עוזי בר צור, בעל עיטור הגבורה נפטר

עוזי בר צור, בעל עיטור הגבורה הובא אתמול (4 באוגוסט 2013) למנוחות בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

עוזי בר צור זכה לעיטור הגבורה במבצע קדש. בכתב העיטור נכתב:

ב"מבצע קדש", הגיע רב"ט עוזי בר-צור לגדוד, כנהג מתנדב לרכב. בעת הקרב דרש, שיטילו עליו תפקיד. מפקד הפלוגה קיבלו כנהג לג'יפ שלו. ברגעים הקשים של הקרב נפסק הקשר בפלוגה. רב"ט עוזי בר-צור התרוצץ בשטח להעביר את הוראות מפקד הפלוגה, תחת מטר כדורים ופצצות והמשיך בזאת גם לאחר שהג'יפ נפגע מכדורים. תוך חירוף נפש פינה פצועים והעבירם למקום הפינוי. לאחר שמכוניתו יצאה מכלל שימוש לקח ג'יפ אחר, חזר במהירות והמשיך בהעברת הוראות ופינוי פצועים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה ניסן תשל"ג אפריל 1973, משה דיין, שר הבטחון

פירוט האירוע  מסר מפקדו טוביה רביב שהיה במלחמה זו מפקד פלוגה (ומפקד חטיבה 600 במלחמת יום הכיפורים) בדברי ההספד שלו ליד הקבר אמר:

נפגשנו לפני 57 שנים בנסיבות  משונות. באמצע מבצע "קדש". אני מפקד פלוגה מובילה שהטנק שלו נפגע מפגז תותח נ"ט, פצוע קשה מאד, עומד חסר אונים, בשדה הקרב מכוסה באש שטוח מסלול וגם תלול מסלול של האויב, ואתה "אזרח" (לא מגויס כלל) שבא עם משאיתו כדי לשמור עליו, אך בעת שראית שהולכים להלחם, עזבת את המשאית ודרשת להשתתף באופן פעיל בקרב.

קיבלת ג'יפ אזרחי מגויס והפכת לנהג ג'יפ, לא מוגן, שביוזמתך האישית בלבד, מתרוצץ בשדה הקרב ומפנה עשרות פצועים, בדהירה בין הפגזים, וכך הגעת אלי. אני שחור מהפיצוץ בטנק שלי, למזלי, אחד מחברינו, שישב בין הפצועים הרבים  על הג'יפ הכיר אותי וצעק לך "עצור , זה טוביה" ואתה עצרת לשנייה עד שקפצתי על הגלגל הרזרבי שהיה מורכב בצד הרכב, בשכיבה על הבטן, הידיים והרגליים נגעו בקרקע כמעט,ואחד מהפצועים על הג'יפ תופס לי בחגורה שלא אפול מהגלגל. ואתה ממשיך בדהירה עד התאג"ד. אחרי שהורדת אותנו, חזרת מיד לסיבובים נוספים עד שחטפת צרור כדורים ברדיאטור והג'יפ שבק חיים.  הסתכלת סביבך וגילת לא רחוק ג'יפ צבאי בשטח- של סגן מפקד החטיבה סא"ל ברוך ברלב (בורקה) שעמד מספר מטרים בצד הג'יפ והסתכל עם משקפת על הקרב. אתה "השאלת" - גנבת – ממנו את הג'יפ מבלי לבקש את הסכמתו, כדי שתוכל להמשיך לפנות פצועים. הסמח"ט השתולל מכעס והבטיח להעמיד אותך לבית דין צבאי, אך אחרי ששמע על מעשיך, בית הדין הצבאי הפך להמלצה חמה מכל החטיבה להעניק לך את אות הגבורה.

נראה שנפשותיהם של טוביה רביב ועוזי בר צור נקשרו מאז אותו אירוע ועוזי הפך חייל "של טוביה" בכל הקרבות והמלחמות שהיו מאז.

על מעשי הגבורה הנוספים של עוזי בר צור במלחמת ששת הימים סיפור שוב טוביה שהיה כבר מפקד גדוד:

בסיום מלחמת  "ששת הימים" נקלענו למצב של סוף תקריות ראס אל עייש. כאשר פלוגה מתוגברת שלנו יושבת 30 ק"מ צפונית לקנטרה העיר, אחרי קרב עם המצרים בו נפל המ"פ רס"ן אוריאל מנוחין ז"ל, ללא תחמושת, ללא דלק, ללא מזון וללא מים. דרך הגישה היחידה אליהם  אז, הייתה על הסולל המזרחית של תעלת סואץ, והמצרים רואים ויורים על כל תנועה מטווח של 250 מטר. בעת שראית את התלבטותו של המג"ד (שהייתי אני) מה ואיך כדי לא לסכן חיילים נוספים, באת אלי ובשקט (האופייני לך) אמרת לי "טוביה , תן לי זחל"ם, נעמיס עליו את כל הדרוש ואני אסע ואכניס את זה לפלוגה". הסתכלתי עליך ושאלתיך "עוזי איך תוכל לעשות את זה לבדך"? ואתה רק חזרת על דבריך "תן לי לעשות את זה". ואני, אולי גם הוקל לי , ויתרתי ואמרתי "קדימה".

אחרי ההעמסה יצאת לדרך. מספר פעמים ירו עליך מהצד השני של התעלה ולא פגעו. עברת כ- 28 ק"מ בהצלחה.. כ- 2 ק"מ לפני מקום כוחותינו, פגעו המצרים במנוע של הזחל"ם שלך, מהפגיעה גם אתה נפגעת בכתף וגם מרסיס קטן שחדר לראש. ואתה פצוע הלכת עוד 2 ק"מ ברגל עד כוחותינו שם לקחת זחל"ם תקין וחזרת עם עזרה לזחל"ם שלך הפגוע., העברתם את כל האספקה העמוסה ודאגת שזה יגיע לפלוגה והשלמת לעשות, פצוע, את מה שלקחת על עצמך. אני המלצתי להעניק לך את אות הגבורה בפעם השנייה.

מסתבר שעוזי איחר לוועדה כחצי שעה בגלל תאונת דרכים שחסמה את הכביש. חברי הוועדה נפגעו כפי הנראה מהאיחור ולא הסכימו לדון בהמלצה וכך אבד לישראל חייל עם שני עיטורי גבורה (מצב שלא קיים מאז קום המדינה ועד היום).

סיים טוביה רביב את דברי ההספד שלו באומרו:

בהמשך במבצע כארמה שוב ישבנו יחד על זחל"ם הפיקוד שלי, שנפגע מטנק פטון ירדני, מזרחית לכביש הבקעה הירדני. שנינו יצאנו מפגיעה זו עם שריטות קלות בלבד, הסתתרנו בערוץ קטן כיון שהמשיכו לירות עלינו, והרגענו את שלושת הפצועים הקשה שהיו עמנו, עד שבא לחלץ אותנו גד מנלה ז"ל. ברגע שהוטל עלי כמפקד חטיבה, להקים את חטיבה 600, אתה היית בין הראשונים שהועבר לחטיבה, וכך היינו שוב יחד במלחמת יום הכיפורים, בחווה הסינית, במבצע הצליחה, בהרחבת ראש הגשר, בקרבות קשים ביותר.

אם מדברים על חטיבות ואוגדות, ועל עשרות מטוסים ומאות טנקים, אז מגוחך אולי, את מה שאומר אבל כך אני מרגיש " בטחון המדינה חלשה וחסרה קצת בטיפ טיפה , בלעדיך, ממה שהיה עמך"!

אתה כבר חסר לי מאוד – מאוד ואתה חסר למשפחתך ולכל עם ישראל!

עם ישראל זקוק לרבים רבים כמוך עם הגנים שלך.

כאחד שהייתה לו הזכות הגדולה להיות מפקדך בכל תקופת המילואים של חייך תרשה לי להביע את הערכתי הרבה אליך בהצדעה צבאית

יהי זכרך ברוך !

לאחר דברי ההספד של טוביה רביב נמסרו דברים מבני המשפחה, בכולם תואר עוזי בר צור כאדם צנוע, נעים הליכות, לא פורמלי שתלבושתו הקבועה הם מכנסיים קצרים ונעלי עבודה. משלחת נכבדה של חיילי חטיבה 600 ייצגה את צה"ל בכבוד וחלקה לו כבוד אחרון כראוי לו.

שני קברים לצדו של עוזי בר צור באותה השורה קבור גיבור ישראל אחר, שלמה (מוני) ניצני, שאף הוא עוטר בעיטור הגבורה במבצע קדש, שלמה ניצני נפטר ב 6 באוקטובר 2012. אם החלקה הצבאית בהר הרצל ראוי לה שתקרא "הר הגבורה" של מדינת ישראל, חלקה זו בו טמונים שלמה ניצני ועוזי בר צור ראוי לה שתקרא "חלקת הגבורה".

תמונות מההלוויה כולל קטעים מדברי ההספד של טוביה רביב, צילום: עפר דרורי