גיבורי בינת ג'ביל: "אנשים עמדו עם רסיסים בעיניים ולא ידעו לאן ללכת"

אריק וייס ורוני בר קול אתר הגבורה, ערוץ 10, 28 ביולי 2012
תצ"א בינת ג'ביל

תצ"א בינת ג'ביל


הקרב בבינת ג'בל סימל עבור רבים את כל התחלואות של מלחמת לבנון השנייה. שש שנים לאחר מכן, חיילי גדוד 51 של גולני שלחמו בקרב המפורסם מדברים לראשונה על רגעי הזוועה. "כדורים שורקים לנו מעל הראש ואם אתה מרים אותו אתה חוטף", אמר החובש ששכל 8 מחבריו



מכלל 117 החללים של מלחמת לבנון השנייה, שמונת ההרוגים של הקרב הקשה בכפר בינת ג'בל עדיין זכורים בתודעה. כל מי שחקר את הקרב המפורסם, בצה"ל ובממשלה, גלגל את האחריות אל אחרים, אולם כולם מסכימים רק על דבר אחד: כל מי שנלחם בקרב הזה הוא גיבור וראוי לשבח.

במשך יומיים חיילי פלוגה ג' של גדוד 51 של גולני השיגו הישגים מבצעיים מרשימים בכפר הידוע לשמצה, כשהורידו משגרי טילים תפסו אמצעי לחימה והרגו 20 מחבלים. כל מה שנתפס, הועבר חזרה לישראל. ביום השלישי, בזמן שהתארגנו ליציאה, הגיעה הפקודה שמעמיקים אחיזה בכפר.

בלילה השלישי החל כוח להיכנס לתוך מתחם, אולם בשל כשלים, לא היה באמתחתם כלים מספקים. כאשר עברו גדר אחת נתקעו באמצע מטע זיתים מול חומה שלא ידעו על קיומה, שהפכה מהר מאוד לשדה קטל, כאשר הכוח הקטן היה בעמדה נחותה ללוחמי חיזבאללה שירו בהם מבתים שהקיפו אותם. הלוחמים נתקעו לבדם מאחר והקרבה ביניהם למחבל לא אפשרה חילוץ אווירי במשך 11 שעות.

"הסמג"ד זרק עצמו על הרימון"

אביתר תורג'מן שלחם בקרב מעיד עד כמה היו קרובים למוות. "אני מרים את הראש ורואה מסה רצינית של מחבלים וחושב - זה לא מה שחשבתי. באחת הפעמים אסף נופל לי על הרגליים, ובשלב זה אני לא מבין שהוא מת. הסמג"ד ניגש אליי וסוגר לו את העיניים. אנחנו ממשיכים להשיב באש, ואז נופל רימון, הסמג"ד (סגן רועי קליין) זורק עצמו קדימה ונפצע קשה, הוא מנסה לקום אבל לא מצליח."

"אני לא אוהב את המילה גיבור, לא מאמין בדברים האלה", אומר שחר גורפיין, שתפקד כחובש בודד בקרב. "כדורים שורקים לנו מעל הראש ואני יודע שאם אני מרים אותו אתנה חוטף כדור", ממשיך בכאב. "אתה רואה בחור דתי שצועק: "למה אלוהים?"

"אני רואה את הטור שנכנס ללבנון וחושב שהולך להיות טוב", אומר ולדיסלב קזצ'קוב, שזכה לעיטור בעקבות פעילותו. "אתה שומע צרור ומבין שמתחיל משהו. אנשים עמדו עם רסיסים בעיניים ולא ידעו לאן ללכת. אני יודע שכל זמן שאני יורה אני מוגן, ולאט לאט אני מתחיל לאבד את השמיעה. בשלב כלשהו המפקד דיבר אבל לא שמעתי מה הוא אומר, אבל הבנתי שצריך להביא את גופות המתים שעדיין נותרו בשטח."

מקור הכתבה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה