"מה שלא ידענו היה שילד בדואי צעיר ראה אותנו"

מבצע ירקון
שישה סיירים בסירת דייג אחת. מפקד וחמישה פקודים שטים בלב ים סוף לכיוון דהב. הספינה מתקדמת באיטיות המאפיינת ספינות ישנות, מיטלטלת בין גלים עדינים. השמש זורחת בכל תפארתה, כנהוג בימי אמצע יוני, מתעלמת ממצוקתם של השטים. והחיילים מצידם, נלחמים בה בעזרת כיסוי שמקל במעט על ההתקדמות בים חסר-צל בחום של מעל 40 מעלות.
כעבור כמה רגעים, הספינה כבר לא מיטלטלת בין גלים עדינים. בתחילה אלו גלים החלטיים יותר, אחר כך הם כבר תוקפניים. לבסוף, הגלים מטלטלים את הספינה כיאה לים בסערה. "הים סער, הקאנו את הנשמה וקיללנו את הרגע שעלינו לספינה", אומר מפקד הסיור, תא"ל (מיל') אשר לוי, שהיה אז מג"ד 51 - גדוד של גבעתי באותה התקופה. "אבל המשכנו", הוא מוסיף. ספינת תותחים סעודית מטרידה את מנוחתם של המלחים והם סוטים ממסלולם ואז שבים. ספינה נוספת שמופיעה באופק, גם היא מוסיפה סיבה לדאגה. ואז מגיעה הודעה בקשר ממפקד המבצע, חיים בר לב, שהיה אז מח"ט 51: "אם לא תגיעו לחוף עד חצות הליל, מוטב שתחזרו".

השעות מתקדמות. חצות מגיע, ולאחריו גם חצות וחצי, אבל לוי מחליט שהוא לא רוצה לחזור. הים סוער, ועדיף לסיים את המסע פה.
זהו ליל ירח יפהפה. הקונכיות, אלה מהסוג שרוצים לקחת הביתה - זוהרות באורו הכסוף. בשעה שעתיים בלילה ניתן לראות סירת דייגים קטנה מתנדנדת בין גלים, ולבסוף נזרקת על החוף. שישה סיירים בוקעים ממנה. הם חולצים נעליים, ושוטפים רגליהם מהמלח. ואז, אחרי הפלגה של מעל ליממה, ללא מים וללא הפסקה, מותשים וחלשים - ששת הלוחמים מתחילים לרוץ אל ההרים. בין הנקיקים הם מוצאים את מנוחתם לשעות הקרובות, עד שיפצחו מחדש בהליכה.
זוהי פתיחתו של "מבצע ירקון", מבצע שנערך ביוני 1955 בסיני. מטרתו הייתה לבדוק את תנאי המעבר של הציר הרגלי בתוך סיני, לכיוון מיצרי טיראן הסגורים בפני השיט הישראלי. בעקבות מבצע זה זכו לוי וחמשת פקודיו בציון לשבח, שאחר כך הומר לעיטור המופת. בכתב הצל"ש כתוב: "סא"ל אשר לוי התנדב למבצע ירקון בין התאריכים 9-12 ביוני 1955 - משימה מסוכנת וקשה. כמפקד חוליה שחדרה לסיני, שהייתה אז בשליטה מצרית, הוא התמיד בביצוע המשימה על אף תקלות וקשיים פיזיים החורגים מגדר הרגיל, וסיימה בהצלחה".

על דייגים ומרגלים
ביום שבת אחד, באביב של שנת 1955, מזדמן לביתו של לוי חברו, תא"ל מנחם "מן" אבירם. אבירם פותח בדברים, ומספר ללוי על איזה אירוע שעתיד להתרחש בסיני. "'אתה מוכן להתנדב?', הוא שאל אותי", מספר לוי. "כן', עניתי לו, ושכחתי מהסיפור". אבל זמן-מה לאחר מכן קורא לו בר-לב לשיחה. מבצע נרקם בלב סיני, מבצע עומר, במהלכו על ידי כיבוש שארם א שייח' יפתח צה"ל את מיצרי טיראן לשיט ישראלי. על מנת שיוכלו לעשות כן - יש צורך לעשות בירור של הציר הרגלי לכיוון זה.
שישה לוחמים נבחרו במהלך מסע חטיבתי למצדה. ההכנות ערכו חודש ימים. הם התאמנו במסעות רבים ובסיורים ימיים, בחרו בקפידה את הציוד, למדו את מלאכת הטיפול הרפואי, והתלבטו לגבי אופן סחיבת המים. הם בנו תוכניות עם חיל הקשר, ההנדסה, הים, האוויר. זה היה המבצע הראשון בו פעלה השילוביות הבין זרועית. לבסוף, הם בנו סיפור כיסוי.
יום לפני המבצע הגיעו לרמטכ"ל דאז, רא"ל משה דיין, ששאל אותם לסיפור הכיסוי. "דייגים", הם ענו. "השתגעתם?" השיב דיין לתשובתם. "תלכו בתור דייגים, יתפסו אתכם, ויתלו אתכם כמרגלים".
השישה הבינו שיש משהו בדבריו. "אז הוחלט שנלך במדים, כל אחד בדרגתו", מספר לוי. "סיפור הכיסוי היה שהיינו בספינה שנטרפה ואנחנו הולכים בדרך חזרה הביתה".
בנקודה זאת של הסיפור שולף לוי צילום של מסמך ישן שבו מתגלה התלבטותו של דוד בן גוריון בנוגע ליציאה למבצע. "אני מציע שתאשר את יציאת הסיור לחצי האי סיני. צריך לצאת ביום ה' זה ולחזור בשבת", כותב דיין לבן גוריון. "נעשו הכנות רבות ומסובכות. #הדגשה# נוכל במשך ימים אלה להמנע ככל האפשר #סוף הדגשה# ממגע עם משמרות המצרים ברצועת עזה. לא נראית אפשרות דחיית הסיור בחודש. אם תחליט לא לבצע עכשיו - מוטב לבטל כליל". בן גוריון מצידו עונה: "טוב, האחריות על השורות המודגשות – עליך". ב-9 ביוני יוצא הסיור.

פלישה ידועה מראש
הספינה שהטלטלה במהלך כל היום הגיעה לחוף, והשישה רצו להתחבא בהרים. "מה שלא ידענו היה שילד בדואי צעיר ראה אותנו ורץ להודיע לסודנים", מספר לוי. "אבל במטה הכללי ידעו שהם יודעים".
החום הקשה מאלץ אותם לצאת מבין הנקיקים, ולהתחיל ללכת. על אף שהיו ברשות צה"ל צילומי אוויר של האזור, היה צורך לברר את החיבור בין הצירים בשטח, ולכן יצאו. במשך שלוש יממות לא ראו אף אחד ולא פגשו אויב. "אילו היינו נתקלים מצבנו היה רע מאוד", קובע לוי. שישה מטבעות זהב ניתנו לו לפני המבצע כדי שיוכל לשחד את מי שצריך במידה וצריך. "לקחו לי אותן דבר ראשון כשחזרתי", הוא מוסיף וצוחק.

אחרי לילה שני של מבצע, נגמרו לשישה המים. מבעוד מועד הורכבו עבור השישה חבילות אספקה עם מצנח בעל מנגנון השהייה, שאמור היה להאט את ירידת החבילה כדי שלא תתרסק. "למזלנו, בר לב היה איש מאוד זהיר. למרות שכל הניסויים הצליחו, הוא לקח ארבע חבילות במקום אחת", נזכר לוי. המטוס הגיע, החבר'ה סימנו לו, והחבילות, מרופדות נצנצים לזיהוי - נשלחו אל הקרקע.

"זרקו את החבילה הראשונה, והיא נפלה כמו אבן ולא נפתחה בוואדי", הוא מונה. "זרקו את השנייה וקרה אותו הדבר, ואז בר לב החליט לזרוק את השלישית בלי ההשהייה, כי היא פשוט לא עבדה", מתאר לוי. "השלישית אכן נפתחה, אבל הרוח סחפה אותה". רק חבילה אחת נשארה. "הלכנו כקילומטר ומצאנו אותה", נזכר לוי. "ואז היו לנו מים". למחרת לקחו השלושה את המצנח, פרשו אותו על עץ, וטיפטפו את המים המסריחים והחמים שקיבלו לתוך ספלים.
במקביל, בחזית האחורית, התפתח דיון במטכ"ל בנוגע לאופן יציאת הכוח: דרך הים, או במטוסי פייפר. המצרים ידעו על החדירה, הסיירים לא ידעו שהמצרים יודעים, וסיור מצרי שיצא איים לגלות אותם. מנותקים מהידיעה מה מתרחש כעת במוחות שמאחורי המבצע, המשיכו השישה לצעוד עוד לילה, הליכה קשה במעלה השביל, לכיוון קו פרשת המים.

הידעת? כתבו עליך ספר
עד ללילה השלישי לא ידעו הסיירים איך ומתי יצאו משטח האויב. במטכ"ל לבסוף הוחלט שייקחו את הסיכון ויוציאו את השישה עם מטוסי הפייפר. בקעה נהדרת מוקפת הרים שימשה תפאורה לשדה הנחיתה שהכינו החבר'ה. בבוקר עם שחר הגיעו המטוסים. כל אדם עלה על מטוס, והם המריאו משם.
"הגענו לאילת, שם חיכה לנו משה דיין", מספר לוי. "שתינו הרבה מים, הקאנו את הנשמה, והיינו מאוד מרוצים". לאחר מכן הסתבר ששעתיים אחרי ההמראה הגיעו המצרים משארם א שייח' לתפוס את השישה. "הם ראו רימוני עשן שהשארנו מאחורינו ולא הבינו לאן נעלמנו", נזכר לוי. "לכן המבצע הזה נשמר בסוד 13 שנה. רק ב-1968, הוחלט שאפשר לפרסם אותו". 'מבצע עומר' אגב, שבשמו בוצע 'מבצע ירקון' – בוטל בגלל שהתברר כמסוכן. השישה קיבלו את הציון לשבח, והסיפור הושתק.
13 שנים לאחר שהתרחש, הוצג המבצע הסודי במסיבת עיתונאים. יום אחד הילך לוי ברחוב דיזינגוף בתל אביב. "מישהו ברחוב אמר לי שיצא ספר בשם 'שישה בעורף האויב', שנכתב על המבצע בשם בדוי", מספר לוי. "קניתי אותו".
כשנשאל לסיבה לפיה קיבלו צל"ש, עונה לוי: "בדיעבד, זה היה סיכון בלתי רגיל - לקחת שישה חיילים, לשלוח אותם בסירת דייג לסיני, בלי ידיעה כיצד יצאו מזה, עם סיכויי התקלות גדולים. קיבלנו צל"ש על ההתנדבות", הוא מוסיף. "זה היה מבצע מסובך: המאמץ הפיזי היה בלתי נסבל, היה חום יוצא דופן, והציוד היה כבד נורא". בעיניו, גבורה היא התגברות על הפחד שמתלווה תמיד לתחילת מבצע או פעילות. "הדבר שבדרך כלל עוזר הוא החברים שלך", אומר לוי. "אתה נלחם בשבילם, לא בשביל המולדת וכו' - זה יפה לסיסמאות. בקרב אתה נלחם בשביל היחידה ובשביל החברים".