היינו חשופים לחלוטין. כל הזמן ליוו אותנו מקהלות של יריות

רועי עמוס אתר הגבורה, במחנה 3.12.2010
ריצ'ארד אויזרת ב 2010

ריצ'ארד אויזרת ב 2010


רנ"ג (מיל') ריצ'ארד אויזרת סייע בחילוץ כלים כבדים מתוך ערי איו"ש הבוערות, בעיצומו של מבצע "חומת מגן" # הוא קיבל על כך את צל"ש מפקד פיקוד המרכז



בזמן מבצע "חומת מגן", כשמסביב היו טרודים כולם בפעילות ובמהלכים טקטיים, הייתה לרנ"ג (מיל') ריצ'ארד אויזרת דאגה נוספת, פרטית, שלא נתנה לו מנוח. בנו הצעיר, לוחם ביחידה מובחרת, פעל עם כוח מצומצם באזורי האש הבולטים של מחנות הפליטים - והוא, ששהה רק קילומטרים ספורים ממנו, לא יכול היה להירגע.

"באחד הימים החלה חרושת בלתי פוסקת של שמועות על כך שכוח של היחידה נקלע למארב במערב ג'נין, ושיש הרוגים לכוחותינו", משחזר היום אויזרת. "הבן שלי שירת באזור המדובר, ובאותו הרגע התחילו לרוץ לי המון תסריטים בראש. ההרגשה שאחזה בי הייתה ממש זיפתית. דאגתי מאוד לבן שלי, אך התעקשתי להסתיר זאת עד כמה שניתן ולא לפעול מתוך היסטריה, אלא מתוך שיקול דעת. רק כעבור שעות, התברר שהכוח שנתקל לא היה שלו. זה היה מצער מאוד, כי אכפת לי מכל חייל, אבל האימה שבאי–הידיעה לגבי מצבו של בני נרגעה. אין ספק שזה היה המאורע הקשה ביותר מבחינתי במהלך כל המבצע, ואולי בכלל".

והאמת - אויזרת ראה לא מעט אירועים קשים במהלך "חומת מגן". כמי ששירת אז כאחראי על תחום החילוץ הכבד בפיקוד המרכז, ביצע הרנ"ג בזמן המבצע פעולות חילוץ רבות של חיילים שנתקעו עם כליהם - לעתים תחת אש. על האחריות ועל קור הרוח שהפגין, קיבל אויזרת את צל"ש מפקד פיקוד המרכז.

להיתקע באזורים מסוכנים

מבצע "חומת מגן", שנערך בין 29 במארס ל–10 במאי 2002, נועד לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיניות ולשים סוף לפיגועים שהיכו בעורף הישראלי. במהלך המבצע נכנסו כוחות צה"ל לערי יהודה ושומרון, שמתוקף הסכמי אוסלו, היו עד אז בשליטה פלסטינית. כלים כבדים רבים גדשו באחת את שטחי הערים, בהם טנקים, נגמ"שים, טרקטורים ודחפורי די–9. אויזרת, במילים פשוטות, היה באותם ימים הדוקטור שלהם: הוא היה צריך לנצח על שירותי התחזוקה שהוענקו להם בעת המבצע.

"בתחילת שנות ה–2000 עוד לא יישמו בצה"ל לחלוטין את כל תורת הלחימה בשטח בנוי, בדגש על כלים כבדים שפועלים במרחב אורבני צפוף", הוא מספר. "שריונרים רבים מצאו את עצמם לכודים בין מבנים פשוט משום שלא תכננו את הנסיעה בקפדנות, וגם כי הם לא היו מורגלים בתנאי השטח. הכבישים באזורים האלו לא נבנו כך שיתאימו לנסיעה של כלי רכב מסיביים, ולעתים רבות נוצרו בהם סדקים. במקרה הטוב, זה גרם לחיילים להיתקע עם הכלי שלהם באזורים מסוכנים. במקרה הרע, הכלי התהפך לחלוטין והחיילים מצאו את עצמם תקועים בתוך קופסת בטון, שהפכה מכלי מגן לסיר לחץ שהם לכודים בתוכו. זה מחזה שהפך להיות יותר ויותר נפוץ ככל שהימים נקפו.

"המטרה העליונה שלנו הייתה לסייע בחילוץ החיילים ובתיקון הכלים, על מנת לאפשר התקדמות והשגת יעדים במהירות המרבית. זו הייתה עבודת נמלים קפדנית, והיא דרשה סבלנות רבה. בתור מחלצים, עמדו בפנינו מספר דרכי פעולה, והאתגר היה להתאים את הפתרון לתנאי השטח, למצב בו מצוי הרכב ולזמן שחלף מרגע ההתהפכות. אחת האפשרויות שפעלנו על פיה רבות הייתה סיבוב התובה וניסיון להגיע לחריצים דרכם יוכלו החיילים לצאת מהטנק - וזה לא תמיד היה פשוט.

"הצוות שעמדתי בראשו כלל עוד שלושה אנשים, ואנחנו היינו אחראים על הפעלת טנק חילוץ. כשנדרש, היו מתלווים אלינו חיילים אשר עזרו לנו בנשיאת אביזרים ובביצוע משימות פשוטות, וגם היה מצורף אלינו די–9, שהושאל מאחת היחידות שפעלו בגזרה. בתקופת המבצע עבדנו ללא הפסקה, מכיוון שהיינו צוות אחד, ולא היו חסרות תקריות בהן נדרשה העזרה שלנו. לעתים היינו עובדים 36 שעות ברציפות, כי פשוט לא היה מי שיחליף אותנו - וזה בהחלט היה מתיש. מה שהניע אותנו כל הזמן היה העובדה שידענו בשביל מה אנחנו עושים את זה ועבור מה אנחנו מקריבים שעות שינה חיוניות. כשאתה יודע 'למה', אפשר להתפשר מעט על ה'איך'".

לא רק מוסך

האתגרים שעמדו בפני צוות המחלצים היו גדולים, ומרחב הטעויות היה קטן. "לקח לנו זמן להתרגל לתפקיד שלנו בעת המבצע, משום שהיה מדובר בביצוע פעולות מורכבות שמצריכות מאמצים פיזיים ומנטליים רבים, כשמסביב יורים עלינו ללא הרף", מסביר אויזרת. "כל הזמן היו מחלקות חי"ר שאבטחו אותנו, אבל ההבדל בינינו היה שהן תמיד שהו תחת מחסה מסוים, ואילו אנחנו היינו חשופים לחלוטין. הסיבה לכך היא שהיינו צריכים להיות כל הזמן בתזוזה - להעביר שרשראות, למתוח כבלים. כל הזמן ליוו אותנו מקהלות של יריות, וזה בהחלט מקשה על העבודה, אבל באופן מוזר זה גם מדרבן אותך ומבהיר לך איפה אתה ועד כמה נחוצה המיומנות שלך.

"אני זוכר שכבר ביום השני למבצע, אחד מצוותי הטנקים גמר את הפעילות שלו בבית ג'אלה והתחיל להתקדם בחזרה. באחד העיקולים שבדרך, הוא התהפך על הצריח ונקלע למצב מוזר ומסוכן מאוד. הזעיקו אותנו בבהילות, ובתוך כרבע שעה התחלנו במלאכת החילוץ של מי שהיה כלוא בתוכו. החיילים שעבדו איתי פעלו בתושייה רבה, ובאמת אחרי מספר דקות כל החיילים היו בחוץ ונשמו לרווחה. גם הם, כמו הרבה חבר'ה אחרים, הגיבו באושר ובחיוך עצום שמרוח על הפנים, בתוספת אנחת רווחה קלה.

"באירוע ההוא, כמו גם בשאר האירועים, אתה לא חושב על זה שאתה נמצא בתוך סיטואציה מפחידה. אתה משתדל להיות מרוכז מאוד בעבודה ולפעול כפי שלמדת ותורגלת בעבר. רק כשהייתי גומר את הפעילות, הבנתי באילו מצבים מפחידים הייתי. חבריי ואני הסתכלנו מסביב ואמרנו 'ברוך השם, יצאנו מזה בשלום'. בסיום המבצע ספרנו לא פחות מ–17 חילוצים של כלים כבדים.

"במבט לאחור, אחד הלקחים המשמעותיים שהופקו מאז 'חומת מגן' הוא ביצוע ריענון נהלים לעתים תכופות, וניתוח קפדני של אירועי עבר כדי למנוע הישנות שלהם, או לכל הפחות לדעת איך להתמודד איתם באופן טוב יותר בעתיד. אני עצמי שירתתי באותו תפקיד גם במלחמת לבנון השנייה, ובמבצע 'עופרת יצוקה' הייתי אחראי על חטיבה אחת - ואני יכול להגיד שההבדלים בפעילות של צוותי החילוץ היו מהותיים.

"למעשה, ההבנה כי הכשרה בתחום החילוץ היא חשובה מאין כמותה החלה בעקבות האירועים ההם, וקיבלה משנה תוקף במבצעים נוספים, בייחוד ב'עופרת יצוקה'. היום, כאיש מילואים, אני מעביר הרצאות בתורת החילוץ ומספר באריכות על המבצע ההוא. הרציתי עד עכשיו מספר רב של פעמים, בין היתר במל"י ובג'וליס, ושימח אותי לראות את האהדה שחילות רבים בצבא רוחשים לחימושניקים. אנחנו בין החיילים הלוגיסטיים הבודדים שנמצאים באזורי הלחימה ומתפקדים גם תחת אש, אפילו ללא מיגון בסיסי - והלוחמים מעריכים את זה. הם כבר יודעים שחימוש זה לא רק מוסך".


attachment 3.12.2010-s-v5.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה