באותות ובמופתים

יש כאלה שההיסטוריה הולכת בעקבותיהם ויש את אלה שהולכים בעקבות ההיסטוריה. לקטגוריה השנייה נכנס בקלילות פרופ' שאול לדני, ההַלָך הישראלי הבכיר בכל הזמנים.

לדני, שיאן עולם, ספורטאי אולימפי, אלוף ישראל ואלוף העולם בהליכה למרחקים ארוכים, פסע רבות במשעולי הספורט - אך אץ דווקא בנתיבי האספנות. במשך למעלה מ–50 שנה ליקט וצירף אוסף ייחודי ונדיר של מדליות, אותות ועיטורים הקשורים להסתעפויות ההיסטוריות הרבות של ארץ ישראל. כעת, בפעם הראשונה, נחשף האוסף העשיר שלו בתערוכה "אותות ועיטורי הענקה רשמיים בארץ–ישראל", המוצגת בימים אלה באוניברסיטת בן–גוריון, בה משמש לדני פרופ' להנדסת תעשייה וניהול.

"כבר מילדות אני אוסף כל מיני דברים: עוד בגיל חמש אני זוכר שהוריי התרגזו עליי אחרי שהחלפתי את הצעצועים שלי עם ילדי השכנים תמורת שברי חרסינה ואבנים", מספר לדני. לדבריו, כמו כל אספן, גם אליו מגיעים הפריטים באחת מארבע דרכים: מציאה, קבלה, החלפה בפריטים אחרים או רכישה. "עם זאת", הוא אומר, "כשמדובר בעיטורים ובאותות, קיימת אצלי דרך חמישית: מעניקים לי אותם. כך למשל, האות הראשון שלי, 'אות הקלע', הוענק לי ב–1954 בתור חייל צעיר, עוד הרבה לפני שחשבתי לפתוח אוסף. לאחר מכן, במהלך מלחמות ישראל הוענקו לי ארבעה אותות של ארבע מערכות בהן לחמתי כקצין תותחנים: אות מלחמת סיני; אות מלחמת ששת הימים, אליה הגעתי בהתנדבות מארצות הברית; אות מלחמת ההתשה ואות מלחמת יום הכיפורים, אליה הגעתי מאמריקה לאחר שזכיתי באליפות ארצות הברית בהליכה למרחק של 100 מייל".

הרכבת של הסולטן

האוסף המוצג בתערוכה מקיף כ–105 אותות ועיטורים, לרבות תעודות ומסמכים, ומכסה תקופה היסטורית שתחילתה באמצע המאה ה–19. נכללים בו עיטורים רשמיים בארץ ישראל בתקופות האימפריה העות'מאנית, המנדט הבריטי ומדינת ישראל. כמו כן, כולל האוסף עיטורים של הכוחות האוסטרליים והניו זילנדיים (אנזא"ק) ששירתו בארץ ישראל, של כוחות האו"ם היושבים על הגבולות, ושל מדינות ערב במלחמותיהן נגדנו.

"התערוכה הזו היא מקיפה ביותר", אומר לדני. "העיטור הראשון הוא מ–1840, כשהסולטן העות'מאני העניק מדליה למשחררי מבצר עכו מידי המורד המצרי איברהים עלי פאשה. מדליה עות'מאנית אחרת שיש ברשותי ניתנה על–ידי הסולטן ב–1900, כשביקש לבנות מערכת רכבות מדמשק ועד חג'אז דרך חיפה. כל אחד מבעלי ההון שתרם סכום משמעותי לפרויקט זכה למדליה המיוחדת הזו, שמצד אחד שלה רואים את הטורבאן של הסולטן ומצדה השני את קטר הרכבת".

אי שם, בין טורבאן הסולטן לברט המנדט, מצויות גם כמה מדליות תוצרת כחול–לבן של פלסטינה. "פריט נוסטלגי שמתקשר דווקא אלינו יותר, הוא מדליה שהעניק ד"ר חיים ויצמן ב–1918 לחיילי ולמתנדבי 'גדוד הרובאים ה–40 של המלך', שמו הרשמי של הגדוד העברי שהשתתף במלחמת העולם הראשונה. המדליה עוצבה על–ידי בית–הספר 'בצלאל', ונקראת 'יהודה המתעוררת' כאנטיתזה למטבע הרומי 'יהודה הכבושה' שהונפק עם חורבן הבית. כמו כן, יש בידי את כל העיטורים הצבאיים: עיטור המופת, העוז והגבורה, ואפילו את אות גיבור ישראל שהוענק אך ורק ל–12 לוחמים במלחמת העצמאות".

באוסף ניתן למצוא גם אותות שהוענקו בעשור שאחרי מלחמת השחרור לשלל ארגונים צבאיים שקמו לפני המלחמה, כמו "אות ההגנה" לחברי ארגון ה"הגנה", "אות המשמר" ללוחמים שליוו שיירות, "אות השומר" לחברי ארגון ה"שומר", ו"אות ניל"י" לחברי מחתרת זו. "לעומת זאת, מי שהיה חבר בארגונים הפורשים, האצ"ל והלח"י, לא קיבל שום דבר באותה התקופה", מסביר לדני. "רק ב–1977, אחרי המהפך שבעקבותיו עלה בגין לשלטון, באיחור של כמעט 30 שנה, הוענקו אות האצ"ל ואות הלח"י".

מעבר לעיטורים בעלי האוריינטציה המיליטנטית, נערמו באוסף של פרופ' לדני גם לא מעט אותות נדירים בעלי אופי אזרחי יותר, ומדליות ייחודיות מעברו ההיסטורי של היישוב הציוני. "במבצעי 'חומה ומגדל'", מספר לדני, "כל מתנדב שסייע להביא את החומה, את הצריף ואת המגדל, קיבל מדליה מיוחדת, עליה נכתב 'מגויס' והוטבעו עליה חומה ומגדל".

לכך מתווספים עיטורים ברומה של חברה. האוסף כולל גם את מדליית "חסיד אומות העולם", את מדליית "פרס קפלן" שהוענקה על ביצועים תעשייתיים בלתי רגילים, את סיכת "פרס ביטחון ישראל" וגם סיכה קטנה עם דגל, הלא היא סיכת "פרס ישראל". "יש לי גם מדליות לענייני 'אום–שמום'", הוא מספר. "למשל, סיכה נדירה שהוענקה לחברי יחידה קטנה של האו"ם שישבה בארמון הנציב בירושלים בזמן הפסקת האש, ועיטורים לכוחות הרב–לאומיים שישבו ברמת הגולן, בגבול רצועת עזה או בסיני. בנוסף לכל אלה, השגתי גם מדליות מארצות ערב שנלחמו בנו, כמו מדליה סורית ממלחמת העצמאות שבה רואים את מפת ארץ ישראל כשחרב ננעצת מכיוון סוריה. אחרת היא מדליה נדירה שהוענקה ללוחמי חטיבת השריון הירדנית שנשלחו לרמת הגולן להילחם עם הסורים במלחמת יום הכיפורים. יש לי גם מדליות מצריות ועיראקיות ממלחמות ישראל, ואפילו מדליה ירדנית שחוסיין העניק לחייליו שהשתתפו במבצע 'כראמה'".

מן העבר השני, מחזיק לדני בסיכות שהוענקו לאנשי חטיבת הנגב ועליהן חקוקים שמות המבצעים בהם השתתפו. "מעניין שהמבצע השני או השלישי ברשימה הוא כיבוש באר שבע", הוא מציין. "מבחינתי, כפרופסור באוניברסיטת בן–גוריון, מדובר בלוקאל פטריוטיזם".

בלי אותות ספורט

הפרופסור המהלך ניתץ שיאים רבים, כשהבולט בהם הוא השיא שקבע ב–1972 בהליכה למרחק 50 מייל ולא נשבר עד היום. ב–2006 התווסף לכך שיא העולם החדש שקבע בהליכה למרחק 100 מייל לבני 70 ומעלה: 21 שעות, 45 דקות ו–34 שניות. עם זאת, מרבית שיאיו של לדני נגלים דווקא במסלול מקיף הרבה יותר: החיים.

לדני נולד בבלגרד ב–1936. עם כיבוש יוגוסלביה על–ידי הנאצים ב–1941 נמלטה המשפחה להונגריה, וב–1944 נשלחה למחנה הריכוז ברגן–בלזן, משם יצאה לשווייץ ב"רכבת קסטנר" בינואר 1945. כעבור 27 שנה, יצא לדני לייצג את ישראל באולימפיאדה בפעם השנייה ברציפות, ונקלע לדו–קרב נוסף עם מלאך המוות: הטבח במינכן.

לתמונות מהתערוכה