ד"ר ברבלק, שנקלע לזירת הפיגוע באילת: "כל רופא בישראל צריך להיות מצויד תמיד בערכת החייאה"

לד"ר אייל ברבלק, האורתופד מ-"איכילוב", שנקלע ביום חמישי האחרון לזירת הפיגוע בדרך לאילת וגם הציל חיים תחת אש, מסקנה מקצועית ברורה וחדה מאד ממה שעבר: "כל רופא בישראל, לא חשוב מהי התמחותו, חייב לשאת עמו לכל מקום, ציוד החייאה מלא במזוודה מיוחדת – שיכולה להימצא בתא המטען ברכבו – משום שלעולם איננו יודע לאיזה מצב יקלע. אני עצמי מתכוון כבר מחר בבוקר לזווד עצמי במלוא הציוד הדרוש, מאל"ף עד ת"ו : כל הפריטים והאביזרים הבסיסיים – נוזלים, חבישות, חוסמי עורקים, ציד מלא לעירוי, אמבו וכל מה שכולנו הרופאים מכירים היטב על פי עקרונות ATLS", אמר ד"ר ברבלק בראיון מיוחד ל-דוקטורס אונלי.

ד"ר ברבלק בן 36, נשוי טרי, הוא יליד אבן-יהודה, דור עשירי בארץ ("אבל אני הרופא הראשון במשפחה. אחרי הולך עתה גם אחד משלושת אחי שהחל ללמוד לאחרונה רפואה בטכניון"). הוא קיבל תואר ברפואה באוניברסיטה על-שם הרופא ההונגרי איגנץ פיליפ זמלוויס ( Semmelweis) בבודפשט, שם למד במסלול באנגלית בין 1996 ל-2003 ומיד אחר כך החל התמחות באורתופדיה באיכילוב אצל פרופסור יצחק אוטרינסקי ז"ל ובהמשך אצל פרופסור משה סלעי, כיום ראש חטיבת האורתופדיה בבית החולים. תחום ההתמחות שלו הוא בעמוד שדרה.

סיפורו הדרמטי פורסם במוצ"ש, ואתמול סיפר כי שהה תחת אש כבדה מאד ביום חמישי האחרון, תחילה משך שלוש שעות בין השעה 12 ל-15 אחר-הצהריים, אבל לאחר רגיעה של כשעה ומחצה – האש התחדשה. במטח השני, לאחר ההפוגה, נהרג לוחם ימ"מ פסקל אברהמי ז"ל. "הייתי שם, באילת, לרגל ההסדר שיש לאיכילוב עם הצבא, וביצעתי קודם לאירועים את תפקידי ביחידת הנדסה קרבית. אחת לשבוע, החיילים שזקוקים לכך, מקבלים טיפול אמבולטורי של אורתופד. זו לא הייתה הפעם הראשונה שראיתי גופות, פצועים קשה, אבל לא בעצימות שכזאת. המראות היו קשים מאד, המחבלים ביצעו וידוא הריגה, הם הפגינו ברוטאליות איומה".

"טיפלתי בלוחם ימ"מ פסקל אברהמי ז"ל. הוא ספג פגיעה קשה באבי העורקים, איבד הרבה דם והיה מחוסר הכרה. ביצעתי בו טובוס, פתחתי לו נתיב אוויר עם אמבו אבל הריאה השמאלית לא תפקדה"

על הפרוצדורות הרפואיות שנדרש לבצע בשטח סיפר: "הגעתי לאסתר לוי (שבעלה, שנהרג ברכבם הפרטי נורה). מצאתי אותה הפוכה והיה צריך לחלצה מתוך הרכב. זיהיתי פצע כניסה של קליע מכתף שמאל שיצא דרך השכמה. לאחר שבדקתי אותה בדיקה ראשונה, האזנתי לריאות. הבחנתי שיש אוורור ריאתי תקין. לא היה לידי שום ציוד מלבד של חובש. נבדק לחץ הדם שלה, שהיה תקין וגם הדופק. חיברנו אותה לנוזלים ואז היא פונתה. בהמשך הגעתי לרכב הפרטי האחר שבו נסעו שני הזוגות מכפר-סבא. הם לצערי הרב היו כבר מתים. אחר-כך טיפלתי בלוחם ימ"מ פסקל אברהמי ז"ל. הוא ספג פגיעה קשה באבי העורקים, איבד הרבה דם והיה מחוסר הכרה. ביצעתי בו טובוס, פתחתי לו נתיב אוויר עם אמבו אבל הריאה השמאלית לא תפקדה. השתמשתי גם ב-Needle Apps לחזה – שלא הצליח. בוצע אפילו עיסוי לב, בעזרת חובש אזרחי, איש מד"א משה לזרוביץ – אבל שום דבר לא עזר. לא הצלחתי להחיותו. ועל כך אני מצר מאד".

"במצב כזה יש קודם כל לעצור שטפי דם פעילים. לחתור למגע עם פצוע כמה שיותר מהר, באותה 'שעת זהב' ידועה לכולנו. אבל צריכים להיות לשם כך מצוידים היטב בערכה המלאה והנכונה. כל רופא בישראל חייב להיות מצויד בה, ולנוע עמה ממש לכל מקום".

עוד סיפר ד"ר ברבלק כי בכל אותן השעות שפעל בזירת האירועים בכביש 12 בדרך לאילת לא הייתה שם קליטה לתקשורת סלולארית והוא לא הצליח ליצור קשר עם רעייתו בתל-אביב. "בדרך לא דרך, באמצעות רשת הקשר הצבאית המאובטח, נמסרה הודעה לפרופסור סלעי ורק דרכו קיבלה אשתי המודאגת מאד את ההודעה מדוע לא חזרתי מאילת בשעה שקבענו – ונשארתי שם עד מאוחר בלילה".

מקור הכתבה