דברים שכתבה רותם לזכר אחיה אליאל ז"ל שקיבל את צל"ש אלוף פיקוד הצפון

NRG , 30.8.2007
אליאל בן יהודה

אליאל בן יהודה


רותם סרן (במיל') אליאל בן-יהודה ז"ל, בן 24 במותו, נקרא על שמו של דודו יוסי אליאל ז"ל, שנפל בקרב על הבופור.



אליאל אחי האהוב,

כבר שנה שאתה שומר עליי מלמעלה. מזיז את הכוכבים מעמעם את הירח, ומתבונן בי חיה את החיים שממשיכים בלעדיך, לפעמים גם בלעדיי.

מיליארד קילומטרים מפרידים ביני לבינך ועשר דקות נסיעה, שני מטרים, אולי קצת פחות, וחצי מליון דמעות. ואולי יום אחד בשעת לילה מאוחרת תקבל רשות לעשות את שיחת הטלפון היחידה שלך. ואולי, רק אולי, מכול האנשים בעולם תבחר להתקשר אליי. הרי הטלפון הנייד שלי לעולם לא היה סגור  כשהיית בצבא. ואני מחכה שתעיר אותי, אני חצי רדומה, עונה בקושי ואתה בקולך העייף מרגיע - הכול בסדר. תאילנד.

כמה חסרת לי השנה הזו.

ב-18 בדצמבר נולדה שירה. נר רביעי של חנוכה. כמה רצית, ציפית, השתוקקת כבר לבואה. כל שיחת טלפון שלך שאלת לשלומה שם בבטן, אחר כך לשלומי. הראשון שידע שאני בהיריון, הראשון שידע שיש לי בת. . .ואני? כמה ציפיתי ללדת, ושתהיה מחוץ לחדר הלידה ותשמע את הבכי הראשון. כמה אהבת ילדים. . .

אמרו שהזמן יקהה את הכאב, שאתרגל לדבר בלשון עבר, שכבר לא אחכה בלילה לטלפונים. כאילו עברו חיים שלמים ואני עדיין מחכה שתתקשר.

סליחה. אבל אני לא מאמינה לאף אחד. הזמן לא מקהה את הכאב. הוא גם לא מקל אותו.
אני זוכרת אותך באותה חדות, אותה בהירות, כל קמטוט צחוק, כל ריס, את הגוף החזק, זיפים מפתיעים ברכותם, חיוך שנמתח מצד אחד לאחר ולב גדול ורחב.

אני מוכנה לסלוח, אני מוכנה לוותר, אני מוכנה למחול על הכול.

על הימים הארוכים של הכאב, של הבדידות, על השעות האינסופיות של העצב. רק בשביל שתי דקות. אפילו אחת. אפילו רגע, רק רגע, לחדד את דמותך, לראות איך גדלת, ואיך השפיעה עליך השנה.
לחייך אליך שוב, ולומר לך עד כמה אני אוהבת אותך.
להיפרד כמו שצריך.

אבל בטח התור ליד הטלפון ארוך ארוך, ואולי נגמרו לך האסימונים? איך בכלל מתחילים לפרוט את הכאב, את הדמעות, למטבעות קטנים? אני זוכרת בקולך משהו שלא היה מעולם כשסיפרת לי לראשונה על ניצן. הלהט, ההתרגשות והביטחון כמו הבטיחו כי זו האחת והיחידה. אל תדאג אהוב, ניצן היא חלק גדול ואיתן מאיתנו, ואני בטוחה כי ככה אתה רוצה שיהיה. ואולי יום אחד, בשעת לילה מאוחרת, תקבל את שיחת הטלפון היחידה שלך. ואולי, רק אולי, תבחר להתקשר אליי, ואחר כך אלך לישון - ולא אחלום עוד, ולא אכאב.

אינני זקוקה ל"חותמת" צל"ש כדי לדעת שהיית גיבור. בשבילי תמיד היית גיבור. אני בטוחה כי היית רוצה שנהיה גאים בך ביום קבלת הצל"ש, שנקבל אותו בשבילך. אחי היקר, שכב במנוחה. אוהבת עד אין קץ ומתגעגעת אליך,

רותם סרן (במיל') אליאל בן-יהודה ז"ל, בן 24 במותו, נקרא על שמו של דודו יוסי אליאל ז"ל, שנפל בקרב על הבופור.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה