"המילה הקטנה הזאת הספיקה בשביל להכניס אותי לפוקוס"

אופיר טל אתר הגבורה, במחנה 16 באוגוסט 2013
ארנון לפידות 2013, צילום: אורי ברקת

ארנון לפידות 2013, צילום: אורי ברקת


במלחמת יום הכיפורים נבחר אל"ם (מיל') ארנון לפידות, שהיה סגן מפקד טייסת, להוביל תקיפה בעומק סוריה על קור הרוח שהפגין וכושר ביצוע מרשים, הוענק לו עיטור המופת



אל"ם (מיל') ארנון לפידות, שבזמן מלחמת יום הכיפורים היה סגן מפקד טייסת "העטלף", זוכר בבהירות את הדילמות שליוו אותו כשהוביל את התקיפה על בניין המטכ"ל הסורי ומטה חיל האוויר בדמשק. ביום המכריע ההוא, ב־9 באוקטובר, נתקלה הטייסת בתנאי מזג אוויר קשים ובלתי צפויים, שגרמו לכל המטוסים לשנות תוכנית ולהסתכן באיום סורי ישיר. כשהיה נדמה כי אין כל סיכוי לתקיפה, הוא נעזר בנווט וקיבל החלטה גורלית ששינתה את מהלך המלחמה.

"כשהתקרבנו לדמשק ניצבנו בפני בעיה לא פשוטה: שכבה עצומה של עננים מנעה מאיתנו לטוס בגובה נמוך, כמקובל, ולכן נאלצנו להגביה ולהסתכן בתגובה סורית הולמת", משחזר לפידות בלהט. "בזמן קצר מאוד שיניתי את דעתי תדירות, מתמיכה בתקיפה להתנגדות לה, כשהשיקול המרכזי היה חיי הפקודים שלי, שנמצאים כעת תחת סיכון. לא ידעתי מה להחליט, עד שתשובת הנווט סייעה לי להתמקד. במצבי לחץ כאלה לא צריך יותר ממילה קטנה, ואת זה אני לא יכול לשכוח עד היום".

אף על פי שאחד המטוסים נפל והביא למותו של הטייס ולנפילתו בשבי של הנווט, המשיך הכוח לעבר דמשק והצליח במשימתו, בניגוד לכל הציפיות. במעשיו בזמן הפעילות הוכיח  אל"ם (מיל') ארנון לפידות אומץ לב, קור רוח, כושר ביצוע מעולה ודבקות במשימה למופת, ועל כך קיבל את עיטור המופת מידי הרמטכ"ל דאז, רא"ל מרדכי (מוטה) גור.

ימים לבנים

יומיים לפני פרוץ המלחמה, תוך כדי כוננות שגרתית, ביצע לפידות טיסות צילום במצרים ובסוריה שתוצאותיהן תרמו לתמונת המודיעין השגויה שהתקבלה ערב המלחמה. "תמונת המודיעין הייתה נכונה יומיים לפני המלחמה, ומכך נבעו כל הכישלונות בימים הראשונים, כי באותו הלילה היערכות הכוחות הסוריים והמצריים השתנתה ללא הכר", מסביר לפידות. "כשפרצה המלחמה נשלחנו למטס ראשון בשמי מצרים והאווירה הייתה לא קלה. כולם צמו, וברור היה שזה בלתי אפשרי לצאת לתקיפה רצינית בלי לאכול כמו שצריך, והמטבח נפתח.

"כשסיימנו את התקיפה מה שהדאיג את כולנו היה שטייס בשם אבי והנווט שלו לא חזרו. אף אחד לא ראה מצנח, והבנו שקרה להם משהו. זה היה רגע מאוד מעיק. קשה לי לחשוב ששילמנו מחיר כזה כבר בהתחלה, אבל לאחר אותו אירוע הפקנו את הלקחים כדי לצבור ניסיון מהטעויות שעשינו, והתחושה השתפרה.

"עד ה־9 באוקטובר יצאנו לתקיפות בשמי סוריה, תקיפות שנמשכו אל תוך השעות הקטנות של הלילה. באינטנסיביות של הלחימה הייתה לחיילים אולי חצי שעה להניח את הראש, לא יותר, וזה שוחק. שגרת היום שלי לא הסתיימה בתקיפות, אלא המשיכה לעבודה בצוותי הניהול והתכנון, כך שישנתי מעט שעות בלילה. לצערי, זה גרם לכך שבאחד המטסים, במהלכו היינו צריכים לתקוף שדה תעופה סורי דרומית לדמשק, השמש סינוורה אותי ומצאתי את עצמי צמוד מדי לקרקע. מאותו רגע החלטתי לנהל מעקב שינה על האנשים. תליתי לוח בכניסה לחדר הפעילות המבצעית ובו היה כתוב איפה כל אחד ישן ומתי, ועל פי רמת העייפות ציוותי את האנשים למשימות. בדיעבד, אני יכול להגיד שהלוח עזר לנו. היינו צריכים אנשים ערניים לקראת התקיפה שעמדנו לבצע".

לסמוך רק על עצמך

בליל ה־8 באוקטובר קיבלה הטייסת את הפקודה לתקוף את בניין המטכ"ל הסורי ומטה חיל האוויר בדמשק. כיוון שנבחר להוביל את התקיפה, לפידות נאלץ להתמודד עם דילמות מוסריות ומבצעיות רבות. "באותם רגעים חששתי שלא נוכל לבצע את המשימה אלא אם נדע, ב־100 אחוז, שההחלטה לתקוף את האזור, הסמוך לריכוז אוכלוסין, התקבלה על ידי אנשים ששקלו את הדברים מבחינה מוסרית. בסופו של דבר, הבנתי כי על כף המאזניים ישנו הסיכון שהסורים יכבשו את אצבע הגליל, וכי לדאבוננו סיכון אוכלוסייה אזרחית בדמשק הוא מחיר שצריך לשלם על מנת להגן על יישובי הצפון.

"אך הלבטים שלי לא הסתיימו בזאת. התוכנית שקיבלנו הייתה תמוהה מאוד: רצו שנטוס ישירות לדמשק דרך החרמון, שם נמצא מרבית הצבא הסורי, אך רן פקר, מפקד הבסיס, התנגד לכך. הוא בנה תוכנית חלופית, לפיה נטוס דרך לבנון ואז נפנה מערבה אל דמשק, מבלי שנצטרך להיתקל בכוחות סוריים. זה היה תכנון מאוד מדויק, שכלל את מיקומם של תותחי הנ"מ, כך שידעתי איך לחמוק. מלבד זאת, גם תחזיות מזג האוויר היו לטובתנו.

"בערך 50 ק"מ מביירות ראיתי אוניית ביון וזה מאוד הטריד אותי, אז תמרנתי בצורה כזאת שהם לא זיהו את סמל חיל האוויר הישראלי. משם המשכנו לאזור ג'ונייה, ואחר כך טסנו הלאה, הנווט ליאור ואני, אל עבר שדה תעופה סורי ישן, שסימנתי כנ"צ, למקרה שנתברבר בניווט. למעשה, הקטע הקשה היה פה: הגענו לרכס מול לבנון, מהצד המזרחי של החרמון, ונתקלנו בעננות בלתי צפויה. בקורס טיס מלמדים שאם יש פס אור מתחת לעננים, הדרך פתוחה, ואם אין – כנראה שתתרסק לצלע הר. ראיתי שאני לא יכול לעבור בחלון אור והיה לי ברור שחייבים להסתכן ולהיכנס לעננים. לא היה לנו מכ"ם, כך שלא ידעתי היכן הם נגמרים. באותם רגעים היו לנו שתי ברירות: לעלות מעל העננים ולהסתכן בירי טילים, או לצאת מהעננים לפחות 20 ק"מ רחוק מדמשק.

"בנקודה הזאת היה לי מאוד קשה. בשלב מסוים שאלתי את ליאור: 'חוזרים?' והוא אמר לי: 'הכול בסדר, תמשיך', והמילה הקטנה הזאת הספיקה בשביל להכניס אותי לפוקוס. אחרי חילופי המילים נזכרתי שבקורס הטיס לימדו אותי שצריך לתת לאוויר זמן להתייבש ושהעננים יתפוגגו, ואכן כך קרה. אחרי שעברנו את הרכס האחרון חדרנו את סוללות התותחים, וראינו את דמשק נוצצת מגשם. כשהגענו לכיכר של המטכ"ל, היה קשה מאוד לכוון למטרה בגלל רוחות דרומיות שהזיזו את הכוונת. בגלל ההדף צריך לירות בהטיה, כך שבמקום לירות במרכז המטרה, ירינו על האגף הצפוני של המטכ"ל והשמדנו אותו. בדיעבד,  אני יכול להגיד שזו הייתה החלטה מצילת חיים, כי השבויים הישראלים ששהו בבונקר, שהיה קרוב מאוד לאזור הפגיעה, ניצלו. 

"הדרך חזרה התאפיינה במחול דרמתי של טילי נ"מ בכמות עצומה. כל שביעיית המטוסים שלנו ניסתה למלט את נפשה בדרך ארצה, אך למעשה הפכנו לשישייה כי אחד המטוסים נפגע תוך כדי טיסה – נתפסו לו ההגאים והוא צלל במהירות עצומה. הנווט הצליח לצאת אך הטייס נלכד בפנים, ורק בסוף הוא הצליח להיפלט החוצה. אותו נווט, יעקובי, נפל אחר כך בשבי, ואמר שהוא לא יודע מה עלה בגורל חברו הטייס, אבל שהוא כן זוכר שבשבי שכב לידו מישהו שצעק באנחות כאב.

"כשקיבלתי את העיטור, הרגשתי שזה חסר משמעות עבורי. הרי שניר, שהוביל גם הוא את הטייסת, לא עשה את מה שאני עשיתי? כולם עשו ככל יכולתם בגבורה ובחשיפה קשה מאוד לסכנות, וזה שבחרו בי, בליאור הנווט ובכץ, זה כי חיל האוויר היה צריך מלאי של מעוטרים. עבורי, מדובר במופת יחידתי ולא אישי.

"בעקבות מה שחוויתי נגרמה לי טראומה, ששככה רק כשיצאתי לקורס בארה"ב, במאי 1974. מהמלחמה למדתי שקשה מאוד לסמוך על מנהיגות שמקריבה חיילים. המחשבה הזאת זעזעה אותי. מלבד זה, למדתי לסמוך על עצמי ופחות על אחרים שנמצאים מעליי. במצבים קשים של תחושת שבר, כל מה שנותר לי הוא לסמוך על עצמי".

כל סיפורי המעוטרים של “צומת גיבור“ מתפרסמים גם באינטרנט: www.gvura.org



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה