במקרים כאלה הכול מתגמד. פתאום אתה מבין מה חשוב

רועי עמוס אתר הגבורה, במחנה 18.2.11
גיורא נדלר ב 2011

גיורא נדלר ב 2011


ב־1981 נפגע מסוק שהוביל לוחמים בשטח מדינת אויב # המכונאי המוטס רס"ם (מיל') גיורא נדלר וחבריו לצוות הצליחו להחזיר אותם הביתה בשלום - וקיבלו על כך ציון לשבח



רס"ם (מיל') גיורא נדלר לא מגדיר את עצמו כאדם מאמין, אך ברגע מסוים בשנת 1981, שפתיו התחילו ללחוש תפילות מעצמן. הוא הביט מסביבו על מסוק היסעור המקרטע בין שמים וארץ, ורק ביקש בשקט שלא יתרסק בים.

"זה היה רגע שאחריו הולכים להגיד את ברכת 'הגומל'", הוא אומר. "וכך באמת עשיתי. עד כמה שאני לא דתי, הפעם הרגשתי צורך לעשות זאת".

זה קרה מעל שטח מדינת אויב. נדלר היה אז מכונאי מוטס בטייסת היסעורים "מובילי הלילה", ונקרא לסייע בהובלת כוח אל עבר יעד. הדרך אל תוך המדינה עברה בשלום, אך הטרמפ חזרה הפך לחוויה מטלטלת, מכל הבחינות. פגיעה במסוק איימה לרסק אותו אל הקרקע - ורק לאחר שהפגינו תושייה ואומץ לב הצליחו אנשי הצוות להציל את המצב. בעקבות כך, הוענק להם צל"ש מפקד בסיס תל נוף.

התרסקות בלתי נמנעת

שנות ה־80 היו רצופות בפעולות שבמהלכן שיתפו פעולה צוותי טיסה של חיל האוויר עם כוחות חי"ר ויחידות מיוחדות. ההכנות לביצוע הפעולה שכמעט גבתה את חייו של נדלר ושל חבריו ארכו תקופה ממושכת. לדבריו, בימים נבחנו תרחישים קיצוניים, בלילות בוצעו הקפצות - והכול התבצע לפי אמות המידה הדקדקניות של החיל הכחול.

"כאשר מבצעים משימה בשטח אויב, מתכוננים אליה היטב", מסביר נדלר. "לא מדובר פה על מצב פשוט בו עולים למסוק וישר נכנסים לתוך שטח אויב. ההכנות האלה אורכות זמן רב, והן מתרגלות מראש מצבים רבים שעלולים להיקלע אליהם.

"ההכנות לפעולה הספציפית הזו התחילו כחודש וחצי לפני ביצועה. עבדנו באופן הדוק ואינטנסיבי עם כוח הלוחמים שעמד להיכנס. הוגדר שהמסוק שלנו יוצב בראש הכוח, וכי כוחות נוספים של החיל ייקחו בה חלק.

"הצוות המוטס כלל, פרט אליי, טייס ונווט. המשימה שהוצגה לנו הייתה להכניס לאזור כוח קרקעי. על הלוחמים הוטלה משימה שצפויה הייתה להימשך מספר שעות, והתוכנית הייתה שמאוחר יותר ננחת באזור בשנית ונחזיר אותם ארצה בשלום.

"בהתחלה הכול התנהל על פי התוכנית ועל מי מנוחות. הכנסנו את הכוח לנקודה באחד הוואדיות, ובעת ההורדה שרר שקט מופתי. בדיעבד, התברר לנו כי ייתכן והאויב כבר קלט אותנו אז. השמש שקעה, ונכנסנו חזרה כדי להוציא אותם. נחתנו במקום שעליו סיכמנו מראש, הכול היה רגוע, והעליתי את כולם לתוך המסוק. אבל אז, איך שהמראנו, נפתחה עלינו באופן מפתיע אש ממקום גבוה. כדור אחד פגע בירך של חייל שישב כמטר ממני, ושניות ספורות לאחר מכן התחילה מהומה במסוק. אף אחד עוד לא עיכל מה קרה.

"תוך כדי חילופי הירי, הטייס, דובי, קרא לי בקשר ואמר לי שכדור פגע בלהב הראשי של המסוק. המשמעות הייתה ברורה. פגיעה כזאת גורמת לאיבוד האיזון של המסוק, ומאותו רגע ההתרסקות היא ממש בלתי נמנעת".

אהבנו את היום

למרות הסיכון, הטייס בחר להמריא. הוא פתח בטיסה בגובה נמוך, וזה היה הרגע שבו נכנסה לתמונה תפילתו החרישית של נדלר. "התפללנו לאורך כל הזמן שהמסוק לא יתרסק", הוא מסביר. "ובאמת, הוא פחות או יותר הגיב בסדר לפגיעה, והמשכנו לטוס בגובה די נמוך מעל הים כדי שאם ניאלץ לנחות, יהיה לנו סיכוי להימלט. במסוק דווקא לא השתוללה פאניקה באותם רגעים, אך זה קרה מכיוון שהלוחמים, פרט למפקד הכוח, פשוט לא הבינו מה מתרחש. ועדיין, אלו לא חבר'ה פראיירים, וכשהם ראו חגורות הצלה - לא היה צריך להסביר להם שמשהו לא תקין.

"טסנו במצב הבלתי אפשרי הזה, כשלאורך כל הזמן דלקה נורת החיווי שסימנה את הפגיעה. המזל הגדול שלנו היה שהכדור חדר ללהב, אבל נתקע שם ולא יצא מהצד השני. אם הוא היה יוצא, הוא היה גורם לבריחת חנקן, והיינו מתרסקים בוודאות. בסוף, אחרי הטיסה המותחת הזאת, הצלחנו לנחות בשטחנו סמוך לגבול. במקום חיכו לנו הרבה אנשים, בהם מפקדים בכירים, ומיד לקחו אותנו לתחקיר מעמיק עד הבוקר. לאורך שעות ארוכות שאלו אותנו מה בדיוק קרה שם ואיך הגבנו באותו רגע. התברר שהמסוק נפגע גם בתא האלקטרוני, אך בדרך נס הטייס לא נפגע מאש האויב. היה לנו מזל רב בטיסה הזאת.

"אחרי שתמו גם התחקירים, שיבחו אותנו רבות. כולם בחיל יודעים שאם מצב כזה קורה בזמן אימונים ישר נוחתים. זאת אחת מהתקלות הקשות והקריטיות שקיימות במסוקים. התרסקו כבר מסוקים מהדגם עליו היינו, ואפילו הייתי עד למקרים כאלו, אבל זה חלק מהמקצוע שלנו. אם לא היינו עושים את המשימות האלה, אף אחד אחר לא היה עושה אותן, וכשמקרה כזה קורה בשטח אויב, חייבים להמשיך לטוס.

"יש לי שעות טיסה רבות בשטחי אויב, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהחיים שלי היו מוטלים על הכף. אף פעם לא חשבתי לפני משימה על כך שאני יכול להיפגע - אבל כשזה קורה, ויש איום ממשי עליך ועל החברים שמסביבך, זה מעלה מחשבות. הכול פתאום מתגמד, פתאום אתה מבין מה חשוב. ההתרגשות הייתה מזה שנשארנו בחיים.

"כשאני חושב על זה, אני מבין שאהבנו את היום ההוא. זה סיפור שאפשר לספר - בשביל זה אנחנו עושים את כל האימונים, בשביל זה הלכנו להיות מכונאי מטוסים, ובשביל מקרים כאלה המדינה צריכה אותנו. כולנו פטריוטים, והשעות על גבי שעות והימים על גבי ימים של אימונים נועדו באמת להכין אותנו למגוון תרחישים נרחב כמו זה. הצל"ש היה בסך הכול צ'ופר נחמד.

"אצלנו לא תמיד שומרים על קשר עם הלוחמים האחרים שמשתפים איתנו פעולה, אבל ברור שבמקרה הזה יש הערכה הדדית בינינו. כולנו עסוקים בביצוע המשימות עד הסוף, מכוונים הכי גבוה, ומתעסקים עם כל הפרטים הכי קטנים כדי שכל המשימות למען הגנת המדינה יתבצעו באופן המיטבי. הדרישות הן תמיד מורכבות מאוד, ותמיד עושים המון דברים חשובים בצעצוע המוטס הזה שנקרא 'יסעור'. בסוף, אין דבר יותר מספק מזה".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה