"כשהגענו, לא ציפו לנו מאות פלסטינים כמו קודם – אלא אלפים"

בעת שגרה, חזרה של מורה משירות מילואים לא מושכת תשומת לב, אך כאשר סא"ל (מיל') שגב ברעם, חזר אל בית הספר התיכון "אלון" שברמת השרון מתעסוקה מבצעית בשומרון, המתינו לו עשרות תלמידים ובידיהם משאיות מקרטון עמוסות שוקולדים. התלמידים שצפו בחדשות הבינו שהמורה שלהם, ששירת אז כמ"פ בחטיבת המילואים "כוכב האש" הפך לגיבור היום.

"קיבלנו התרעה לפיה מחבל עתיד לצאת ממחנה הפליטים בלטה לכיוון ג'נין עם משאית עמוסה בטילי קסאם. טילים שמסוגלים לאיים על מרכז הארץ", מספר סא"ל (מיל') ברעם. "הכוח שלי רדף אחרי המשאית עד נחל תרצה, שם נגחתי במשאית עם הג'יפ שלי. רצתי לדלת, תפסתי את הנהג, זרקתי אותו החוצה, וכשהסתכלתי בתא המטען של המשאית ראיתי שקי יוטה ובהם חומרים להכנת הטילים. התחלתי לנסוע עם המשאית לעבר החטמ"ר כשבדרך המוני פלסטינים זרקו עלינו אבנים ובקבוקי תבערה".

 למרות מטר האבנים ובקבוקי התבערה (בקת"בים) שהמתינו לברעם במחנה הפליטים של שכם הוא לא נרתע והחליט לנהוג על המשאית בעצמו, ולהסיע אותה עד החטמ"ר. בפעולה זו הפגין סא"ל (מיל') שגב ברעם ערנות מבצעית, תושייה, מקצועיות ודבקות במשימה ועל כך קיבל צל"ש ממפקד פיקוד המרכז דאז, אלוף (מיל') יצחק איתן.

איום על כפר סבא

בוקר האירוע, השישי לפברואר 2002 ניצב סא"ל (מיל') ברעם בפני היום האחרון של שירות המילואים בחטמ"ר שומרון. הימים הם ימי האינתיפאדה השנייה וההתרעות על ניסיונות הברחת נשק הם עניין שבשגרה. ברעם שמכיר את השטח היטב עורך סיור גזרתי למ"פ שעתיד להחליפו, בלי לדעת שדקות לאחר מכן ההתרעה שליוותה אותו מתחילת התעסוקה המבצעית עומדת להתממש. "נאמר לנו בצורה ברורה מאוד לכל אורך אותה התקופה שיש ידיעה ברורה על כך שמתכוונים להבריח קסאמים משכם לג'נין על מנת לאיים על כפר סבא", משחזר ברעם. "אחרי ימים רבים ראינו שההתרעה היא לא ממשית והתחלנו לצחוק שמדובר בשמועות ולא באיום אמיתי שנצטרך להתמודד איתו. כשהגיע המ"פ המחליף שלי יצאנו לסיור מקיף כדי שהוא יבין מהן נקודות התורפה של הגזרה ונכנסנו לג'יפ שלי. הצגתי לו נקודה על הר בשטח A שאם טנקים שלנו עומדים עליה, הכביש שנמצא למרגלות ההר יהיה מוגן מפני זריקת בקבוקי תבערה ואבנים מכיוון שכוח האש והתצפית שהם יפעילו ירתיע את המחבלים שעומדים בצד השני ויגרום להם לברוח. באותו רגע המג"ד מתקשר ואומר לי בטלפון הנייד 'שגב, תגיע דחוף אלינו כי מה שדיברנו עליו כל החודש עומד לקרות עכשיו. יש טילים שהולכים להעביר משכם לג'נין על חמור או משאיות כדי שיאיימו על כפר סבא'".

"ההרתעה אמרה שהמשאית או החמור אמורים לצאת בכל רגע ממחנה הפליטים בלטה ולהעביר את הטילים צפונה דרך נחל תרצה. הוא אמר שלרשותי יעמדו שני ג'יפים ממוגנים ומהירים, טנק, אכזרית ומסוק קרב (מסק"ר) וברגע שיאמרו לי, עליי לרוץ מהר לתפוס את המשאית ולהמתין לפקודות. נתתי תדריך קצר לכוח שלי ובו חילקתי לכולם תפקידים- על הטנק והאכזרית פיקד מ"פ מגולני שחיפה עלינו, המ"מ מגולני שהיה איתי בג'יפ יאבטח אותי מסביב, המ"פ שמחליף אותנו יחפה עליי מאחורה והחובש יחפה עליי מתקרת הג'יפ. יצאנו לדרך. חצינו שטח מישורי שממנו החבר'ה משכם יכולים לראות אותנו מתקרבים. היה לי ברור מה יקרה- הפלסטינים ובעיקר בני הנוער המשועממים מתוכם יתארגנו וינסו לזרוק עלינו אבנים או לזרוק בקת"בים. לא רק שהתסריט התגשם, אלא שאליהם הצטרפו גם השוטרים הפלסטינים שנטשו את המחסומים שלהם והצטרפו להמון. למזלנו, הם לא הספיקו לפגוע בנו כי נסעתי מהר מאוד. אחר כך סיפרו לי שבמהלך הנסיעה, גם ירו עלינו ולא שמתי לב. בסופו של דבר הבחנתי במשאית והודעתי בקשר שיש זיהוי ואני מתחיל לדלוק אחריה עם שני הג'יפים שלי. כשהיא יצאה משכם היא הגיעה לנחל תרצה העמוק והמפותל, דבר שמסכן אותנו רבות מבחינת הנהיגה מכיוון שהיה חורף והכביש היה חלק. הדרך שנסענו עליה מובילה לתהום, והיה שביל נוסף המתרחק ממנה. איכשהו הצלחנו לנגוח במשאית שנסעה על הכביש וכשהנהג שלה הבין שהוא עלול להתדרדר לתהום, הוא ניסה לברוח לאזור השביל ונעצר אחרי עשרה מטרים".

קארין איי היבשתית

"החובש שלי יצא מלמעלה וירה צרור באוויר בזמן שאני רצתי אל המשאית, תפסתי את הנהג ושלפתי אותו החוצה במכה אדירה שגרמה לו להישכב על הרצפה. המ"מ שהיה איתי צעק על המחבל שירים ידיים ולאחר מכן הרמתי לו את הבגדים כדי לראות שאין עליו חומר נפץ. הבחנתי שעל הדשבורד של המשאית יש פלאפון, חשבתי להתקשר לאשתי ולספר לה איפה אני אבל אז הבנתי שזה יהיה ניצול של הרכוש של אותו אדם ונמנעתי מכך. כשגמרתי להפשיט אותו עליתי על המשאית וראיתי שבחלקה האחורי יש שקי יוטה ובתוכם צינורות מאוד גדולים ולידם ראשי נפץ. הודעתי בקשר שהמשאית בידיי, כפתנו את המחבל, נתנו לו לשתות והמתנו להנחיות. הבעיה הייתה שההמון הפלסטיני ששמע על האירוע החל להתקדם לעברנו ואם זה לא הספיק, הטנק והאכזרית הפסיקו להתקדם לעברנו כי הם פחדו להידרדר לתהום בגלל הכביש החלק. כששמעתי מהם שזה המצב הורתי להם לעצור והודעתי שנצטרף אליהם בקרוב. לא חלף זמן רב, וההמון הפלסטיני הספיק להגיע לטנק ולאכזרית והחל לזרוק עליהם אבנים ובקת"בים. חשבתי שהדבר הנכון לעשות יהיה לחבור לכוח, לנסוע מזרחה אל עבר בקעת הירדן ולהניח את המשאית איפשהו בארץ, רחוק מידיהם של הפלסטינים. המח"ט אמר לי בקשר כל הכבוד על תפיסת המשאית אך הסביר שבגלל שהטנק והאכזרית לא יסתדרו בכביש החלקלק עלינו לנסוע יחד לחטמ"ר דרך מחנות הפליטים. הורתי למ"פ שמחליף אותי לנסוע במקומי בג'יפ ועליתי על המשאית. כשהגענו למחנה הפליטים עסכר לא ציפו לנו מאות פלסטינים כמו מקודם, אלא אלפים. זו הייתה כמות היסטרית שהיוותה סיכון של ממש. הם ארגנו מחסומים מפחים בוערים ובריקדות כדי לעצור את ההתקדמות שלנו".

"הבנתי שהמטרה המרכזית שלהם היא המשאית ושאם הם יצליחו לירות עליה יהיה פיצוץ גדול מאוד, מכיוון שהיא עמוסה בראשי נפץ. הורתי לכוחות להתארגן בצורת צלב כאשר הטנק והאכזרית שומרים עליי מהצדדים ושני הג'יפים מקדימה ומאחורה. המסק"ר ירה כדורים למרווח שביננו ובין ההמון הפלסטיני, ובכך מנע מהם לזרוק עלינו אבנים ובקת"בים. בסופו של דבר הגענו בריאים ושלמים לחטמ"ר עם המשאית. התקבלנו בשמחה ובצהלה. אמרו לי שהאירוע נראה הרבה יותר מסוכן מהאוויר אבל לא חשתי בכך, כפי שהגולש אינו מבין כמה הגל חזק עד שהוא מגיע לחוף. האירוע הזה המשיך ללוות אותי עוד זמן רב. הרבה אנשים מסביבי טענו שהאירוע הזה הוא כמו קארין איי היבשתית והתגובות לא איחרו להגיע. שבועיים אחרי שחזרתי משירות המילואים, שרת החינוך קראה לי ללשכתה כדי להודות לי על תרומה חינוכית ולהביע הערכה על הפעילות שעשיתי בשטחים. תלמידי קיבלו אותי עם משאיות מקרטון עמוסות שוקולדים כשהגעתי לבית הספר, והסתכלו עליי בהערכה. לדעתי, ההערכה שקיבלתי מתלמידיי בעקבות האירוע רק התעצמה, אבל האירוע לבדו לא קנה אותה, אלא הקשב שלי אליהם ואל הצרכים שלהם. הילדה שלי משרתת היום בשטחים ושומרת על אותם מוצבים שאני הגנתי עליהם בזמן שירותי במילואים ואני חושב שזו סגירת מעגל מדהימה. מעבר לכך, הערכים שליוו אותי בצבא משמשים אותי גם היום בחזית חשובה לא פחות- החינוך, שבלעדיו אין לנו קיום".