סרן גד מנלה
|
גד מנלה
תיאור המעשה: ביום ה-21 במרס 1968, בפשיטת צה"ל על כרמה, גילה סגן גד מנלה ז"ל אומץ לב ותושייה תחת אש עזה של האויב. הוא יצא ב-זחל"ם למשוך אש האויב אליו, כדי לאפשר לכוחותינו לאתר את מקורות האש של האויב. נוסף לכך חילץ פצועים בהיותם תחת אש עזה ורצופה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי
מתוך אתר יזכור
ביולי 1963 הגיע מועד גיוסו לצה"ל ואז יצאו הוא וחבריו לכפר-גליקסון לנח"ל. תחילה היה הרושם שאין הצבא אהוד - במיוחד עליו, כי הוא לא אהב לבצע פקודות של אחרים; והוא היה ממהר להחליט ולבצע את כל מה שקיבל על עצמו במלוא האחריות, בלי שפחד ובלי שהיסס. לא אהב לדבר ולהשמיע דברים כשם שלא אהב שידובר בו ועליו, אך כשהיה משמיע משהו היו אלה דברי טעם ומחשבה. חבריו הכירו אותו כצייד מעולה האוהב לשוטט עם "הרוגטקה" בידו, אולם שובבותו לא הסתירה את לבו הטוב שהיה מוכן לעזור לזולתו בכל עת ובכל שעה בלי שאהב להתבלט, מפני שמטבעו היה ביישן, כאמור, ונחבא אל הכלים. כאשר נסתיימה התקופה בכפר-גליקסון מיהר לבקש את העברתו לנח"ל מוצנח. מעניין לציין כי מה שהביא אותו להתנדבות לצנחנים היה חוסר עניין בגידול הגזר בשדות משק כפר-גליקסון ולכתו אחרי לבו היה מעשה אופייני מצדו - ומיד הזדהה עם ההווי המיוחד של הצנחנים. הוא התגבר על הפחד והשתלט על עצמו מתוך קור-רוח מחושב - ובכך מצא סיפוק. בחיי-הצבא מצא לו אתגר ותמיד הציב לעצמו פסגה של מעשה רב שאליה היה מוכרח להגיע, כי זה היה הקו הברור שלו: לא לוותר ולא להיכנע לכשלונות, יהיו אשר יהיו. הוא דרש מחניכיו את המכסימום שאדם יכול לדרוש מעצמו: לא את המאמץ הגופני דרש כי אם כוח-רצון להגיע למטרה, והיו כאלה שאמרו עליו: "אחרי מפקד כזה נלך ללא חשש, בידיעה ברורה שהוא יודע את אשר לפניו". הוא שלט בעצמו בכל מצב ובכל סיכון ויכולת זו היא שמילאה את כל הוויתו. נאמר עליו שהיה נחפז ונמהר כלפי חוץ וכלפי הסובבים אותו, אולם רק מניעים פנימיים הביאו אותו לכך. אחרי שגמר את השירות הסדיר שלו בדרגת סגן-משנה התנדב לשירות-קבע ובמלחמת ששת הימים היו תכניות נועזות מצדו בשביל סיירת הצנחנים, תכניות על מיבצעים שדרשו תעצומות-נפש ואחריות מרובה. בשטח הקרבי הפך לדמות בולטת ובמשך הזמן הגיע גד לדרגת סרן - וכתום המלחמה, בשעה שחזר ממנה, היה עטור-נצחונות. על אומץ-לבו ועל תושייתו במיבצע כראמה, שאירע ביום 21 במארס 1968, בצאתו בזחל"ם תחת אש-האויב העזה למשוך אליו את האש כדי לאפשר לכוחותינו לאתר את מקורות-האש של האויב, ונוסף לכך על חלצו פצועים בהיותם תחת אש עזה ורצופה, צויין לשבח על-ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף חיים בר-לב. האות הוענק לו ביוני - ולאחר חודש ימים, ביום א' באב תשכ"ח (26.7.1968), נפל גד בשעת מירדף אחרי חבלנים בבקעת הירדן יחד עם אל"מ אריק רגב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל-יצחק.
טקס הענקת הצל"ש ע"י הרמטכ"ל בר לב
ביולי 1963 הגיע מועד גיוסו לצה"ל ואז יצאו הוא וחבריו לכפר-גליקסון לנח"ל. תחילה היה הרושם שאין הצבא אהוד - במיוחד עליו, כי הוא לא אהב לבצע פקודות של אחרים; והוא היה ממהר להחליט ולבצע את כל מה שקיבל על עצמו במלוא האחריות, בלי שפחד ובלי שהיסס. לא אהב לדבר ולהשמיע דברים כשם שלא אהב שידובר בו ועליו, אך כשהיה משמיע משהו היו אלה דברי טעם ומחשבה. חבריו הכירו אותו כצייד מעולה האוהב לשוטט עם "הרוגטקה" בידו, אולם שובבותו לא הסתירה את לבו הטוב שהיה מוכן לעזור לזולתו בכל עת ובכל שעה בלי שאהב להתבלט, מפני שמטבעו היה ביישן, כאמור, ונחבא אל הכלים. כאשר נסתיימה התקופה בכפר-גליקסון מיהר לבקש את העברתו לנח"ל מוצנח. מעניין לציין כי מה שהביא אותו להתנדבות לצנחנים היה חוסר עניין בגידול הגזר בשדות משק כפר-גליקסון ולכתו אחרי לבו היה מעשה אופייני מצדו - ומיד הזדהה עם ההווי המיוחד של הצנחנים. הוא התגבר על הפחד והשתלט על עצמו מתוך קור-רוח מחושב - ובכך מצא סיפוק. בחיי-הצבא מצא לו אתגר ותמיד הציב לעצמו פסגה של מעשה רב שאליה היה מוכרח להגיע, כי זה היה הקו הברור שלו: לא לוותר ולא להיכנע לכשלונות, יהיו אשר יהיו. הוא דרש מחניכיו את המכסימום שאדם יכול לדרוש מעצמו: לא את המאמץ הגופני דרש כי אם כוח-רצון להגיע למטרה, והיו כאלה שאמרו עליו: "אחרי מפקד כזה נלך ללא חשש, בידיעה ברורה שהוא יודע את אשר לפניו". הוא שלט בעצמו בכל מצב ובכל סיכון ויכולת זו היא שמילאה את כל הוויתו. נאמר עליו שהיה נחפז ונמהר כלפי חוץ וכלפי הסובבים אותו, אולם רק מניעים פנימיים הביאו אותו לכך. אחרי שגמר את השירות הסדיר שלו בדרגת סגן-משנה התנדב לשירות-קבע ובמלחמת ששת הימים היו תכניות נועזות מצדו בשביל סיירת הצנחנים, תכניות על מיבצעים שדרשו תעצומות-נפש ואחריות מרובה. בשטח הקרבי הפך לדמות בולטת ובמשך הזמן הגיע גד לדרגת סרן - וכתום המלחמה, בשעה שחזר ממנה, היה עטור-נצחונות. על אומץ-לבו ועל תושייתו במיבצע כראמה, שאירע ביום 21 במארס 1968, בצאתו בזחל"ם תחת אש-האויב העזה למשוך אליו את האש כדי לאפשר לכוחותינו לאתר את מקורות-האש של האויב, ונוסף לכך על חלצו פצועים בהיותם תחת אש עזה ורצופה, צויין לשבח על-ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף חיים בר-לב. האות הוענק לו ביוני - ולאחר חודש ימים, ביום א' באב תשכ"ח (26.7.1968), נפל גד בשעת מירדף אחרי חבלנים בבקעת הירדן יחד עם אל"מ אריק רגב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל-יצחק.
טקס הענקת הצל"ש ע"י הרמטכ"ל בר לב
הוספת תגובה