בכניסה לחדר נתקלתי במחבל. הוא ירה בי שני כדורים

רועי עמוס אתר הגבורה, במחנה 1.10.10
תומר ציטר ב 2010

תומר ציטר ב 2010


רס"ן (מיל') תומר ציטר פיקד על פינוי כוח שהותקף ברמאללה במבצע "חומת מגן", על אף שנפצע בגבו מאש מחבלים # הוא קיבל על כך את צל"ש מפקד פיקוד המרכז



במארס 2002, התכנסו רבים ברחבי הארץ לציין את ליל הסדר. כך גם היה במלון "פארק" בנתניה, בו בחרו יותר מ–250 סועדים להסב לשולחן החג באווירה משפחתית. ברגע אחד התחלפה השמחה באימה, כשמחבל ביצע פיגוע התאבדות במקום. 30 בני–אדם נהרגו וכ–140 נפצעו. המראות שצבעו את אווירת החג באדום, היו הקש ששבר את רף הסבלנות של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.

"מהנקודה הזאת, ההתגלגלות ל'חומת מגן' הייתה מידית", משחזר רס"ן (מיל') תומר ציטר, אז מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד דוכיפת וכיום סגן מפקד הגדס"ר בחטיבת מילואים מובחרת. "אבל עוד קודם לכן היה לי זמן לעצב את הפלוגה בצורה המיטבית ללחימה. זה גם אחד הגורמים שהובילו לרמת האינטנסיביות בקרבות".

ב–1 באפריל 2002, כוח של הפלוגה המסייעת מגדוד דוכיפת נכנס למבנה סמוך לכיכר מנארה ברמאללה במטרה להשתלט עליו, ונתקל בירי מחבלים. במהלך הלחימה הקשה, נפגעו מספר חיילים, בהם גם מפקד הכוח. ציטר, ששהה באותה עת במוקד לחימה אחר, הצטרף לכוח, ופרץ למבנה בו התבצרו המחבלים. תוך כדי ההשתלטות נפצע ציטר בגבו, אך המשיך להילחם ולפקד על הכוח, ואף התעקש לוודא אישית כי פינוי הפצועים ויציאת החיילים מהמבנה יתבצעו עד תום.

רק בסיום הפעילות ופינוי כל הלוחמים מן המבנה, העביר ציטר את הפיקוד למחליפו ויצא מזירת הלחימה כשהוא מוביל את רכב הפינוי. בפעילותו ובפיקודו על הכוח הוא הוכיח מנהיגות ברמה גבוהה, חתירה למגע, תושייה, אומץ לב, דוגמה אישית, מסירות ואחריות גדולה, תוך סיכון עצמו למען הצלת חייליו. על כך הוענק לו צל"ש מפקד פיקוד המרכז.

אתה מתקרב לצרות

ביום האחרון של חודש מארס, לוחמי חטיבת הנח"ל עזבו את רמאללה והחלו לנוע לכיוון ג'נין. מאחור נותרה חטיבת השריון 401, שזכתה לגיבוי מלוחמי גדוד דוכיפת, שהיה אז כפוף לה. "בשטח בנוי קיימים הבדלים גדולים בין ניהול הלחימה על–ידי חטיבת שריון לעומת ניהולה על–ידי חטיבת חי"ר, ולכן הגדוד החל לערוך שינויים במטרה לשלוט טוב יותר במרחב", מסביר ציטר. "במקביל לסריקות בשטח, התחלנו לקדם כוחות לעבר כיכר מנארה, הכיכר המרכזית בעיר והיה ברור שכשאתה מתקרב לשם, אתה מתקרב לצרות. כשנכנסנו לאזור, איתרנו מבנה משרדים, עשינו סיור מהיר בפנים והחלטנו לשבת בו, כי הוא התאים מבחינת המרחב שהוא שולט עליו.

"נתתי הנחיה לאחת המחלקות להתחיל לסגור אותו ולהכין אותו להשתלטות. בשעה שהם נערכו להשתלטות, לחפ"ק שלי ולי הייתה היתקלות. בסיומה, קיבלנו מידע אמין על מיקום מדויק של שוטרים פלסטינים שמסתתרים ומכינים לנו הפתעה. הגעתי חזרה למבנה, סיפרתי לחבר'ה על אותה היתקלות ופיצלנו את הכוח.

"נסענו, חלק מהחפ"ק שלי עם עוד כמה לוחמים, לכיוון השוטרים הפלסטינים כדי לנסות להוציא אותם. הייתה לנו הערכה לגבי מספרם, לפי כמות כלי הרכב שחנו בקרבת מקום. בזמן שחיפשנו את השוטרים הפלסטינים, התחלנו לשמוע שמשהו קורה במהלך ההשתלטות על הבניין בכיכר מנארה.

"בהתחלה מצאו שם נשק, אחר–כך מצאו כמה כרוזים ותחנת רדיו. כל הדברים האלה היו נורות אדומות. באיזשהו שלב הם ניסו לפרוץ דלת נעולה, וכשהיא נפתחה, צץ מולם מחבל עם אקדח. באותו זמן, מחבל שני התחיל לירות מהחלון כדי לפגוע בכוחות שהיו למטה. ספגנו שני פצועים, ובתוך הבניין התחילה לחימה. את כל מה שקרה קילומטרים ממני, שמעתי בקשר.

"בשלב הזה הבנתי שמוקד העניינים הוא שם. השארתי את מ"פ החוד, כפיר כהן (היום מג"ד חרוב), איפה שהיו השוטרים הפלסטינים, לקחתי את הנגמ"ש שלי ואת החפ"ק - ונסעתי. הנסיעה נמשכה כמה דקות ובמהלכה כבר שמעתי בקשר את האינטראקציה: איפה המחבל, מה קורה, מי בבית, כמה פצועים יש. באיזשהו שלב מישהו הודיע בקשר שפלטי, בחור ממחלקה 7, נהרג. זה טרף את הקלפים. עד עכשיו הלחימה לא נראתה כך, לפחות מבחינת דוכיפת. עד אז לא היו לנו הרוגים".

כמו בקורי עכביש

ההלם הרב שתקף את הכוחות מעוצמת המאבק שהפגינו המחבלים הפלסטינים בבניין, גרם גם ללא מעט בלבול. את התוצאות של אותה המולה גילה במהרה גם ציטר. "יצאתי מהנגמ"ש והתחלתי לרוץ לאחד משני הפתחים. הגעתי, ופתאום ראיתי את פלטי יוצא מולי", הוא משחזר. "מישהו הודיע בקשר שהוא מת, אבל הוא לא מת. מה שכן, הוא חטף כדור בראש ונפל קומה בגלגול מהמדרגות - מה שמסביר מדוע חשבו שהוא לא בין החיים. הוא היה במצב אנוש. ישר הרדימו אותו והתחילו בטיפולי שטח. היום הוא חי, מתפקד והכול בסדר גמור.

"היו במקום שני גרמי מדרגות - מזרחי ומערבי. טיפסתי במערבי וקיבלתי תמונת מצב על מיקום אחד המחבלים. המחבל היה בקומה השלישית ולנו היו כוחות למטה ובקומה הרביעית. זה היה מעין סנדוויץ' כזה. היה ברור שתהיה בעיה להשאיר את המחבלים לבד במבנה ולמוטט אותו עליהם. זה לא היה חכם שהחבר'ה שהיו בקומה הרביעית ירוצו במנוסה למטה כשהמחבל עומד בנקודה אחת וכל מה שנשאר לו לעשות זה לבצע בהם מטווח ברווזים. היינו צריכים לחתור למגע.

"אלו היו אנשים מכוח 17, כוח האבטחה של ערפאת. החבר'ה הכי מובחרים שלהם, וטוב שלא זלזלנו בהם. המורכבות של החדר הייתה שלא משנה לאן זרקנו את הרימונים, היו מספיק מקומות מסתור - גם בחדר וגם במעבר לחדרים האחרים. לראשון בכוח היה מעצור והיינו צריכים לחזור ולהתארגן מחדש. בכניסה השנייה לקחתי את ההובלה - ועם הכניסה נתקלתי בקנה של המחבל. הוא ירה בי שני כדורים. כדור אחד פגע בי בגב התחתון והשני פגע ברימון עשן שהיה בווסט שלי.

"המחבל הסתתר מאחורי קיר והוציא את היד החוצה בלי להסתכל. בכדור השלישי הוא פגע ברגל של הקשר שלי. זה היה די הימור מבחינתו והפעם הוא הצליח. נתקלנו בו כמו בקורי עכביש. אותו כדור שפגע לי בגב לא הפיל אותי, והספקתי להבין שהראש שלו ממש קרוב אליי. הוא כבר התחיל לצאת. הצלחתי לירות, אבל לא פגעתי. הבנתי שהמחבל ממשיך לצאת ונגחתי בו.

"באותו זמן לא הייתי מודע לכך שנפצעתי בגב, וכשנשענתי על אחד הקירות, איבדתי את האחיזה ברצפה ונפלתי במדרגות. תוך כדי הנפילה, ראיתי שהקַשָר שלי נשאר במקום. עליתי בחזרה ושמעתי שמישהו צועק לי שכל המכנסיים שלי מלאים בדם. הקשר לא הצליח לזוז והסתתר מאחורי עמוד בטון. המשכתי לירות פנימה ואז שמעתי את המחסנית של המחבל נופלת ושהכדורים מתפזרים על הרצפה. הרווחנו זמן, איזו חצי דקה טובה. את חצי הדקה הזאת ניצלתי כדי להוריד את הצוות מלמעלה.

"בשלב הזה לא הרגשתי כאבים. האדרנלין מילא לי את הגוף, ותחושת הסכנה והדאגה ללוחמים השכיחה את העובדה שיש לי סיבה להפסיק. פסיכולוגית, ברגע שאתה מפסיק, אתה נעצר לתמיד. אמרתי לעצמי שעד שאני לא נופל, אני לא עוצר. באותו זמן הגיע נגמ"ש ה'וולקן', שהיה בפעילות הקודמת. הורדתי את כולם, ולמזלי כפיר הגיע, כך שאם הייתי נופל ומאבד את ההכרה, לפחות היה מ"פ בשטח. ברגע שהבנתי שהקומה הרביעית ריקה, נפתחה לעברה אש מתותח הוולקן. זה עשה שם נזק נוראי. מה שזה לא עשה, זה להרוג את המחבלים.

"בשלב הזה, המידע התחיל להיות מעורפל בראש, אבל התברר שהיו שלושה מחבלים בבניין. אחד קפץ מהצד המערבי על החלון, שבר את הירך והתרסק על צוות סגירה שהיה שם, והם תפסו אותו. שני המחבלים האחרים קפצו מהצד הדרומי של הבניין, מעל המקום שהקמנו בו את המרפאה לפצועים. הלכתי לשם כדי לבדוק מה קורה עם פלטי, ואחד החובשים ניצל את זה וטיפל בי בעמידה. לא הסכמתי להוריד את האפוד, אז הורידו לי את המכנסיים ושמו לי חבישה מצחיקה שלא החזיקה מעמד אפילו דקה.

"כשנאבקתי בחגורה, קלטתי את אחד המחבלים קופץ מהחלון. לפי מה שנטען וצולם על–ידי כמה מצלמות טלוויזיה, פתחתי באש לכיוונו כשאני עם תחתונים. הטענה היא שפגעתי. השלישי קפץ ונדבק לעץ. הוא היה בחור פנטסטי, בן 40 פלוס, שקל באזור ה–120 קילו, עם רגל מעץ. משהו לא ייאמן. כפיר ישר רץ אליו והייתה שם היתקלות. בסופו של דבר המחבל ירה לכפיר בצוואר וכפיר ירה לו בראש. כפיר, שזכה גם הוא בצל"ש בהמשך, נותר משותק על הרצפה והמחבל מת לידו.

"כשראיתי את כפיר חוזר על אלונקה, התעשתתי מחדש. חזרו אליי החושים והייתי חייב לקחת פיקוד. קיבלתי פקודה להתפנות, אבל לא הסכמתי. עיקר העיסוק שלי היה למצוא את הפצועים ולראות שלא נחטף לנו מישהו. ברגע שהבנתי שהכול בסדר, לקחתי פיקוד על נגמ"ש הפינוי האחרון שנשאר, כשאני מדריך את הנהג להמשיך לנסוע גם אם הוא לא שומע אותי בקשר הפנימי".


attachment 1.10.10-s-v5.pdf



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה