רס"ל רן אדר (גוסדורף)

אורי דרומי הארץ 7.12.2005
רן אדר (גוסדורף)

רן אדר (גוסדורף)


תיאור המעשה: רס"ל רן אדר ביצע משימה מסוכנת וקשה בתאריך 10 באוגוסט 1959 והתמיד בביצועה על אף סכנות, תקלות וקשיים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי



רס"ן רן אדר (גוסדורף), לוחם השייטת, בעל עיטור העוז, 1936-2005

על רן אדר אומרים חבריו לכיתה בקיבוץ גבעת חיים, אהוד טל ויובל נהרי, כי היה אינדיווידואליסט, אפילו זאב בודד. חבריו לשייטת, שאליה התגייס בנובמבר 1955, מסכימים ואחד מהם, יורם וינגר, מוסיף: "פייטר, פרא אדם".

"באופן טבעי, השייטת משכה את הטיפוסים האלה, העצמאים והאמיצים", מסביר אשר חורש (אושקה), מפקדו של רן במסלול מפעילי סירות הנפץ (כדוגמת זו שבה הסתער יוחאי בן-נון בתש"ח על המשחתת המצרית "פארוק" והטביעה). חבריו של רן אומרים - ספק בהלצה ספק ברצינות - כי ניחן בכוחות על-טבעיים: פעם התמהמה להצטרף לחבריו שיצאו לבסיס שכן, וכשהגיעו לשם מצאו אותו במקום. חיים סתיו, בן מחזורו ממסלול הצוללנים, אומר כי קראו לו "המכשף". כל עשרת החניכים בקורס היו קיבוצניקים: "השמועה עברה מפה לאוזן, חבר הביא חבר", מספר מפקד השייטת באותה תקופה, איזי רהב.

עם פרוץ מלחמת סיני צורפו אנשי הסירות, שהיו אז בקורס מ"כים, ליחידת הנח"ל ויצאו בדרך היבשה לכיוון המתלה, שם חברו אל חבריהם הצוללנים, שצנחו עם הגדוד של רפול. רן וחבריו השתתפו בטיהור הכוכים שבהם הסתתרו החיילים המצרים ורן אף נפצע קל בעת חילוץ הפצועים. חבריו למחזור, רפי דגני ודוד (דולי) אלוני, מספרים כי בשעה שכולם התחפרו בעת הפצצה אווירית, הוא יצא חשוף כדי לירות במטוסים המצריים. במארס 1957, לקראת פינוי סיני, השתתף רן בפיצוץ מתקנים, ועל פי מייק אלדר, מחבר הספר "שייטת 13", הטמין מטען מתחת לבמה בבית קולנוע של הצבא המצרי, מתוך כוונה להפעילו בשלט רחוק ממטוס, בשעת הצורך.

בליל 9 ביולי 1958 נהג רן סירה בפיקודו של דוד פרומר אל תוך נמל ביירות, כדי להוריד למים שני צוללנים - עמי עמיר ואמנון בן-ציון. מקלען הסירה היה דובי רם. תפקידם של הצוללנים היה לבדוק אם ספינות חיל הים הלבנוני הן מבצעיות. את הסירה השנייה, בפיקודו של עמי מאור, נהג ישראל רוט, עם המקלען בני וגמן והצוללנים זאב אריאל וזאב אלמוג, לימים מפקד חיל הים. אריאל ואלמוג התגלו על ידי הלבנונים והתפתחה מהומה. ארבעת הצוללנים חולצו לבסוף על ידי סירתו של עמי מאור. ישראל רוט מספר כי רן תימרן בקור רוח את הסירה ואיפשר לחבריו לשתק ספינה לבנונית שפתחה עליהם באש. רן, פרומר ואריאל זכו בצל"ש, שהומר אחר כך בעיטור העוז. "אני לא חושב שהגיע לנו צל"ש", אמר רן ב-1990 ל"בין גלים", ביטאון חיל הים. בתחקיר הוא לא חסך את ביקורתו מהמבצע. "המפקדים פחדו מלשונו החריפה", אומר ותיק השייטת מיקי גוטשלק, "משום שידעו כי בביצועים הוא מעולה".

רן נהפך לקצין החבלה של השייטת, התחתן עם דניאלה קנופלר ונולדו להם שי, רוני ויסמין. הוא מיעט לדבר ומעולם לא התפאר בעלילותיו. אחרי שהשתחרר היה לממונה על הבטיחות במוסדות רפואיים שונים. אלי לבני, סגן המנהל האדמיניסטרטיווי של "בית רבקה" בפתח תקוה, אומר כי היה "מקצוען ולויאלי" ואילו רפי יעקב, קצין הביטחון של בית החולים שניידר, מספר כי רן "חתר לשלמות, אפילו במחיר משרתו".

כמו אנשי שייטת רבים, הכה בו הסרטן. חברו למחזור, עמי שפירא, תוהה: "הגם שקפצנו מהסירות למים, לא הרבינו לצלול בקישון; ובכל זאת, חמישה מעשרת חברינו מתו מהמחלה הארורה". עמותת "אנשי הדממה" ופורום המתנדבים של פורטל BSH בראשות דורון זקצר ונועה הכט התגייסו להתרמה כדי לשולחו לגרמניה לטיפול היפרתרמי חדשני. "בסוף שבוע אחד נאסף הכסף", אומר יובל תמיר, יו"ר העמותה ובעצמו נפגע סרטן. דניאלה אדר אומרת כי בעת מצוקה נגלתה למשפחה ארץ ישראל היפה. על מצבתו של רן רוצה המשפחה לחרוט מלים משירו של יצחק שלו: "אלוהי הנושק לוחמים, העוצם עיניהם ההוזות, הידעת את פי הלוחם, שנשקת בפעם הזאת?"



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה