"סגן איתן פונד, סגן מפקד הפלוגה שנכח בקרבת מקום, הגיע במהירות אל מקום האירוע לאחר שהתחוור לכוח שמפקד מכוחותינו נעדר, ולאחר מציאת פיר מנהרה בסמוך, ביקש סגן איתן ביוזמתו להיכנס למרדף אחרי המחבלים במנהרה. לאחר שקיבל את אישור מפקדו נכנס סגן איתן לבדו למנהרה הצרה והחשוכה, אך בשל קשיי עבירות יצא ממנה, ופשט מעליו את אפוד המגן.
"לאחר מכן, נכנס סגן איתן בראש חוליית מפקדים לתוך מנהרת הטרור כשהוא מצויד באקדח בלבד והחל להוביל את הכוח בתוך המנהרה תוך סיכון אישי גבוה ותחת חשש ממשי מפני הלא נודע, המשיך סגן איתן להתקדם מרחק של מאות מטרים בעומק המנהרה, במטרה לחלץ את מפקד הצוות הנעדר, סגן הדר גולדין. כשהוא ממשיך לפקד על הכוח שאיתו מצא סגן איתן במנהרה ממצאים שסייעו בקביעת מותו של סגן גולדין ובכך מנע אי ודאות קריטית לגבי מצבו של החטוף".
בטקס עצמו בו קיבל את האות אמר פונד כי קשה לו לקבל אות על אירוע שלא נגמר טוב. הוא הוסיף וציין שלא עניין אותו לקבל עיטור אלא להציל את הדר.
"לקבל פרס על אירוע שבו שלושה מחבריך נהרגים זה דיסוננס שלא קל לחיות איתו. לקח לי שנים להגיע להבנה שגבורה ושכול יכולים לחיות ביחד, אבל גם היום קשה לי להכיל את העובדה הזאת, במיוחד בגלל שהדר עוד לא חזר הביתה. זה פצע מדמם", כתב פונד במאמר 'לישראל היום'.
באותו מאמר ציין פונד כי, "כשעמדתי שם, בפתח פיר המנהרה, הרגשתי חוסר אונים נוראי. כולם נשאו אלי את עיניהם, בתור הדמות הפיקודית הבכירה בשטח, וחיכו שאתן פתרון - ולא היה לי פתרון".
על החיפושים במנהרה הוסיף וכתב כי, "אחרי כמעט חצי שעה בעומק של חמישה מטרים מתחת לאדמה, ואחרי שעברנו בערך קילומטר בלי למצוא את הדר, מקונן הודיע לנו שצריך לצאת כי צה"ל רוצה לפוצץ את המנהרה. בדרך חזרה אספנו את הפריטים של הדר. המשכנו בלחימה עוד כמה שעות, אבל המחשבות על הדר בשבי חמאס לא עזבו אותי. הרגשתי תחושת פספוס נוראית. רק למחרת בערב, במוצ"ש, גילינו שבזכות הממצאים שהבאנו הצבא הבין שהדר לא בין החיים".
לאחר צוק איתן המשיך פונד בתפקידו כסגן מפקד הפלס"ר. לאחר מכן יצא לקורס מפקדי פלוגות בהמשך השתחרר מצה"ל ובמלחמת חרבות ברזל כיהן כסגן מפקד גדוד 6828 בחטיבה 828.
פונד נשוי להדרה, מתגורר בסנסנה. לזוג שתי בנות ובן.
יחד עם פונד נכנסו למנהרה: סגן שקד קידר, סג"מ מתן חורש וסמ"ר צ'אלאצ'או מקונן, סגן שלמה קדוש, סרן אבירן אלפסי וסמל יחיאל דן.