מבצע בסוריה – דצמבר 1962

מבצע בסוריה – דצמבר 1962

עפר דרורי

offerd@gmail.com

המבצע בסוריה בדצמבר 1962 היה מראשוני המבצעים של סיירת מטכ"ל. המבצע היה רגלי ללא שיתוף חיל האוויר. מבצע זה קדם לסדרת מבצעים שהתקיימו בשיתוף חיל האוויר במצרים. מבצעים אלה מכונים "הציפורים"[1] על שם שמות הציפורים שבחרו לשמות המבצעים.

תאריך: דצמבר 1962 או 24 באוקטובר 1962 [2].

הכוח: במבצע השתתף כוח של סיירת מטכ"ל

מפקד הכוח של סיירת מטכ"ל: סג"ם אהוד ברק

סגן מפקד הכוח: סג"ם אבי תלם

לוחמים נוספים מהכוח של סיירת מטכ"ל: סמל משה אלימלך (מושיקו), סמל קותי שרעבי וסמל אברהם מוכתר (יש טוענים שלא היה זה אברהם מוכתר אלא סמל מוטי נגר).

אזור הפעולה היה בצפון רמת הגולן באזור תל-פאחר מקום בו חוליה של גולני יצאה למבצע של החלפת סוללות למתקן האזנה לכבל טלפון סורי ב 8 בדצמבר 1954. החוליה נתפסה ע"י הסורים וחבריה נפלו בשבי. המקרה התפרסם בעקבות התאבדותו בכלא הסורי של סמל אורי אילן והפתקים שנמצאו על בגדיו בעת שהוחזרה גופתו "לא בגדתי, התאבדתי". יחד עם אורי אילן נפלו בשבי סגן מאיר מוזס, סמל מאיר יעקובי,  טוראי יעקב לינד וטוראי גד קסטלנץ. בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" מתאריך 22 במאי 1998 שחזרו חברי החוליה של אהוד ברק את פרטי המבצע.

סיפר קותי שרעבי אחד מחברי החוליה:

"התחלנו לטפס לכיוון השטח הסורי, גיליתי שאהוד מנווט ללא מפה דרך פרצות בשדות מוקשים. הוא הוביל בביטחון מלא. אולי פעמיים שלוש הוא עצר להזדהות בשטח, ומיד המשיך. הלכנו כחמש שעות. אהוד לבדו בחוד לפנינו. הוא לא דיבר מילה כל הדרך, רק סימן בידיו".

מסגרת לוח הזמנים השתבשה בגלל חוסר יכולת לצלוח נהר גועש. הכוח ניסה לעבור במספר מקומות את הנהר ללא הצלחה עד שנמצא מקום אפשרי יותר לחציה כארבעים דקות לאחר חצות הלילה.

משחזר ברק [3] שהיה מפקד המבצע:

"הניווט היה לא פשוט. על פי המפות, היה השטח זרוע שדות מוקשים ומוצבים סוריים, והמעבר ביניהם היה צר. היה צורך לדייק ולהגיע למעבורת מים שלא הכרנו. אחרי כמה שעות הליכה גיליתי במשקפת את היעד – פינת מוצב בשולי מחנה סורי. מאחוריי צעדו אנשי הצוות בכוננות היתקלות. הם דרכו על קוצים, דרדרו אבנים ועשו רעש נוראי. חששתי שעוד רגע כל הצבא הסורי יתעורר מהרעש. כשהייתי 50 מטר מהיעד, שמעתי נחירות חזיר. ירדתי בתנועה שפופה אל הקרקע, אותתי לאנשים לעצור, זחלתי לכיוון הרעש.

לידי זחל אבי ת' [4], שהיה הסגן שלי בפעולה. אבי, לימים מפקד סיירת "אגוז", היה אחראי למכשיר הקשר "מוטורולה" ישן דמוי מזוודה. המראה שנגלה לפנינו היה מדהים. שני חיילים סוריים שכבו מכורבלים בתוך שמיכה ונחרו בקול. הבנתי שאלה חיילי תשמוע סורי, שנשלחו למארב מחוץ לבסיס ונרדמו במשמרת.

חששתי שאם ננסה לחלוף לידם בשקט, הם עלולים להתעורר. החלטתי לנתק מגע ולאגף את החיילים הסוריים. אבי לחש לי מאחור: "אהוד, בחפ"ק מודיעים שמיצינו זמן אחרון וצריך לחזור".

הייתי במרחק חמישים מטר מהעמדה הקיצונית במוצב הסורי, וחמשה מטרים מתשמוע סורי ישן. הייתי משוכנע שאוכל להשלים את המשימה ולחזור בזמן. אבל לך תסביר את זה בקשר עכשיו, כשכל קריאה מוציאה מהמוטורולה הישנה רעש מחריד. הוריתי לאבי "תנתק את המכשיר".

שעה וחצי לאחר ניתוק הקשר, קרוב לשעתיים לאחר זמן אחרון לחזרה התקבלה במערכת הקשר  מילת הקוד שכולם חיכו לה. הכוח ביצע את המשימה והוא בדרך חזרה".

החזרה לשטחנו הייתה כבר באור יום, הרבה מעבר לשעת התכנון.

באותה כתבה מסופר כי החפ"ק למבצע שכלל את אלוף פיקוד הצפון, אברהם יפה, ראש אמ"ן, האלוף מאיר עמית, סגן ראש אמ"ן אהרון יריב ואברהם ארנן שהיה מפקד סיירת מטכ"ל ומקימה. לאחר ניתוק הקשר נוצר לחץ מובן בחפ"ק ואף נשקלה האפשרות להפעיל את כוח החילוץ. בסופו של דבר חודש הקשר לכוח והכול נשמו לרווחה.

עיטורים וצל"שים: אהוד ברק קיבל את הצל"ש הראשון שלו (צל"ש הרמטכ"ל צבי צור במארס 1963) שהומר באפריל  1973 לעיטור המופת. משה אלימלך קיבל גם הוא צל"ש רמטכ"ל (לא ברור האם רק על מבצע זה) שהומר גם הוא לעיטור המופת. לשאר משתתפי המבצע לא הוענקו צל"שים. מן הסתם במבצע זה שהיה כאמור מראשוני המבצעים של סיירת מטכ"ל עוד לא היה נהוג שכל משתתפי המבצע מקבלים בסיומו צל"שים.

בנוסף קיבלו צל"שים אנשי אמ"ן מהיחידה הטכנולוגית על חלקם במבצע. הצל"שים הוענקו זמן קצר לאחר הפעולה ע"י הרמטכ"ל צבי צור.

סג"ם אהוד ברק קיבל את צל"ש הרמטכ"ל שהומר לעיטור המופת.

סמל משה אלימלך קיבל את צל"ש הרמטכ"ל שהומר לעיטור המופת.

בנוסף קיבלו צל"שים אנשי היחידה הטכנולוגית של אמ"ן:

אזרח דוד ברונשטיין קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.

אזרח משה וינשטוק קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.

אזרח שמעון סלוצקי קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.

אזרח גבריאל פישר קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.

אזרח יהודה צוקר קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.

דוד ברונשטיין ומשה וינשטוק קבלו את הצל"ש ב 1981 בעוד שהאחרים מאנשי היחידה הטכנולוגית קיבלו אותו בסמוך לאירוע בשנת 1963. השוני במועד הענקת הצל"שים נובע להערכתי מכך שברונשטיין ווינשטוק היו במועד המבצע אזרחים ושאר אנשי היחידה הטכנולוגית היו בשרות צבאי. ההענקה המאוחרת הייתה כפי הנראה מתוך רצון לעשות "צדק" בין כל התורמים ביחידה הטכנולוגית למבצע.