"סובל מפוסט טראומה"
|
יעקב בן עטיה 2012
סמ"ר יעקב בן עטייה, בן 22, מתקשה עד היום (אוגוסט 2007) להתאושש ממה שאירע באותם יומיים קשים בעיתא א-שעב. הזיכרונות מהקרב הקשה, שבו נפצע, שבים מדי יום. "אני עוצם את העיניים וחוזר להרבה מקומות. אני סובל היום מפוסט-טראומה ומרסיסי רימון בראש וברגליים".
סמ"ר יעקב בן עטייה, בן 22, מתקשה עד היום להתאושש ממה שאירע באותם יומיים קשים בעיתא א-שעב. הזיכרונות מהקרב הקשה, שבו נפצע, שבים מדי יום. "אני עוצם את העיניים וחוזר להרבה מקומות. אני סובל היום מפוסט-טראומה ומרסיסי רימון בראש וברגליים".
זמן קצר לאחר תחילת הקרבות בעיתא א-שעב, תפס בן עטיה את הפיקוד והוביל עשרה לוחמים לקרב יריות מול לוחמי חיזבאללה, לאחר שמפקדיו נפצעו. "מפקד המחלקה נפצע, ואני הפכתי למפקד הבא. המשכתי את מה שצריך היה לעשות - לסייע בהיתקלות למחלקה אחרת, לפנות פצועים ולפנות את אחד ההרוגים לתוך הבית. כל זה נעשה בזמן שהיינו חשופים לאש אויב".
בשעות הבוקר של שניים באוגוסט, נכנס בן עטיה עם שאר הכוח לאחד המבנים בכפר כדי לוודא שאין שם חמושים, אלא שלפתע הושלך לעברם רימון. "הוא התפוצץ לי בין הרגליים, אבל נפגעתי רק מרסיסים. הצלחתי לצאת בכוחות עצמי ולהמשיך בקרב".
אחת הסיבות שהביאה את צה"ל להעניק לבן עטיה ציון לשבח היא העובדה שהחייל המצטיין סירב להתפנות מהשטח, למרות פציעתו. "אם הייתי מרגיש שאני לא מסוגל, הייתי מתפנה. אבל היתה לנו משימה והיינו צריך לסיים אותה. הפציעה שלי פשוט לא עניינה אותי. פיקדתי על הכוחות עד ליציאה חזרה לישראל, ומשם פוניתי לבית החולים".
בחודשיים שנותרו לבן עטיה עד לשחרורו מהצבא הוא שהה על המיטה בית החולים. במקביל לפציעתו, נאלץ בן עטיה לעבור טיפולים נפשיים בעקבות מה שחווה בקרב. כיום הוא ממתין לסיום הליך ההכרה בנכותו מטעם משרד הביטחון, אך הוא מוחה על כך שהמשרד החליט להפסיק את הטיפולים הנפשיים, להם הוא כל כך זקוק.
"הייתי מאד מבסוט שהתבשרתי על כך שאני מקבל צל"ש, וזה באמת מעורר גאווה. אבל מרגיז אותי שמשרד הביטחון לא מסייע לי בטיפולים הנפשיים. אני סובל מפוסט-טראומה שבאה לידי ביטוי בחוסר מצב רוח. אני כל הזמן חושב על הקרב ונזכר ומתקשה להתאושש. יש תחושה שמנסים לנפנף אותי".
מקור הכתבה