוחדת כזו, ואני אומר לילדים - אשריכם שיש לכם אימא כזו ומשפחה כזו. מ' גדל במקום שהצמיח את כל זה, ואי אפשר להחמיץ את העוצמה שיש במשפחה הזו".

"אני מודה לכם בשם צה"ל", סיכם הרמטכ"ל. "זהו יום לא קל והדבר המרכזי שצריך להישאר ממנו הוא גאווה. אני מעריך מאוד את פועלו של מ', ומצדיע לו גם בהיעדרו".

הקלטת רשת הקשר של מסוק החילוץ

ממצאי התחקיר הצה"לי, יולי 2019

כתבה מידיעות אחרונות (פצע פתוח), ספטמבר 2019

דברים שכתבו חבריו ליחידה (פורסם בYNET ב-23 בספטמבר 2019)

בטור מיוחד, מובאים דבריהם של אל"מ ר' וסא"ל ע', חבריו ליחידה של סא"ל מ', שכתבו על האיש שהיה, ועל הצוואה שהשאיר בלכתו. סא"ל מ' פעל עם צוותו בשטח אויב, בנחישות, קור רוח ואומץ, להגנה על חבריו. הוא פעל מתוך יוזמה וחתירה למגע, נטל תפקיד קדמי בהשתלטות על האויב ופעל בתושייה לקידום ההשתלטות.

"במסדרונות לבנו, זה לא קל לעשות חשבון נפש, ולפעמים גם אפשר לחיות חיים שלמים מבלי לחוות רגע אחד של יישוב הדעת. סגן-אלוף מ', אח יקר, את הצוואה הזו השארת לנו בלכתך - לעצור, להתבונן לתוך החלל הגדול שנפער בתוכנו ולשאול את השאלות, גם אלו שלא כל כך נעים לשאול. והתשובות, גם הן לא תמיד נעימות לאוזן או לעיכול, ועל זה אנו אומרים לך תודה. זה דורש מאיתנו אומץ מסוג אחר, כזה שאנחנו לא רגילים אליו. מנהלים דיאלוג בלתי פוסק, מרימים כל אבן אפשרית ושואלים את עצמנו למה? לכולם יש את התשובות, אבל לא את אותן תשובות. גם לנו יש אחת משלנו, היא אולי כתובה, אבל לא בדפים שלנו, אלא אי שם בדפים שלמעלה - "מכּתוּב" קראת לזה.

 

לא אתה בחרת את המקום או השעה ללכת מאיתנו, אתה רק בחרת את השליחות שלך. היא קסומה, אבל אין בה קסמים, ייחודית אבל אין בה זוהר, היא חשובה, ובעיקר, מאוד מסוכנת. יש לוחמים שאצלם הכל בא בקלות, מגיעים ראשונים בניווט, אחרי שלמדו הכי פחות, תמיד שומרים על שורה ראשונה עם המד"סניק, גם כשהקצב יורד מתחת לארבע דקות לקילומטר, יודעים תמיד לענות את התשובה הנכונה. בקיצור, מבאס להיות איתם בצוות, תמיד מרגישים לידם קצת פחות. ויש את אלו שהכול אצלם בעבודה קשה. ממשיכים להתנשף גם אחרי המתיחות, לומדים עד הדקה ה-90, הולכים לישון אחרונים בצוות אבל הם תמיד יהיו הנשמה! איתך בדילמות של החיים לתוך השעות הקטנות של הלילה, מקשיבים, זורקים עצה טובה מה לעשות עם החברה, האישה או הילד. בקיצור, אחים.

אי אפשר ללמד את זה בשום מקום, באים עם זה מהבית. אנו מכירים את הבית שלך וזה לא מפתיע. ידעת לתת לכל אחד מאיתנו תחושה של בית חם ומשפחה. עכשיו אנחנו נחבק את משפחתך השורשית והאצילה. אחינו, אף פעם לא היה משנה מה הפרש הגבהים, תמיד השיחה איתך היתה בגובה העיניים, מלווה בקפה ואם אפשר גם סיגריה. אדם שרגליו נטועות עמוק באדמת הארץ. איש פשוט. איש של אנשים. אחד שאתה תמיד רוצה איתך בצוות. לפני כל מבצע היה לך ריטואל קבוע שמפיג את המתח, עם חצי חיוך וקריצה, היית מסנן: "סססאמק החיים האלה… (וכולנו משלימים ביחד) ממבצע למבצע", שאכטה אחרונה מהסיגריה וזהו, אתה דרוך ומוכן. יוצאים לפתור את החידה שמלאכת מחשבת רצופת אימונים ולילות מתישים, הכינה אותנו לקראתה.

 

אנחנו רגילים לפיצוח, וזוכרים שזה אף פעם לא מובן מאליו. מתכוננים לכל תרחיש שניתן לדמיין. לאלו שמעבר לגבולות הדמיון, יש מענה שמגיע בדרך כלל בדמותך, עם ניסיון מבצעי ותושיה שמצליחים לתת עוד קצת שולי ביטחון לביצוע. היינו שם איתך באירועים דומים אותם הצלחת לסיים כשידינו על העליונה, כשהכול מתנהל בדופק 60. הרי היית מהבודדים שיכולים להרגיש בבית בכל מקום. כשזה מצליח - עולם כמנהגו נוהג. שגרת היום יום אינה מופרת - קמים בבוקר, מפזרים את הילדים לגנים וממשיכים לעבודה. וכשזה לא, אז בדרך כלל נפגשים בטקסים. אנחנו מתגעגעים, נאחזים בזיכרונות, חובשים את הפצעים, בעיקר את אלו שלא רואים, ויודעים שתישאר בנו צלקת גדולה שתמשיך תמיד להזכיר לנו את גודל האובדן. עשרה חודשים אחרי שהלכת מאיתנו, אנחנו בעיצומו של מסע חדש ופחות מוכר לנו, ואתה צועד איתנו, קולך מגיח מעת לעת ומטייל במסדרונות של היחידה ושל לבנו. אח יקר, מקווים שגם במקום מושבך החדש, אתה כבר מרגיש בבית. חזקים! לא שוכחים, זוכרים! "

אלוף-משנה ר' וסגן-אלוף ע. 


כתבה מוואלה, אוקטובר 2019






הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה