"משה יצחק שילם בטוב ליבו" • ראיון עם אח שכול

זו השנה השנייה, שברחבת הכנסת התכנסו אמש, ליל יום הזיכרון, כ-4000 בני משפחות שכולות, לערב המרכזי - "שירים לזכרם".

בין השירים וקטעי הקריאה, הוקרנו סרטי נופלים – והשנה, הראשון שבהם עסק בחלל חרדי לא-מוכר.

רב"ט משה יצחק טובל הי"ד, תושב העיר רחובות, נהרג בשנת תשל"א, במלחמת יום הכיפורים, כאשר הציל את חבריו למוצב המזח כשקפץ על הרימון שהושלך עליהם.

משה יצחק נולד בי"ט בחשוון תשי"ג ברחובות, בן למלכה ואליהו - שרידי שואה, יוצאי רומניה. הוא למד בתלמוד תורה ברחובות, בהמשך בישיבה לצעירים ברמות רמז שבחיפה, ולמד בחשק ובהתמדה.

"אי אפשר לשכוח את טוב הלב שלו", מספר אחיו, מרדכי טובל, בראיון ל'בחדרי חרדים'. "עזרה לזולת הייתה מבחינתו בראש ובראשונה. כשהיית מבקש ממנו טובה, לא היית צריך להסביר לו על מה מדובר. הוא ישר היה פועל ללא הסברים".

משה יצחק גויס לצה"ל בטבת תשל"א והוצב בנח"ל החרדי. "הוא התגלה כחייל אמיץ וטוב לב, המוכן לעשות הרבה למען הצלחת כל תרגיל", סיפרו חבריו. "במסעות יכול היה להיות תמיד בראש, אך הוא הלך תמיד בסוף, לא בגלל אפיסת כוחות, אלא מתוך רצון לעזור לחלשים".

לאחר הטירונות, נשלח לתקופת של"ת במושב קוממיות, התנדב לקורס צניחה והמשיך במסגרת הנח"ל המוצנח במשק קוממיות.

את חודשי השירות האחרונים שלו עשה במוצב "המזח" בתעלת סואץ, ושם גם שהה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים. המעוז הותקף - ויצחק השתתף בניסיונות לבלום את המצרים כשהוא חשוף לאש האויב.

כאשר כותר המעוז נשלח עם עוד שלושה לוחמים לעמדה קיצונית, אשר נפילתה הייתה מאפשרת לאויב לחדור למעוז. משם ניהלו ארבעתם קרב בטווחים קצרים ביותר, בנשק קל וברימונים, נגד אנשי קומנדו מצריים, שעלו עליהם פי כמה במספר. תוך כדי הקרב צעק אחד הלוחמים כי לעמדה נזרק רימון. הארבעה החליטו לא לנטוש את העמדה ולהסתכן בפגיעה. משה-יצחק, שעסק בירי לעבר האויב, קרס לעבר הרימון, וכאשר התפוצץ, ספג את מירב הרסיסים ונהרג – בעוד שלושת חבריו נותרו בחיים.

במעמד כניעת מעוז "המזח" נמסרה גופתו על גבי אלונקה וכל מסמכיו האישיים - לאנשי הצלב האדום ולמושל סואץ, שהבטיחו להעביר את גופתו לקבר ישראל, אך למרות זאת הוחזרה גופתו רק בכ' באלול תשל"ט, והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.

 כל אחד יתייחד בדרכו 
• איך אתם מרגישים כמשפחה חרדית ביום הזיכרון?

"במשך השנה כולה אנחנו זוכרים את משה יצחק. הוא חלק מהגוף שנגדע. בשבילנו זה אומר הכל, הוא נמצא עם החברים שלו והוא שומר עלינו מלמעלה".

• הטקסים הממלכתיים עולים בקנה אחד עם אורח-החיים החרדי?

"אבא שלנו תמיד הגדיר את עצמו 'עמך'. גם לבית הכנסת שהוקם על שמו של אחי כולם היו מגיעים: כיפות סרוגות, אברכים, חסידים. לא היינו ממש מוגדרים כסוג מסוים אלא היינו אוהבים את כולם וזאת הייתה המטרה. אנשים ראו שאבא הולך לכל מיני אדמו"רים לקבל מהם ברכה.

"הוא היה הולך לספינקא ,לויזניץ' ולעוד. הוא תמיד היה מסביר שהוא הולך לכל אחד שהוא יכול לקבל ממנו ברכה טובה. וכך משה יצחק למד.

"אמא שלנו התבטאה תמיד שיצחק שילם בטוב ליבו.

"הכאב שלנו הוא כמו שאמרתי במשך כל השנה. אבל ביום הזיכרון אנחנו מרגישים משהו מיוחד כי מתייחדים עם כל חללי צה"ל.

"יום הזיכרון שלנו הוא בי"א בתשרי בזמן שאחי נפל. יחד עם זאת, אנחנו צריכים לזכור את כל אלו שנפלו למען המדינה".

• מהו המסר שלך לציבור ביום שכזה?

"לתת את הכבוד ליום כזה. אנחנו צריכים לזכור שבזכות אותם חללים, אנחנו נמצאים פה. כל רגע שאנחנו לומדים תורה, יש מי ששומר עלינו. מדובר בבחורים בני 19 או 20 שיושבים מעבר לגבול במקומות שונים ובזכותם אפשר ללמוד תורה בשקט. כל אחד בדרכו הוא צריך ללמוד ולהתפלל שיצליחו".

• יש לך ביקורת בימים אלו?

"לא. כל אחד צריך להתייחד ביום הזה בדרכו. אנחנו חלק מהדת והחללים הללו הם דם יהודי ולא משנה אם אדם יעשה את זה בלימוד משניות או בהשתתפות בטקסים שונים".

 מקור הכתבה