טוראי מרצל שטינברג

נהרג במלחמת יום הכיפורים

מאתר יזכור:

מרצל גויס לצה"ל במחצית מאי 1957 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות צורף כרובאי לגדוד של חטיבת "גולני". כעבור זמן השתלם מרצל בקורס חובשים קרביים והועבר לחיל הרפואה, אך נשאר מוצב כחובש קרבי ביחידתו. אחרי-כן הועבר לגדוד רגלים אחר. בתעודת השחרור שלו ציינו מפקדיו כי מילא תפקידו לשביעות רצונם של הממונים עליו.

לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב מרצל לשירות מילואים כחובש בגדוד שריון ומאז נשאר בו. ברבות השנים עבר השתלמויות נוספות לחובשים. מרצל השתתף במלחמת ששת הימים בקרבות בסיני, נפצע בקרב באום-כתף והוענק לו ציון לשבח מטעם מפקד החטיבה וכן הוענק לו "עיטור המופת" על גבורתו במעשה המתואר להלן: "ביום 5 ביוני 1967, באזור אום כתף, רץ מרצל מרחק 400 מטרים כדי לפנות פצוע, שהורד מטנק. תוך כדי הפגזה קשה חזר ופינה עוד ארבעה חיילים וחבשם. כאשר חזר לזחל"ם שלו נפצע מרצל, חבש את עצמו ונשאר עם הכוח, בסרבו ללכת לטיפול רפואי. רק כעבור שעתיים שכנעו המג"ד להתפנות והוא הועבר לבית-החולים". אחרי שסיים את שירותו הסדיר, עבד מרצל בבית-חרושת לצינורות בבני-ברק ובמפעל צינורות ברמלה. אחרי כן למד מסגרות ועבד כמסגר במוסכים של "סולל בונה" בבאר-שבע, וב-1963 עבר להתגורר בעיר הנגב. לאחר שנשא אישה, הרבה מרצל לעזור לה, מאחר שגם היא עבדה מחוץ לבית. הוא עשה למענה באהבה וברצון גם לאחר שילדה לו שלושה ילדים והפסיקה לעבוד במשרד. באחרונה התכונן מרצל לעבור עם משפחתו לקיבוץ נגבה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא מרצל ליחידתו והשתתף עמה כחובש קרבי בקרבות הבלימה בסיני. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), על הגבעות מול קנטרה, בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, נפגע מרצל מפגז מרגמה ונהרג בשעה שנחלץ לתת טיפול רפואי לחייל פצוע.