20 שנה ללבנון השנייה: הקצין המעוטר מדבר על קרב הגבורה שהפך לסמל
|
אריאל ג'ינו
סגן אריאל ג'ינו היה קצין צעיר ביחידת אגוז כשנכנס בראש הכוח הראשון למארון א-ראס במלחמת לבנון השנייה • הוא חילץ תחת אש את חבריו, נפצע קשה בעצמו בבינת ג'בל, וקיבל את צל"ש הרמטכ"ל
בלב התופת של מארון א-ראס, בין שיגורי טילי נ"ט, אריאל ג'ינו ספר חמש שניות. זה היה חלון הזמן הבלתי אפשרי שלו לחלץ לוחמים משטח ההשמדה. "שיטה סדורה בתוך הגיהנום", הוא משחזר. בקור רוח מצמרר הוא נע שוב ושוב אל תוך האש, מנותק רגשית כדי להציל את חיי פקודיו, עד שהלוחם האחרון חולץ מהתופת תחת מטר פצצות תאורה.
ארבעה ימים לאחר מכן ג'ינו הפך בעצמו למחולץ, כשנפצע אנושות בקרב. הדמות שנשקפה מהמראה בחדר המיון הייתה זרה לו - פנים מושחתות בדם וצינורות. אך הפציעה הפכה לחלק בלתי נפרד מזהותו ומחוויית הפיקוד שלו. "אני לא מצליח לדמיין את עצמי בלי זה", הוא אומר, חובק את הצלקות שהפכו למצפן של חייו.
שני עשורים חלפו, והיום ג'ינו מתרגם את הטראומה לשליחות. כמחנך לנערים בסיכון וכמנחה לפצועים טריים מאירועי השבעה באוקטובר, הוא נכנס אל הערפל הרגשי שלהם. הוא יודע שדווקא שם, בתוך המשבר והכאב, טמון שיא התהליך השיקומי. עבורו, לסייע לאחרים לעבד את חרדות הקרב זו סגירת מעגל והמשך ישיר לפיקוד תחת אש.
כשהוא עומד על הר אדיר וצופה אל לבנון, הכאב על החברים שנותרו מאחור עדיין פועם. מול נוף המלחמה ההוא, ג'ינו שואב כוח מהמשפחות השכולות וגאווה מהדגל המתנוסס מעבר לגבול. עבור המפקד שחזר מהתופת, המלחמה הפיזית אולי תמה, אך המשימה לבנות את האדם מחורבותיו נמשכת בכל יום מחדש.
הוספת תגובה
