אזרחים ירדנים נופפו לנו בידיים. הם היו בטוחים שבאנו לעזור

טל זגרבה אתר הגבורה, במחנה 6.8.10
אשר דר ב 2010

אשר דר ב 2010


אל"ם (מיל') אשר דר המשיך לפקד על כיבוש מוצבים ירדניים באזור ירושלים במלחמת ששת הימים, על אף שנפצע שלוש פעמים במהלך הקרבות # הוא קיבל על כך את עיטור העוז



אל"ם (מיל') אשר דר (דרייזין), לשעבר מח"ט הנח"ל, מנכ"ל מד"א וראש המועצה האזורית קריית אונו, הוא מהאנשים האלה שאינם מסתפקים בצל"ש אחד. להרפתקת הגבורה הראשונה שלו, עליה קיבל צל"ש ממפקד פיקוד הדרום, הוא יצא במבצע "קדש", אז הוביל את פלוגתו כמ"פ בגולני בקרב על רפיח. "עברנו תעלה–תעלה וניקינו את כולן ממצרים", מספר דר. "מטען הצינור שיועד לפריצת הגדרות ופינוי המוקשים לא פעל, כופפנו את הגדרות ורצנו על המוקשים. לאחר מכן טיהרנו וכבשנו את המוצב".

אל הצל"ש שקיבל על פעולה זו, הצטרף כעבור 11 שנה אות בוהק יותר - עיטור העוז. דר זכה בו בעקבות מלחמת ששת הימים, אז עמד כסא"ל בראש הכוח שפרץ לארמון הנציב בירושלים. אף על פי שנפצע, המשיך הקצין לפקד על הכוח ועמד בראשו בביצוע משימות נוספות. הוא ארגן את הכוח לכיבוש מוצבי "הנקניק" ו"הפעמון", ולא הפסיק לפקד על חייליו על אף שנפצע פעמיים נוספות במהלך הקרבות. רק לאחר שכיבוש המקומות הושלם, פונה דר לקבלת טיפול רפואי.

ציור בחול

ביוני 1967 שימש דר המדריך הראשי של בה"ד 1. מינויו המשני היה מפקד גדוד 161 של החטיבה הירושלמית. עד מהרה, התברר שדווקא המינוי המשני הוא הקריטי יותר. ב–5 ביוני, בסמוך לשעה 8:00, זומן דר למפקדת החטיבה, שם נאמרו לו המילים שנתנו את האות לפתיחת מלחמת ששת הימים: "סדין אדום".

"עוד לא הספקתי להגיע מהמפח"ט למפקדת הגדוד, וכבר התחילו ההפגזות על ירושלים", מספר דר. "תחת פיקודי השתרע כל השטח מהר ציון ועד ל'יד קנדי', ואחד הדברים שהדאיגו אותי במיוחד היה 'חוות הלימוד', בית–ספר חקלאי ששכן בשטח המפורז בין שתי המדינות. באותו שטח הפקר שכנו גם ארמון הנציב ומספר מוצבים ירדניים, שהבולט בהם היה מוצב גדול וחזק שכונה 'הנקניק' וחלש על הכביש היחיד שהוביל מאבו דיס לבית לחם. לא הרחק משם, פעל מוצב ירדני 'סאלים א–ראס' ועוד מוצב בשם 'הצומת'.

"הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי למפקדת הגדוד, היה לשלוח בריצה שתי פלוגות ל'חוות הלימוד', כדי שהאזור לא יהיה מופקר. בינתיים יצאתי עם רכב הפיקוד לראות איך החיילים שלי מנהלים קרבות מול העמדות הירדניות בירושלים עצמה. סיימתי את הסיבוב ונסעתי למחנה אלנבי, אל המרגמות הגדודיות.

"כיוונתי את אש המרגמות לעבר האויב, כשלפתע קיבלתי הודעה בהולה מהמפקד האחראי ב'חוות הלימוד' על כך שכוח ירדני הסתער על חוליית האבטחה שלהם. שאלתי אם יש לו מי שיכוון את האש, והוא אמר שלא. אמרתי: 'תגיד לכולם לתפוס מחסה', והורדנו מכת אש של איזה מאה פגזים.

"לקחתי בקר אש נייד, רץ אישי ומכשיר קשר עם קשר, ורצתי ל'חוות הלימוד'. משם ראיתי שהירדנים נסוגו ושהם נמצאים בתוך החורשה מולי. מיד נתתי הוראה למרגמות והורדנו עליהם כ–200 פצצות. תוך כדי, הבחנתי בג'יפי תול"ר (תותח ללא רתע) ירדניים באזור גבעת ה'אנטנה', הסמוכה למוצב 'הנקניק'.

"לא עברה חצי שעה והמח"ט צלצל אליי כדי לשאול אם אני מסוגל לגרש את הירדנים מארמון הנציב. אמרתי לו: 'בטוח. אני רק זקוק לכוחות נוספים וטנקים לחיפוי'. הוא אמר: 'אני שולח את פלוגת הסיור עם הזחל"מים ועוד חצי פלוגת שריון. תכנן ובצע'.

"מיד הושבתי את שני המ"פים שהיו לי והצגתי את תוכנית ההתקפה: חמישה טנקים יהוו בסיס אש ושלושה טנקים ינועו מקדימה ויובילו את ההתקפה. בנוסף, שלוש מחלקות הסיירת ינועו אחרי זחל הפיקוד שלי, כשלכל אחת משימה: הראשונה, בפיקוד מפקד הסיירת, יוסי לנגוצקי, תחדור לארמון הנציב ותכבוש אותו; השנייה, תצטרף אליי ותטהר את גבעת ה'אנטנה'; והשלישית תכבוש את מוצב 'הצומת' בליווי טנק. בינתיים פלוגת חי"ר תתקדם מאחורינו, תפרוץ את גדר ארמון הנציב ותטהר את החורשה ואת 'סאלים–א–ראס'.

"ברגע שהטנקים התקרבו ל'חוות הלימוד', הירדנים פתחו בירי מכל מקום אפשרי והתחילה חגיגה שלמה. היה צורך לעצור את הטנקים כדי למנוע מהם להמשיך לכיוון הירדנים. החלטתי לעצור אותם בעצמי. רצתי לעבר הטנקים ונעמדתי לפני הטנק המוביל. התחברתי אליו בקשר ואמרתי למפקד הכוח, אהרון קמארה: 'אנחנו כובשים את ארמון הנציב. לנגוצקי הגיע עם פלוגת הסיור, חבר אליי, ובעודנו שוכבים על הקרקע ציירתי לו בחול את תרשים התקיפה. הכוחות נערכו להתקפה על הכביש המוביל, שהיה חשוף לאש מאבו טור, אבו דיס ומוצב 'הנקניק'. לפתע קיבלתי בקשר: 'המְתן'. נעצרנו על הכביש, ופחדתי שאחד מכלי הרכב ייפגע. מאחר שלא ידעתי לכמה זמן נעצרנו, פיזרתי את הכוח וכולם נכנסו למחסות. אחרי חצי שעה, המח"ט שאל בקשר: 'אתה חושב שאתה מסוגל?' עניתי: 'כן'. הוא חזר ושאל, והשבתי שאני מוכן לצאת מיד".

הנקניק, הפעמון והאנטנה

הכוח יצא למתקפה, אך עד מהרה נתקל במכשול בלתי צפוי. "ראיתי מולי לולי תרנגולות וכל מיני חיות פרוותיות, והטנקים נסעו בזהירות כדי לא לפגוע בהם", מתאר דר. "מיד נתתי צעקה בקשר: 'לעלות על הלולים, להרוס הכול - העיקר להגיע מהר'.

"המשכנו לכיוון ארמון הנציב. הגענו לכניסה והיה שם שער. הטנק המוביל דיווח שהשער סגור, ומפקד הטנקים ענה לו: 'מה סגור? תפרוץ אותו'. השער נפרץ, מפקד יחידת הסיור נכנס לארמון הנציב ואני המשכתי לגבעת ה'אנטנה'. אחריי הייתה צריכה לבוא מחלקה, אבל בגלל אי–הבנה כל הזחל"מים הלכו אחרי יוסי.

"לא יכולתי לעצור והמשכתי קדימה. לפתע ראיתי מסביבי חמישה ג'יפי תול"ר וטנדרים עם מקלעים כבדים - כולם נטושים. התעלמתי, עד שפתאום זיהיתי חיילים ירדנים רצים בין הטנקים שלנו. מיד קפצתי על המקלע הכבד בזחל"ם והתחלתי לירות עליהם.

"במקביל, צעקתי למפקד פלוגת הטנקים לשרוף את כל כלי הרכב שהוא רואה. זה היה עניין של שניות. יריתי בהם, אבל הם הצליחו לירות פגז, שלמזלנו החטיא אותנו, אבל התפוצץ על עץ מאחורינו. מהפיצוץ הזה נפגעתי אני, כשחטפתי רסיס מתכת גדול במרפק ימין. הנחתי לעצמי חוסם עורקים ואמרתי לחובש ללחוץ עם התחבושת. המשכתי עם שלושת הטנקים ותפסנו את גבעת ה'אנטנה'. מיד הצבנו טנק וכלי נשק לכיוון 'הנקניק' וטנק אחד לכיוון מוצב 'הצומת'.

"אחר–כך רצתי לכיוון ארמון הנציב כדי להבין מה קרה שם. הגעתי למגרש החניה ולקחתי מחלקה של יחידת הסיור על שני זחל"מים, ציוותתי אותם לטנק ושלחתי אותם לכבוש את מוצב 'הצומת'. יוסי דיווח לי שאצלו הכול בסדר, ושהוא מחזיק ביעד. עתה החזקנו במוצב 'הצומת', בגבעת ה'אנטנה' ובארמון הנציב, והיה צריך להחליט עם איזה כוח נכבוש את מוצב 'הנקניק'. סגן מפקד יחידת הסיור עזר להחליט, בכך שהופיע במקום עם הכוח שלו.

"אמרתי לו להכין שלושה צוותים לטיהור תעלות ולקחתי אותו לתצפית מגבעת ה'אנטנה'. אמרתי לו: 'זה מוצב ארוך, גדול מאוד ומלא בבונקרים. אנחנו באים מהצד הנוח ביותר לתקיפה. את טיהור התעלות אתה עושה לאט–לאט, ואם אתה נתקל בבעיה, נפעיל אש טנקים ואף נכניס טנק למוצב'. החבר'ה מהסיירת טיהרו את המוצב במקצועיות ולאט. בסוף הלחימה ספרנו לא פחות מ–30 ירדנים הרוגים, כשלנו לא נפגע, נדמה לי, אפילו חייל אחד.

"כשהגענו לאמצע כיבוש 'הנקניק', קצין האג"ם החטיבתי שאל אותי בקשר אם אני מסוגל לכבוש גם את מוצב 'הפעמון'. עניתי שכן, רק שישלח לי תחמושת. ארגנתי את הכוח, ניתנה קבוצת פקודות במרשם מאולתר על הקרקע - ויצאנו. המוצב היה על הגבול בין רמת רחל לצור באהר, מדרום ל'נקניק', וכולו מוקף מוקשים, מלבד כיוון אחד: מזרח.

"היה לי ברור שאני נמצא בעמדת תמרון נוחה ושאתקוף ממזרח. קבעתי מפקד מחליף לכוחות שנשארו במתחם ארמון הנציב ו'הנקניק', השארתי כמה טנקים וזחל"מים, ויצאתי בראש כוח של חמישה טנקים, שני ג'יפי תול"ר ושתי מחלקות סיור בפיקודו של לנגוצקי. בתצפית שעשיתי על מוצב 'הפעמון' לפני המלחמה, ראיתי שהירדנים נכנסים אליו דרך תעלה מרכזית מתוך הכפר. אמרתי ליוסי שאוריד אותו בחצר הכפר, ומשם הוא ייכנס עם הכוח לתעלה המרכזית, ויטהר את כולה בזמן שאחפה משער המוצב.

"הגיע המשוריין עם התחמושת ויצאנו להתקפה. נסענו בכביש הראשי ואזרחים ירדנים שנסעו מולנו ירדו מכלי הרכב ונופפו לנו בידיים. הם היו בטוחים שאנחנו עיראקים שבאו לעזור. ירינו כמה כדורים באוויר כדי שיסתלקו, ומאחר שהדרך הייתה צרה ולא אפשרה עקיפה, הוריתי לטנקים לרמוס את כל כלי הרכב שלא ירדו מהדרך.

"הגענו לצור באהר, יוסי ירד בראש כוחותיו, ואני המשכתי עם שלושת הטנקים עד לכניסה האחורית של המוצב - ופתחתי באש. פתאום ראיתי את יוסי עם עשרה חיילים, במקום 40. זה לא הפריע לו להסתער באומץ ואפילו לקחת חייל בשבי. אמרתי לאחד הטנקים: 'תלווה את יוסי בטיהור התעלה'. יותר מאוחר התברר ששני זחל"מים נתקעו בלב הכפר.

"בינתיים רצתי לנקודה בה הורדתי את אנשי הסיירת, ומצאתי שם רק ארבעה חיילים שיוסי השאיר למטרות אבטחה. הייתי עצבני ומתוח, ולכן החלטתי לאלתר כוח נוסף לטיהור. ארגנתי את ארבעת החיילים כחוליה לטיהור תעלה, רצנו לשער המוצב, ויחד עם זחל הפיקוד טיהרנו תעלה מקבילה לזו של יוסי.

"הגענו עם הצוות הקטן לבונקר המרכזי, ושם נפגשנו עם יתרת הכוח של יוסי וארגנו את המשך טיהור המוצב. עקב חשכה ומיעוט הכוחות שלנו, הפסקנו את טיהור המוצב, והמתנו לגדוד חי"ר שהיה צריך לקבל את המוצב ולהחליף אותנו.

"עד להגעת הגדוד, נאלצנו לנהל קרב מטווח קצר עם חמישה חיילים ירדנים, שבטעות חשבנו שהם ישראלים. בעת שהם ניסו לברוח מזרחה הם הרגו שני חיילים שלנו שעסקו בפינוי הרוג מיחידת הסיור שנפגע בעת טיהור המוצב. עד שהתבררה הטעות, הצליחו הירדנים לפגוע בארבעה חיילים שלנו. אני נפגעתי מכדור ביד.

"למרות ההפתעה, הצלחנו להתעשת ולחסל את חמשת החיילים הירדנים. כשעתיים לאחר אירוע זה, החליף אותנו גדוד החי"ר ואנו העמסנו את ההרוגים והפצועים שלנו וחזרנו לארמון הנציב".


attachment 6.8.10-s-v5.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה