המלאכית בלבן

מתוך פייסבוק
אסתר ארדיטי

אסתר ארדיטי


על אסתר ארדיטי, בעלת עיטור המופת



בירושלים ישנו רחוב ששמו נקרא בטעות "המלאך בלבן" במקום המלאכית בלבן. הסיפור שמאחוריו מרתק.

חייה של אסתר ארדיטי לא התחילו טוב. היא נולדה בבולגריה, כמה שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובמהלכה גורשה משפחתה לאיטליה. החיים המשיכו להתאכזר אליה כאשר אמה נדרסה למוות ואחיה הקטן נפטר ממחלה.

בשנת 1953 סיימה אסתר את לימודי בית הספר התיכון באיטליה ועלתה לארץ. זמן קצר לאחר מכן התגייסה לצה"ל ובגיל שבע-עשרה וחצי, לאחר קורס חובשים, הוצבה בבסיס חיל האוויר. גובהה היה מטר חמישים והיא שקלה כ-45-40 ק"ג בלבד.

כמה ימים לאחר הצבתה, בכ"ט בנובמבר 1954, עשתה אסתר תורנות לילה בבסיס. למרות מזג האוויר הקשה באותו לילה, המשיכו טייסי חיל האוויר להתאמן. זמן קצר לפני נחיתת המטוסים, הפסקת חשמל שיתקה את הבסיס ואת תאורת מסלול הנחיתה.

בשל תנאי הראות הקשים, פספס אחד המטוסים את המסלול והתרסק בשדה סמוך. המטוס שהכיל תחמושת החל לבעור והיה מסוכן להתקרב אליו. צוותי ההצלה מיהרו למקום, אך שקעו בבוץ. אנשים יצאו מכלי הרכב והחלו לרוץ אל עבר המטוס.

כיוון שהמטוס כבר בער והיה מלא בתחמושת, הורו צוותי ההצלה לכל מי שהגיע למקום להתרחק מהמטוס.

לפתע שמעה אסתר זעקה מכיוון המטוס, "אימא, אימא!" היא לא חשבה פעמיים והחלה לרוץ אל עבר המטוס בשעה שמאחוריה נשמעות קריאות "משוגעת, לאן את רצה?" אסתר נכנסה למטוס הבוער ומשכה החוצה את הנווט שלמה הרצמן.

הרצמן סיפר לאסתר כי הטייס, מפקד הטייסת יעקב שלמון, עדיין לכוד בפנים.

עתה החל המטוס לבעור, והיה ברור כי זו סכנת חיים אפילו להתקרב אליו. אך אסתר רצה אל המטוס, נכנסה אליו באפלה מוחלטת ומיד הבחינה בריח של בשר שרוף.

לפי הריח היא זיהתה את שלמון הטייס שהיה פצוע קשה, מחוסר הכרה ורגליו בוערות. שלמון היה קשור למקומו ואסתר נאלצה לשלוף מתיקה מספריים כדי לשחררו.

לאחר מכן משכה וגלגלה אותו אל מחוץ למטוס עד שהגיעו השניים למקום בטוח. שניות לאחר מכן התפוצץ המטוס.

הנווט הרצמן נפטר מפצעיו ואילו הטייס שלמון החלים ומשפחתו אימצה את ארדיטי בהיותה חיילת בודדה.

הרמטכ"ל משה דיין שמע את סיפור החילוץ ההרואי והעניק לאסתר ארדיטי את צל"ש הרמטכ"ל, שהפך מאוחר יותר לעיטור המופת המוענק על "מעשה שנעשה באומץ לב וראוי לשמש מופת."

אסתר הייתה החיילת הראשונה שזכתה בצל"ש.

כשמשה דיין העניק לה את הצל"ש הוא הופתע מהטוראית הדקיקה ונמוכת הקומה ושאל בתדהמה: "זה הכול?"

אבל אין זה מסביר את השם "המלאך בלבן."

לאחר שסיימה את שירותה הצבאי, עבדה אסתר בתור חובשת ונהגת אמבולנס בדימונה ובירושלים. לאחר מכן הפכה למדריכת תיירים, זמן קצר לפני שפרצה מלחמת ששת הימים ביוני 1967.

מיד כשפרצה המלחמה התנדבה אסתר להיות חובשת בתחנת איסוף נפגעים של חטיבת הצנחנים בירושלים. אבל זה לא הספיק לה והיא הצטרפה לכוחות הקדמיים שכבשו את הכותל, ובהם היו נפגעים רבים.

בכל אותם ימים לבשה אסתר חלוק לבן של מד"א וטיפלה בפצועים ובנפגעים רבים, ומכאן זכתה לכינוי מפי הצנחנים - "המלאך בלבן."

"המלאך הלבן" הוא גם סרט משנת 1936 שתיאר את עבודתה של האחות פורצת הדרך פלורנס נייטינגייל במלחמת קרים במאה התשע-עשרה.

אורי סלע, סופר ופזמונאי, כתב על אסתר את השיר "מלאך הצנחנים":

"אסתר, כבר הבוקר האיר

ונדמו כל כלי הרצח

כבר חובק השלום את העיר

אבל אנו עלייך נשיר

כי אותך לא נשכח עד נצח.

עלייך נספר

עוד אלף שנים.

נזכור אותך, אסתר

מלאך הצנחנים."

אסתר התנדבה כחובשת גם במלחמת יום הכיפורים. היא נפטרה בשנת 2003 בגיל שישים ושש.

מתוך הספר: הסיפורים הטובים בהיסטוריה.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה