נפרדים מגיל חי ז"ל - מדריך טבעי ואיש מיוחד מאד - לוחם וחבר יקר

קשה לעזוב את המקום: אולי נזכה בעוד בת-צחוק, אולי נהנה מעוד מבט מאיר פנים.



הלכנו לביתם של גיל ואורנה בשכונת רמז.

 חברים רבים התאספו במקום. חברים שהכירו את גיל ממעגלים שונים בחייו: מהצבא, משירות הביטחון ומשפע הפעילויות שעסק בהם.
גיל למד בבית-הספר הימי "מבואות-ים" במכמורת, ועם גיוסו לצה"ל ב-1963 שובץ לחיל הים ל"חוליה" / פלגה 788 של נמ"חים ששמרו על הדיג בכנרת. חצי שנה לפני סיום הסדיר גויס לשייטת 13, כלוחם השתתף במבצעים רבים, ובאחד מהם קיבל עם חברו אבישי בן-יוסף בזכות תושייתם את עיטור המופת.

גיל חי מוכר בקרב כל לוחמי השייטת כסמל וכדמות מיוחדת, ובשנות ה 70' כיכב גיל בעלוני פרסום שקראו "התנדב לקומנדו הימי".

גיל החל את עבודתו בשירות הביטחון בשנת 1971 כמאבטח מטוסים. לאחר מכן גויס כמדריך ירי, היה שותף לתכנון בית-הספר לאבטחה של השב"כ ועסק בהקמת מערך הדרכת הלחימה.

עם קידומו מונה כראש ענף 'תורה ולחימה' במטה ההדרכה ובמסגרת זו ארגן, ניהל ועדכן את כל קורסי האבטחה, וב- 1989 מונה למנהל בית-הספר לאבטחה עד שנת 1993.

בהספדו תיאר ראובן גלעד, מדריך ירי, את דרך פעולתו של גיל: "במבטך החודר, בביטחון נחרץ, בלהט היצירה, באמונה מקצועית גדולה, בגובה העיניים, בשפה רהוטה - במטווח, בכיתה או במשרדך  - גידלת וחינכת אותנו - מדריכי הארזים.                 

היית מדריך טבעי ואיש מיוחד מאד, חדור אמונה מקצועית מעמיקה, יכולת והבנה טכנית מיוחדת במינה. מעשים לפני מילים ומבט חודר חוצב לבבות ודעות. טכניקה, לחימה, הדרכה, בטיחות: לשכלל, להתפתח, להצטיין, להוביל.

כן, רצינו להיות גיל ! גיל, היום בית-הספר שלך - מוסד הדרכת הלחימה הטוב בעולם, לתפארת מדינת ישראל ואור לגויים".

 לפני פרישתו התבקש גיל לסייע בפרויקט התארגנות שירות הביטחון מול האוטונומיה (פינוי עזה לאחר הסכם אוסלו). בתפקיד זה זכה גיל לשבחים רבים.

 לאחר רצח רבין נקרא גיל בחזרה לשירות וסייע זמן- מה כיועץ.

 לא כולם הכירו את גיל הלוחם.

גיל השכיל ליצור קשרים עם אנשים בתחומים שונים, בגילאים שונים מכל מעמד, ורבים הלכו שבי אחריו. בכל מפגש של גיל בארץ ובעולם אפשר היה מיד לחוש בתאוותו לחיים: הוא ידע לצחוק, לשתות, לסחוף, לטעום את עסיס החיים. במסיבות הוא אהב לעמוד מאחורי בר המשקאות ולמזוג לחברים. בסביבתו השקטה השתחררו המתחים, ולידו יכולנו ליהנות מאוכל טוב, ממשקה חריף ומבדיחה מפולפלת.

יש שבילו עם גיל בים בשיט ובגלישה, יש שיצאו איתו לטיולים בג'יפים או באופנועים, ויש שהסתפקו בארוחת דגים טובה בשתייה בריאה ובמוסיקה יוונית סוחפת.

 לפני עשרים שנה בדיוק הכיר גיל את אורנה, במסיבה תל-אביבית. אורנה הייתה אז גרושה צעירה עם ילד קטן. ביחד הקימו קן משפחתי באהבה ללא תנאים בנאמנות מופלאה שלא נדרשה לחוזים והסכמים כתובים. אורנה מצאה בו אוזן קשבת וחן זכה לטיפול דואג ושומר ולאחות. דיה, בתו היחידה של גיל, שירשה מאביה חיוך כובש, מספרת: "כל פעם שטלפנתי ושמעת את קולי אמרת בקול גדול: כן, אבא מדבר!"

כל כך הרבה אהבה הייתה טמונה במילים אלו.

 יש הרבה לספר על גיל. ואולי יום יבוא ויהיה מי שיכתוב עליו ספר. ובינתיים כל כך הרבה מאיתנו רוצים להתקשר ולהגיד: "גיל, זה אנחנו. מתגעגעים"

  מקור הכתבה