יוסי יהושע, ראובן וייס
אתר הגבורה, YNET, 7 בדצמבר 2021
אליסה קראנט ו-צ.
חודשיים וחצי אחרי שמפקד פלוגה בדובדבן והקשר שלו נפצעו קשה במרדף אחר מחבל ליד ג'נין, הפרמדיקים שהצילו את חייהם בשטח מדברים לראשונה. "בזמן הפינוי המ"פ איבד דופק. לקחתי מחט, עשיתי לו ניקוז חזה בזמן נסיעה - והדופק חזר", מספר צ'. הפרמדיקית אליסה: "עבדתי על אוטומט"
חודשיים וחצי חלפו מאז הלילה שבו סמ"ר צ' (21), פרמדיק ביחידת העילית דובדבן, יצא לקרב - הקרב על חייהם של שניים מחבריו ליחידה. השניים, מפקד הפלוגה סרן ד' והקשר שלו רס"ל י', רדפו אחרי מחבל חמאס בתוך בית בכפר בורקין הסמוך לג'נין, ונפצעו קשה מירי כוחותינו.
בתחקירים הרפואיים שנערכו לאחר המבצע זכה צ' לכל שבח אפשרי. הפעולות שביצע וההחלטות שקיבל, שם, בחצר החשוכה בלב הכפר העוין, הצילו את חיי חבריו. הוא עצמו לא דיבר. ניסה לעכל, להבין, לשחזר בינו לבין עצמו את החוויה המורכבת. כעת, בראיון מיוחד ל-ynet ול"ידיעות אחרונות", חוזר צ' לאירועי אותו לילה, אז פגש לראשונה בשירות נפגעים בפעילות מבצעית.
ה היה מבצע מעצרים רחב היקף לסיכול תשתית חמאס ביהודה ושומרון. צ', שמתגורר בגוש עציון, הוקפץ ליחידתו במהלך השבת, בחג סוכות האחרון. המבצע – שבו נטלו חלק שב"כ, גורמי מודיעין וכוחות של אוגדת יהודה ושומרון - תוכנן לאותו לילה, 25 בספטמבר. "היינו אמורים לצאת למחרת לטיול משפחתי", הוא נזכר בחיוך. "אמרתי למשפחה שאגיע ביום ראשון בבוקר וניסע. בפועל הגעתי הביתה רק שבוע אחר כך".
"הטיפול הזה היה הרגע שבו הבנתי מה המשמעות שלי בצבא". סמ"ר קראנט וסמ"ר צ'
(צילום: אביגיל עוזי)
את השתלשלות האירועים באותו לילה הוא שחזר במדויק: "יצאתי עם הכוח העיקרי והייתי בחוליית הסגירה סביב הבית שבו היה המחבל. היינו מחוץ לחומת הבית, מטרים בודדים מהמקום שבו התרחש הירי. המ"פ, סרן ד', היה מפקד האירוע. הכוחות פרצו לבית ונתקלו מטווח קרוב. כבר כששמעתי את חילופי האש הבנתי שיהיו פצועים. ואז נשמעה הקריאה בקשר - 'שני פצועים לכוחותינו'. נכנסנו לחצר וחברנו אליהם תוך שניות".
בתחקיר עלה שאחד המחבלים פתח באש לעבר הלוחמים וניסה להימלט. המ"פ והקשר שלו רדפו אחריו, ד' אף ירה ופגע בו, אבל במהלך המרדף הם יצאו לחצר מבלי לעדכן את שאר הכוח. החיילים שהיו בחוץ חשבו שמדובר במחבלים, פתחו באש ופצעו את שני חבריהם.
"האירוע כולו התנהל בחצר של הבית. מלא שיחים ועצים מסביב, חושך מוחלט, והאור היחידי הוא מפנסי הראש שעל הקסדות שלנו", המשיך צ'. "אני מזהה שני פצועים שוכבים. תפסתי את החובש שהיה איתי ואמרתי לו - 'אתה אחד ואני אחד. קודם עוצרים דימומים ראשוניים ואז נראה'. אצל הקשר זיהיתי פגיעות בחזה ובאגן. הוא היה בהכרה. הדימום באגן היה משמעותי מאוד ואותו אנחנו עוצרים באותו רגע. אצל המ"פ זיהיתי פציעות ירי מרובות בכל חלקי הגוף, כשבפנים הפגיעה המשמעותית ביותר, כזאת שאני מבין שמסכנת חיים".
כאן נדרש הפרמדיק הצעיר לקבל אחת משורה של החלטות גורליות. "החלטתי לפנות את הקשר מיד לטנ"צ (אמבולנס טיפול נמרץ צבאי), ולהישאר בשטח עם המ"פ כדי לטפל בו ולהרדים ולהנשים אותו", הוא סיפר על ההחלטה - שזכתה לשבחים בתחקורים הרפואיים - שלא להרדים ולהנשים גם את הקשר לפני פינויו. "לא הייתה לי שום התלבטות. יש תוכנית טיפול צבאית מאוד מסודרת, שאומרת במה, מתי ואיך לטפל".
- ויש לך עם מי להתייעץ ברגע כזה? "אני הגורם הרפואי הבכיר בשטח. אין עם מי להתייעץ, כל ההחלטות שלי. גם אין זמן להתייעצויות כי חייבים לטפל בפצועים. צריך לקבל החלטות באותו רגע".
- דיברת עם הפצועים תוך כדי הטיפול? "שניהם היו בהכרה. הם היו שקטים. י' ענה לשאלות שלי".
- והירי מסביב נמשך כל הזמן?
"לא היה כבר ירי. הכוח תפס את המחבל".
רס"ל י' הועבר לחפ"ק, שם המתינה לו סמ"ר אליסה קראנט (20), שהייתה אז פרמדיקית הטנ"צ של אוגדת איו"ש, וכיום עושה את אותו תפקיד בחטיבת מנשה. קראנט, תושבת אשקלון, החלה להתנדב במד"א כבר בגיל 14, ועד לגיוסה היא הספיקה לטפל בלא מעט פצועים. כשרס"ל י' הגיע אליה היא נזקקה לכל ניסיונה הרפואי. "עבדתי על אוטומט", היא שחזרה. "סיטואציה מאוד מורכבת. בגלל רמת הכרתו היה לי חשוב לשמור אותו איתי, להסביר לו איפה הפגיעות, לדבר על המשפחה שלו. זה טיפול שנוגע בך. זה חייל שאתם כמעט באותו גיל. יש לו משפחה לחזור אליה".
פינוי הפצועים לבית החולים רמב"ם
(באדיבות בית החולים רמב"ם)
קראנט נתנה לרס"ל י' מנה של רכיבי פלסמה ומשככי כאבים. "בהתחלה, כשלא נצפה שיפור, זה היה מתסכל. המצב שלו המשיך להיות מאוד קשה וכל הזמן חשבתי מה אני מפספסת", היא תיארה. "התלבטתי אם להנשים אותו, זו הייתה נקודה קשה, אבל החלטתי שלא, ובאמת הטיפול שהענקנו לו עזר והוא חזר אלינו. הנשמה הייתה גורמת לו נזק".
באותן דקות, בחצר הבית בבורקין, צ' נתן גם למ"פ הפצוע מנה של רכיבי פלסמה, ואז הוא הרדים והנשים אותו ועלה איתו לרכב הפינוי. "תוך כדי הנסיעה הוא איבד דופק", תיאר צ'. "לקחתי מחט ועשיתי לו תוך כדי נסיעה ניקוז חזה - והדופק חזר". בהמשך, כשעה ורבע אחרי שנפגעו, הועלו שני הלוחמים הפצועים על מסוק שהעביר אותם לבית החולים רמב"ם בחיפה. היום, יותר מחודשיים אחרי שנפצעו, שניהם נמצאים בשיקום בבית החולים שיבא בתל השומר.
חילופי האש במהלך המבצע ליד ג'נין
מיד אחרי האירוע צ' נסע לרמב"ם, נפגש עם בני משפחות הלוחמים שנפצעו וסיפר להם בדיוק מה התרחש. מאוחר יותר, כשהשניים התאוששו מעט, צ' נסע לבקר אותם שוב. "הם זוכרים את מה שקרה", אמר. "י' זוכר הכל וד' זוכר הכל עד לרגע שהרדמתי אותו". קראנט ביקרה את י' בשיקום בתל השומר. "היה לי חשוב לזכור אותו לא בצורה של פצוע קשה", היא הסבירה. "רציתי גם לשמוע ממנו פידבק על הטיפול, ללמוד. הבנתי ממנו שפעלתי נכון, שמשככי הכאבים מאוד הקלו עליו".
גם קראנט וגם צ' נבוכים כששואלים אותם על האפשרות שיקבלו ציון לשבח. "אני עד היום לא מעכל שהצלתי חיים, שכך פעלתי, שתפקדתי ונתתי הוראות באירוע המבצעי הראשון שלי", הודה צ'. "קיבלנו תעודת הוקרה ממפקד היחידה והמון הערכה מכל מקום. צל"ש? בשבילי לשמוע מחייל שהייתי בשבילו ברגע הקשה הזה, זה מעל לכל תעודה או פרס".
קראנט הסכימה איתו, וסיכמה: "הטיפול הזה היה הרגע שבו הבנתי מה המשמעות שלי בצבא. למה צריך לצאת לחפ"ק בכל לילה. יש לזה משמעות אמיתית, להחזיר חייל הביתה. זו לא קלישאה".
