סיפורה של השוטרת הראשונה שקיבלה צל"ש נותר תעלומה

בתחילת יוני 1948, שבועות בודדים לאחר הכרזת העצמאות, הפגיזו תותחי הלגיון הערבי את ירושלים כמעט ללא הפסקה. ההפגזות היו כה שכיחות עד שהעיתונות באותם ימים כמעט ולא סיקרה אותן, ובחרה להתמקד בהתקפות האוויריות שספגה העיר העברית הראשונה ובכיבושו של קיבוץ ניצנים. ב–7 ביוני במהלך עוד מטח כבד של פגזים שנורה לעבר עיר הבירה, נחתו כמה מהם על גג מטה המשטרה במגרש הרוסים, וגרמו לשריפה שאיימה לכלות את הבניין.

שלושה שוטרים ששהו באותו יום במטה לא היססו, ומיהרו לעלות אל הגג על מנת לכבות את האש, על אף שהירי הירדני לא פסק. תחת אש כבדה הצליחו השלושה לכבות את השריפה ולהציל את המבנה, שמשמש עד היום את כוחות המשטרה, ואת האנשים ששהו בו. כחודש לאחר מכן, החליט מפקד משטרת ירושלים העברית, שלמה סופר, להעניק לשלושה — חיים הלבן, אברהם שפיגלשטיין ולאה פינטוך — צל"ש.

במסמך שתיאר את מעשיהם תחת הכותרת "התנהגות למופת" נכתב כי השלושה "סיכנו את נפשם ותחת מטר של פגזי האויב היו הראשונים שעלו על גג בניין מטה המשטרה ובמאמץ לכבות את השריפה שנגרמה על ידי פגיעה ישירה של פגזים". עוד נכתב כי "ציון זה יירשם בדיו אדום בפנקס השירות של הנ"ל". כך, הפכה פינטוך לשוטרת הראשונה בתולדות המדינה שזכתה לקבל צל"ש.

אלא שמאז אבדו עקבותיה של פינטוך וכל הניסיונות מטעם המדינה לאתר אותה או את קרוביה — העלו חרס. "אנחנו לא יודעים מה הסיבה המדוייקת לכך שלא איתרנו אותה ויכולות להיות לכך כמה סיבות", אומר רפ"ק אורי קוסובסקי, ראש חוליית היסטוריה במשטרת ישראל.

קוסובסקי מסביר כי פינטוך שירתה במשטרת ירושלים העברית שפעלה באותה עת במקביל למשטרה ישראל. המשטרה הירושלמית מנתה כ–400 שוטרים באותה עת, חלקם שוטרים ששירתו קודם לכן במשטרה הבריטית וחלקם צעירים שכמעט ולא עברו הכשרה מבצעית. בצל ההפגזות הכבדות והמחסור במזון, מרבית עבודתם של השוטרים היתה טיפול במעשי ביזה רבים ומאבק בשוק השחור שצמח בעיר. ואולם, התושבים לא עשו חיים קלים לשוטרים שזכו לאמון ציבורי נמוך בשל העובדה כי רבים מהם שירתו במשטרה הבריטית. זאת, לעומת המחתרות שהמשיכו לפעול בעיר וזכו לאהדה ציבורית גדולה. באוגוסט באותה שנה, כמה חודשים בלבד לאחר שהוקמה, הוחלט לספחה למשטרת ישראל. לדברי קוסובסקי, ייתכן כי פינטוך לא עברה למשטרת ישראל בעת סיפוחה של המשטרה הירושלמית, ועל כן לא קיים כל רישום במאגרי המשטרה על אודותיה.

"בנוסף, ייתכן שפינטוך עזבה את הארץ בשנותיה הראשונות של המדינה, כאשר רישום כניסות ויציאות לארץ לא היה מושלם", אומר קוסובסקי. "אפשרות אחרת וסבירה יותר היא שנישאה, החליפה את שם משפחתה ובמאגרים לא נשאר שם נעוריה".