הגיבורים הנשכחים: הלוחם שהביס לבדו גדוד שריון

משה ויסטוך אתר הגבורה, ישראל היום 24 בספטמבר 2019
רון פלר

רון פלר


המצרים פשטו על כפר כרתיה והמצב נראה אבוד • ואז רון פלר נזכר בתותח ה"פיאט" • על מבצע היחיד ההירואי קיבל את עיטור הגבורה



"שני הטנקים הכבדים יותר , שניצבו בראש הכוח המצרי, החלו להמטיר פגזים על העמדה שלי. שקי החול נפלו על ראשי ועל ראשיהם של שלושת המגינים האחרים בעמדה. לרגע לא ידעתי מה לעשות, ואז נזכרתי בנשק המיוחד שהופקד בידי: תותח הפיאט!", סיפר רון פלר על "קוטל הטנקים", שהצליח להוביל לבלימת מתקפת האויב המצרי על יישובי הנגב בתחילת מלחמת יום העצמאות. 

פלר, שנולד ב-1928 שירת בגדוד 53 של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות. הוא נחשב למבין בעניינים טכניים ולכן כשהגיעו משגרי "הפיאט" לחטיבה, הוא התבקש להתמקצע עליהם ולהדריך את יתר הלוחמים. עם הזמן התותח הקטן הפך לנשקו האישי, ובהמשך הוכיח את עצמו והציל את חייו ואת חיי חבריו ליחידה שנטלו חלק במבצע "מוות לפולש", שנועד לפרוץ את הדרך החסומה ליישובי צופן הנגב.

על הגדוד, בפיקודו של משה דיין, הוטלה המשימה להשתלט על הכפר כרתיה, ולאחר שהשלימו את כיבושו, נותרה במקום פלוגה אחת בפיקודו של יוסקה גלסברג שסידר את חייליו בהגנה היקפית על המקום. "היינו פלוגה של צעירים, כמעט ילדים" , צוטט פלר בספרו של יהודה הראל "צל"ש : עשרים שנות גבורה בישראל". הוא ציין כי מפקדם "הצליח לקיים בנו רוח של משמעת ונכונות לקרב. היינו בטוחים בעצמנו, ולא נרתענו אפילו מאש מרוכזת של תותחים וטנקים".  אי הרתיעה מאש הטנקים קיבלה ביטוי ממשי מספר שעות מאוחר יותר.
חטיבה משוריינת מצרית ריכזה באזור את מאמציה בבוקר ה-18 ביולי 1948, אך הפלוגה הישראלית הצליחה להדוף אותה פעם אחר פעם. ואז, לפתע הגיחו 18 טנקים שהחלו להתקדם לכיוון הכפר. הם הפגיזו את עמדות הלוחמים על מנת להוציאם מכלל שימוש. המצב נראה אבוד, סיפר פלר, שפיקד באותה שעה על אחת העמדות, אבל אז הוא נזכר בתותח שעליו התאמן לפני המלחמה. פלר הבין כי אם לא ינקוט יוזמה יצליחו המצרים לחסל את הפלוגה כולה. הוא העמיס את "הפיאט" על גבו ובתיאום עם מפקד הפלוגה והכוחות בשטח, החל לזחול לכיוון שיירת הטנקים.
פלר הצעיר זחל יותר מחצי שעה, בלי שהחיילים המצרים מבחינים בו וכשכדורים ופגזים רבים חולפים מעל ראשו. לבסוף הוא הגיע לעמדה שנראתה כטובה ביותר בשטח, בטווח של 50 מטרים בלבד מהטנקים. הוא טען את התותח, כיוון וירה. אך לאחר שעשן הפיצוץ התפזר הוא נוכח לתדהמתו שהחטיא את המטרה ופגע רק בשרשרת הטנק שאליו כיוון. 
להחטאת המטרה היה מחיר. החיילים המצרים הבחינו בו והחלו לירות לעברו מטח אש כבד. פלר הסתתר מתחת לקפל קרקע ובקור רוח דרך שוב את הפיאט וירה. הפעם התוצאה הייתה טובה הרבה יותר. כל יושבי הטנק שנפגע, לרבות מפקד הפעולה, נהרגו וזמן קצר לאחר מכן 17 הטנקים הנותרים החליטו לשוב על עקבותיהם ונסוגו מהמתקפה.
הסמל הצעיר הוכתר על ידי מפקד החטיבה כ-"מציל הכפר כרתיה" ומעשה הגבורה שלו השפיע לא רק על הקרב של פלוגתו אלא גם על מאמצי המצרים בגזרות לחימה נוספות. על פעולתו קיבל את עיטור הגבורה בחתימתם של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון ונשיא המדינה חיים ויצמן, ובו נכתב כי "פעולה אמיצה זו שברה את התקפת האויב באותו יום".
לאחר המלחמה הוא השתחרר וסיים בהצטיינות את לימודי הנדסת המכונות בטכניון. בהמשך הוא התקדם לדרגת פרופסור וקיבל שבעה פרסים על המצאות שונות שהגה בתחום הציוד החקלאי. פלר נשא את רעייתו, חביבה, ולהם נולדו שלושה ילדים שברבות הימים חזרו בתשובה. לפני כמעט שבע שנים הוא נפטר בגיל 84. בשנת 1961 אמר בראיון למעריב כי עיטור הגבורה לא השפיע עליו. "לעזרה לא נזקקתי, כבוד מיוחד לא חיפשתי"




הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה