סרן שמעון בן שושן

כתבה מעיתון שריון

כתבה מידיעות אחרונות דצמבר 1964

כתבה מבמחנה, דצמבר 2015

שמעון בן שושן נפטר בדצמבר 2025

דברי פרידה מאל"ם במיל' שאול נגר

שִׁמְעוֹן בֶּן שׁוּשָׁן זִכְרוֹ לִבְרָכָה

 שִׁמְעוֹן יַקִּירִי,

בְּקַיִץ 1959 הָיִיתָ מְפַקֵּד מַחְלֶקֶת טַנְקִים וָתִיק בִּגְדוּד 52, שֶׁהָיָה אָז בַּחֲטִיבָה 7, וְיֹעַדְתָּ לְתַפְקִיד בָּכִיר יוֹתֵר. בְּאוֹתָהּ עֵת סִיַּמְתִּי אֶת קוּרְס קְצִינֵי הַשִּׁרְיוֹן וְיָרַשְׁתִּי מִמְּךָ, שִׁמְעוֹן, אֶת הַמַּחְלָקָה שֶׁמָּנְתָה אָז חֲמִשָּׁה טַנְקִים, וּמֵאָז אָנוּ מַכִּירִים. עָשִׂיתָ עָלַי רֹשֶׁם עַז שֶׁל מְפַקֵּד נָחוּשׁ וּמִקְצוֹעָן וְשָׁאַפְתִּי לִהְיוֹת כָּמוֹךָ. דְּרָכֵינוּ נִפְרְדוּ אַךְ זַרְזִיף שֶׁל קֶשֶׁר נִשְׁמַר, קֶשֶׁר שֶׁהִתְחַזֵּק בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים וְהָיִינוּ לַחֲבֵרִים קְרוֹבִים. שִׁמְךָ עָלָה לִגְדֻלָּה בְּאַחַד הַקְּרָבוֹת בַּמִּלְחָמָה עַל הַמַּיִם, בַּמַּאֲמָץ לִמְנֹעַ מֵהַסּוּרִים לְהַטּוֹת אֶת מְקוֹרוֹת הַיַּרְדֵּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַכִּנֶּרֶת.

בְּיוֹם 13 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1964, בִּהְיוֹתְךָ סֶרֶן וּמְפַקֵּד הַטַּנְקִים שֶׁלָּקְחוּ חֵלֶק בַּקְּרָב נֶגֶד טַנְקֵי הָאוֹיֵב, הַטַּנְקִים שֶׁלְּךָ בְּפִקּוּדְךָ הִשְׁמִידוּ אוֹתָם, בְּמֻצַּב נוֹחִילָה וְגִזְרַת דָּן. אַתָּה, שִׁמְעוֹן, פִּקַּדְתָּ עַל הַטַּנְקִים שֶׁלָּנוּ וְנִהַלְתָּ אֶת הָאֵשׁ בְּקֹר רוּחַ לְמוֹפֵת, כַּאֲשֶׁר אַתָּה עַצְמְךָ הָיִיתָ נָתוּן תַּחַת הַפְגָּזָה כְּבֵדָה שֶׁל הָאוֹיֵב. עַל מַעֲשֶׂה זֶה הָעֳנַק לְךָ צָלָ"שׁ אַלּוּף, צִיּוּן לְשֶׁבַח מִמְּפַקֵּד גְּיָסוֹת הַשִּׁרְיוֹן, הָאַלּוּף יִשְׂרָאֵל טַל. מֵאָז הִמְשַׁכְתָּ וְעָשִׂיתָ חַיִל בְּחֵיל הַשִּׁרְיוֹן.

שִׁמְעוֹן רֵעִי הַיָּקָר, בִּשְׁנַת 1939 נוֹלַדְתָּ בְּמָרוֹקוֹ. בְּגִיל עֶשֶׂר עָבַרְתָּ לְנוֹרְבֶגְיָה וְכַעֲבֹר שָׁנָה, בְּ-1950, עָלִיתָ לְיִשְׂרָאֵל בְּמִסְגֶּרֶת עֲלִיַּת הַנֹּעַר. בִּשְׁנַת 1956 הִתְגַּיַּסְתָּ לְצַהַ"ל וְהֻצַּבְתָּ בְּחֵיל הַשִּׁרְיוֹן, בּוֹ עָשִׂיתָ אֶת כָּל שֵׁרוּתְךָ הַצְּבָאִי. בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים לָחַמְתָּ נֶגֶד הַצָּבָא הַיַּרְדֵּנִי בִּצְפוֹן הַשּׁוֹמְרוֹן וּבַהֶמְשֵׁךְ נֶגֶד הַצָּבָא הַסּוּרִי בְּאֵזוֹר הַבַּנְיָאס. בְּמִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים פִּקַּדְתָּ עַל גְּדוּד טַנְקִים בַּחֲטִיבַת הַצְּלִיחָה 421. בְּמִלְחָמָה קָשָׁה זוֹ לָחַם גְּדוּדְךָ בִּקְרָבוֹת הַבְּלִימָה בַּגִּזְרָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל הַתְּעָלָה, וְהֻטַּל עָלֶיךָ לִגְרֹר אֶת גֶּשֶׁר הַגְּלִילִים לִנְקֻדַּת הַצְּלִיחָה.

בְּמַהֲלַךְ הַפְּעֻלָּה הַגֶּשֶׁר נִקְרַע וּבְעִקְבוֹת זֹאת נִשְׁלַחְתָּ עִם הַגְּדוּד שֶׁלְּךָ לְסַיֵּעַ בִּפְתִיחַת פְּרוֹזְדוֹר הַצְּלִיחָה לִתְנוּעָה. בְּ-16 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 1973, בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַמְּשִׂימָה, נִפְצַעְתָּ בְּאֹרַח קָשֶׁה מִפְּגִיעַת טִיל נֶגֶד טַנְקִים וְסִיַּמְתָּ אֶת חֶלְקְךָ בַּמִּלְחָמָה. בִּפְצִיעָה זוֹ נִפְגַּעְתָּ קָשֶׁה גַּם בְּעֵינְךָ הַשְּׂמָאלִית וְכַעֲבֹר שָׁנִים אִבַּדְתָּ אֶת הָרְאִיָּה בָּהּ לַחֲלוּטִין. בְּמַהֲלַךְ הַמִּלְחָמָה הִתְבַּשַּׂרְתָּ בַּקֶּשֶׁר הָאַלְחוּטִי כִּי נוֹלַד לְךָ בֵּן. בְּעִקְבוֹת הַפְּצִיעָה וּלְאַחַר תְּקוּפַת טִפּוּלִים מְמֻשֶּׁכֶת וַהֲפוּגַת לִמּוּדִים בַּת לְמַעְלָה מִשָּׁנָה, שַׁבְתָּ לִפְעִילוּת מְלֵאָה. הִשְׁתַּחְרַרְתָּ מִשֵּׁרוּת הַקֶּבַע בִּשְׁנַת 1982, וְלֹא אֶמְנֶה כָּאן אֶת שְׁלַל תַּפְקִידֶיךָ.

רָצִיתִי לְהָאִיר וּלְסַפֵּר בִּקְצָרָה עָלֶיךָ, הָאִישׁ הָרָגִישׁ וְהַמָּסוּר וְהָאֶזְרָח הָאִכְפַּתִּי, וַאֲצַיֵּן רַק מְעַט:

א.        לִפְנֵי שָׁנִים גַּרְתָּ בַּיִּשּׁוּב אוֹרָנִית הַסָּמוּךְ לִכְפַר קָאסֶם, וּמִנְהָג אֱנוֹשִׁי וְאֶזְרָחִי לְמוֹפֵת הָיָה לְךָ, לְהַגִּישׁ מַיִם קָרִים לְעוֹבְדֵי הַתַּבְרוּאָה הַמְּפַנִּים אֶת הָאַשְׁפָּה וְעוֹבְדִים בִּתְנָאִים קָשִׁים, כָּל אֵימַת שֶׁבָּאוּ לְפַנּוֹת אַשְׁפָּה מִבֵּיתְךָ. עוֹבְדִים אֵלֶּה הִכַּרְתָּ גַּם בִּשְׁמָם.

ב.         הָיִיתָ יְדִידוֹ הַקָּרוֹב שֶׁל אַלּוּף מִשְׁנֶה בְּמִלּוּאִים גַּיְא כּוֹכְבָא זִכְרוֹ לִבְרָכָה, מֵהַלּוֹחֲמִים הַנּוֹעָזִים שֶׁל הַיְּחִידָה הָאַגָּדִית 101. בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת נִפְגַּשְׁתֶּם בְּכָל שָׁבוּעַ וְשִׁמַּשְׁתָּ לוֹ רֵעַ קָרוֹב וְאֹזֶן קַשֶּׁבֶת.

ג.          בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הָיִינוּ שְׁנֵינוּ מַחְלִיפִים מְסָרִים בֵּינֵינוּ בְּכָל סוֹף שָׁבוּעַ וְנִפְגָּשִׁים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְהַשִּׂיחָה קוֹלַחַת. בְּרִיאוּת גּוּפְךָ הִדַּרְדְּרָה וְהָלְכָה, אַךְ רֹאשְׁךָ נוֹתַר צָלוּל. הִרְבֵּיתָ לִקְרֹא סִפְרֵי הִיסְטוֹרְיָה, וְלֹא רַק הִיסְטוֹרְיָה צְבָאִית, וְאָהַבְתָּ לְשׂוֹחֵחַ עֲלֵיהֶם. בְּתוֹךְ כָּךְ תָּמִיד הָיָה רֹאשְׁךָ נָתוּן בְּעִנְיְנֵי הַמְּדִינָה הַיְּקָרָה לְלִבְּךָ, וְכִמְעַט בְּכָל מִפְגָּשׁ בֵּינֵינוּ הָיִיתָ מַזְכִּיר אֶת הַמַּאֲמָר הַנּוֹדָע שֶׁל אַחַד הָעָם בְּשֵׁם "כֹּהֵן וְנָבִיא". הָיִיתָ מְצַיֵּן אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל בַּעַל תַּפְקִיד בָּכִיר בַּמְּדִינָה וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת אוֹ חוֹבָה לְפִי הַמַּדָּד שֶׁל כֹּהֵן וְנָבִיא, כַּמְּפֹרָט בַּמַּאֲמָר הַנּוֹדָע.

שִׁמְעוֹן הַיָּקָר, בְּגִילֵנוּ מִתְמַעֲטִים הַחֲבֵרִים וְכָל אֶחָד שֶׁנֶּעֱקַר חֲסַר תַּחֲלִיף. אֶזְכֹּר אוֹתְךָ בְּהַעֲרָכָה אֵין קֵץ וּבְגַעְגּוּעִים.

 שאול