"איזהו הגיבור?": סיפור הגבורה של דינה בן-יהודה ממלחמת יום הכיפורים

רותם פסו אתר צה"ל, בסיוע אתר הגבורה WWW.GVURA.ORG
צילום: אתר הגבורה

צילום: אתר הגבורה


לרגל חג החנוכה אתר צה"ל מפרסם את סיפורי הגבורה הנדירים ביותר משלל מערכות ישראל. נר חמישי לגבורה: סיפורה של סגן בן-יהודה (זלץ), שפתחה צוהר למערך הנפגעים



פרופסור דינה בן-יהודה (בעבר זלץ), סגן-משנה במילואים, לא הרגישה שהייתה גיבורה גדולה. בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, מלחמה רב-חזיתית שאיימה על עתידה של מדינת ישראל, הוטלה עליה האחריות לטיפול באיתור ובמעקב אחר הפצועים, ההרוגים והנעדרים. שירותה הצבאי שינה פניו והפך משירות שגרתי לשירות במהלך מלחמה. לאחר שסיימה את קורס הקצינות הוצבה בחטיבה 14 שישבה בסיני, ועם פרוץ המלחמה נקראה ללשכת המח"ט, אל"מ אמנון רשף, שהורה לה לטפל בעניין. בדיעבד, התברר לה שבמעשיה סללה את הדרך להקמה של מערך הנפגעים בצה"ל, שגדל אלפי מונים מאז אותה מלחמה. "...במעשיה אלה גילתה סג"ם דינה זלץ יוזמה, מסירות ויחס אנושי חם, אשר תרמו רבות למשפחות השכולות ולפצועים...", נכתב בצל"ש שהוענק לה ע"י הרמטכ"ל, רא"ל מרדכי (מוטה) גור, בשנת 1976.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, שררה במדינת ישראל אווירה של מלחמת-קיום. האיומים הרימו ראשם בכל החזיתות וצבאו את כל הגבולות עם טנקים, כוחות רגליים ומסוקי קרב. נושא הטיפול בנפגעים, בחללים, בנעדרים ובמשפחותיהם גם הוא לא הוסדר עדיין בשורות הצבא. "זה היה משהו ראשוני שלא נתקלנו בו בעבר, היה צריך להבין את הסוגייה הזו", מציינת פרופ' בן יהודה. "בעבר הייתה סברה שלפיה אם ההורים לא שמעו דבר על גורלו של ילדם בלחימה – מידע שמציין אם נהרג או נפצע, זה היה סימן שהוא בהכרח בחיים. במלחמה הזאת, מהר מאוד התברר שיש גם נעדרים, שהסטטוס לגביהם לא ברור", מציירת פרופ' בן יהודה תמונה שנמהלה אט אט באי-וודאות.

המציאות הזו, שצה"ל נאלץ להתמודד איתה לראשונה, אפשרה לה גם חופש פעולה מסוים. "נושא הנעדרים נולד מתוך המצב הזה", סיפרה פעם באחד מראיונותיה.

"הייתי בסך הכל ילדה בת 20"

במהלך ימי הלחימה העבירה סג"ם דינה זלץ מידע לחטיבת השריון לגבי הנעשה בעורף ועל מצב הפצועים. במקביל, סייעה לפצועים ולמשפחותיהם. "לא טיפלתי בהם רפואית, הייתי בסך הכל ילדה בת 20. לא ידעתי לטפל באף אחד", מעידה בן יהודה בצניעות ומוסיפה כי "עשיתי בעיקר רישומים של כל מה שקורה בשטח".

"איזהו הגיבור?": סיפור הגבורה של דינה בן-יהודה ממלחמת יום הכיפורים

לאחר הפסקת האש הראשונה במלחמה, שהושגה בהתערבות המעצמות, עברה סג"ם זלץ את התעלה כדי להמשיך בתפקידה. "המח"ט שלח לי נהג שיעזור לי להתנייד בשטח, ואפשר לומר שזה היה מסוכן. הייתי בתעלה גם בשלב שבו הופרה הפסקת האש", מספרת בן יהודה. היא עבדה ללא הרף, מתעדת כל פרט שהגיע לידיה וכל פיסת מידע רלוונטית.

נוסף לעבודתה בחזית, הגדילה סג"ם זלץ לעשות ותרה את הארץ, בין משפחות שכולות למשפחות הפצועים. "קיבלתי פעם תרומת תלושים של המשביר לצרכן, אז לפעמים עצרתי לקנות תנור חימום למשפחה או מכשירי כתיבה לאחים השכולים. רציתי לעזור בדברים הפרקטיים", הזכירה בן יהודה. בצל"ש שהוענק לה באפריל 1976, הוזכר כי גם עם גמר המלחמה המשיכה לטפל במסירות רבה במשפחות החללים של החטיבה וסייעה בפתרון בעיותיהם. עם שחרורה, התנדבה סג"ם זלץ להמשיך את השירות כדי שתוכל לסיים את עבודתה.

באחת מנסיעותיה ברחבי הארץ, שברה את רגלה ולא ויתרה על המשך הטיפול במשפחות והקשר עימן. "גיבסו לי את הרגל למשך חודש, אבל הרגשתי שאני חייבת להמשיך לרוץ, עוד משפחה ועוד ביקור", סיפרה בן יהודה.

עם השתלשלות האירועים במלחמת יום הכיפורים, נקרו בדרכה של סג"ם זלץ גם בעלי תפקידים שהתעניינו בדרכי עבודתה ואף הכירו לה תודה. "בשלב מסוים נקראתי לפיקוד דרום ובדרכי נתקלתי גם במפקד הפיקוד דאז, האלוף גורודיש. נוסף לכך, נפגשתי גם עם קצינת הח"ן (חיל נשים) הפיקודית, סא"ל עמירה דותן", היא נזכרת. רק בעתיד יתברר כי במפגש הזה השתתפו שתי נשים פורצות דרך – האחת צל"שניקית צעירה ופורצת דרך והשנייה קצינת ח"ן ראשית (קחנ"ר) לעתיד, האישה הראשונה לקבל דרגת תת-אלוף בצה"ל.

קצינה נוספת שזכתה בצל"ש במלחמת יום הכיפורים הייתה סרן אסנת זהיר, ששימשה בתפקיד קצינת ח"ן וסעד אוגדתית. "היא הייתה המפקדת שלי כשהייתי מש"קית באוגדה, אבל כשעברתי לשרת בחטיבת השריון הייתה עצמאית. לפעמים ראינו אחת את השנייה תוך כדי עבודה, היא עבדה בעיקר עם הפצועים. אפשר לומר שהיה בינינו פרגון", בן יהודה מסבירה בחיוך.

"היו כל-כך הרבה גיבורים מסביב"

טקס הענקת הציונים לשבח, כאמור, התקיים כשנתיים לאחר נצירת האש. תחילה תכננה סג"ם זלץ לסרב לקבלת הצל"ש. "כשהודיעו לי שרוצים לתת לי צל"ש התגובה הראשונה שלי הייתה שזה ממש טיפשי. היו כל כך הרבה גיבורים מסביב, שהגיע להם צל"ש, אבל התשובה שניתנה לי הייתה שהצל"ש מסמל את החשיבות שצה"ל נותן לנושא הנפגעים, הפצועים, הנעדרים ומשפחותיהם", היא מסבירה ומסכימה לומר שקיבלה את הצל"ש לכבודם.

"איזהו הגיבור?": סיפור הגבורה של דינה בן-יהודה ממלחמת יום הכיפורים

דינה בעת מעמד קבלת הצל"ש

בטקס הענקת הצל"שים לחץ הרמטכ"ל את ידה, הודה לה והושיט לה את העיטור. יותר מ-30 שנים עברו מאז, והיום מבינה פרופ' בן יהודה שמעשיה היוו פריצת דרך מסוימת. "לא היה אז מה שיש היום, את מערך הנפגעים בצה"ל. לא היה קיים כזה דבר, ולא הייתה קצינת נפגעים. זה משהו שכאילו המצאתי ברגע שהמלחמה התחילה, זו פונקציה שלא הייתה קיימת בצבא", מתארת בן יהודה את הגישור על הפער ופתיחת הצוהר למערך שלם.

במבט לאחור, חשוב לפרופ' דינה בן יהודה לצאת כנגד השיח הרווח בנוגע למלחמת יום הכיפורים כמחדל. כקצינה צעירה ששירתה תחת אש, התוודעה לסיפורי הגבורה הרבים שהצילו את המדינה מתבוסה. "אוהבים לדבר על המלחמה הזאת במושגים של אי סדר ומחדל, אבל זו אולי הייתה המלחמה שביטויי האומץ, הנחישות והיכולת לאלתר בשטח באו לידי ביטוי ביתר שאת", מדגישה בן יהודה. "החיילים שלחמו במלחמה הזו, אלו שנותרו עד היום בחיים ובוודאי אלה שנהרגו, נפצעו ונלקחו בשבי – נעשה להם עוול נוראי, ובעיקר למשפחות השכולות, כשאומרים שהמלחמה היא מלחמת מחדל", מוסיפה בן יהודה בכנות. לדבריה, צה"ל התגלה במלוא תפארתו במלחמה עטורת גבורה וניצחונות, ובאופן חד משמעי הציל את המדינה הזו.

"היו במלחמה הזו הכי הרבה גבורות, כי אף פעם לא היינו במצב כל כך קשה", מתארת בן יהודה. במבט לאחור, צה"ל היה גלגל ההצלה שחילץ את המדינה מים של איומים קיומיים. "צה"ל הציל את הכל, ובלעדיו המדינה יכלה למצוא את עצמה מובסת. זה לא קרה כי מיד הייתה התעשתות של הצבא, וזו הייתה מלחמה שכולם היו בה גיבורים".

כיום, פרופ' בן יהודה היא מנהלת המחלקה ההמטולוגית בביה"ח הדסה עין – כרם בירושלים. מרישום וטיפול בפצועים וסיוע למשפחות, עברה לטיפול בחולי סרטן. "החלטתי להיות רופאה כשהייתי בת שלוש, אחרי שאח שלי מת מסרטן – אותו סרטן שעכשיו אני מטפלת בו", היא אומרת. שלוש בנותיה – שיר, אור ובבת, שירתו כולן בצה"ל, "כמו כולם". בן יהודה מתארת את משפחת נשות החיל שלה במילים חמות. "שיר הייתה קצינה במגל, סיימה את כל המסלולים כחניכה מצטיינת והיום לומדת רפואה. הארוס שלה עומד כרגע להתחיל תפקיד של מ"פ בגבעתי", היא מתגאה. בתה השנייה, אור, הייתה לוחמת בקרקל והצוערת הראשונה לסיים את מגמת "גפן" בבה"ד 1, ולאחר קורס הקצינים שובצה לתפקיד קצינת צלפים. "הבת הקטנה שלי, בבת, משרתת כרגע כחוקרת מודיעין בחיל הים", היא משתפת.

בהכנת הכתבה סייע אתר הגבורה: http://www.gvura.org

מקור הכתבה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה