פיצוץ גשר שייח חוסיין 1948 – הסיפור המלא מאת עמיקם אלון

פיצוץ הגשרים המוליכים לארץ ישראל מצפון וממזרח בפברואר 1948 נועד להמחיש לערבים, כי ההגנה מסוגלת לפעול בהצלחה בעומק שטחיהם.

פיצוץ גשר שייח חוסיין שעל הירדן היה בגדר מבצע התאבדות – אך אחד משני מבצעיו חזר בשלום.

מספר נהג מכונית הנפץ, עמיקם אלון:

"בעין חרוד התייצבתי בפני מפקד הפעולה וקבלתי מספר הוראות. קבלתי לידי את המכונית, בה הותקנה קרונית תופת שנועדה להעיף את הגשר עם הפעלת מנגנון מיוחד.

למחרת בבוקר ניסיתי את המכונית, הכול פעל.

למחרת הופגשתי עם צבי פרוצל, החבלן שעמד לצאת איתי ועם הפלוגה שנועדה לחפות עלינו ולרתק את אנשי הלגיון.

על צבי , אשר חוטי המנגנון נקשרו לידו השמאלית הוטל לקפוץ מן המכונית עם עצירתה.

המשיכה בחוט נועדה להפעיל את המנגנון ולפוצץ את הגשר כעבור 5 דקות. גם עלי היה לזנק מן המכונית ולחזור לכביש דרך העמדה הפרוצה והמחסום הפתוח ולהגיע אל מקום המפגש הסמוך.

תכנית הנסיגה לא נראתה לי. הנחתי, כי עליית המכונית על הגשר תעורר תשומת לב ותפנה את מלוא מחץ האש אליה ואל הכביש הסמוך.

הצעתי למפקד הפעולה שנקפוץ אל תוך הירדן ונעשה את דרכנו חזרה לאורך החוף. הוא הסכים לתקן את התכנית בהתאם לכך. אבל, הדבר לא התקבל על דעתו של צבי. הוא חשש ששינוי זה יסבך את הנסיגה".

לעת ערב, הגיעו השניים למעוז חיים. צבי התקין את חומר הנפץ בקרונית ושכב לישון. עמיקם הצטרף לאנשי הפלמ"ח האחרים שניסו לשיר. אבל, הייתה זו שירה ללא שמחה. אף נדמה היה שאחדים מחבריו שולחים בו מבטי חמלה.

"הגיעה שעת היציאה", נזכר עמיקם, "צבי חיכה לי ליד המכונית. העליתי בפעם האחרונה את תוכנית הנסיגה שלי. אבל, צבי, שקם זה עתה משנתו ורעד מקור, השיב:  גם אם אדע כי אמות, לא אקפוץ למי הירדן הקפואים..."

"ישבתי במכונית", ממשיך עמיקם, "אני ליד ההגה, צבי בספסל האחורי, המכונית זזה. הסמג"ד לא התאפק וזרק לחלל האוויר מילה בודדת - להתראות !.

יצאתי את החצר באורות כבויים, שני אנשים הראו לי את הדרך אל הכביש הראשי. היו אלה אחרוני מלווי. הדלקתי את האור הפנימי ודהרתי במלוא המהירות.

קרבנו אל המחסום, הבהובי האורות חשפו דמויות בתעלות שבצידי הכביש, ידיים הונפו לשלום, הייתה זו החוליה שלנו, של מפני המחסום ופתאום הגיעו לאוזני צעקות מאיימות בערבית, צעקות של חיילי המשמר, המצווים לעצור את המכונית ומייד מטח יריות.

מוחי התרוקן מכל מחשבה, מיד נתפשתי כשאני מדבר אל עצמי בקול רם: "אני מוכרח לעלות על הגשר ! הנה הגשר ! עלה עליו ! הגברתי את המהירות ופרצתי אל תוך האש. מהעמדה ירו וצעקו בפראיות: "עצור בן כלבים !"

המכונית נתקלה בתיל, בסבך החוטים העבים, המשיכה כמעה לעומק ונעצרה במרחק חצי מטר מהעמדה. היריות גברו שבעתיים, הכדורים באו מכל עבר.

בזינוק אחד פרצתי מתוך המכונית וקפצתי על המעקה הנמוך שבגשר. גם המעקה היה גדור בסבך תיל, בכוח בלתי רגיל משכתי רגלי מהסבך וקפצתי את תוך התהום הפעורה. חבטה אכזרית.

כיוונתי לקפוץ לתוך המים, אך תוך כדי תנופת הקפיצה נתקל אקדחי, שהיה קשור למתני וכרוך בחוט לצווארי, בסבך שהתפתל ועלה מהחוף מעלה מעלה עד מעקה הגשר. האקדח הוא אשר עצרני בתנופתי. נמצאתי שכוב לשפת הירדן.

"חיילי הלגיון הבחינו בי, השטח הואר ברקטות תאורה וזרקורים, אש תופת כוונה אלי. הצלחתי לזחול ולהיעלם אל מתחת לגשר. מחשבת זוועה אחזתני. זיעה קרה ניגרה על פני גופי. הן עוד דקה והגשר יתפוצץ !

עיני תרו בחשיכה לפתח הצלה. תאוות חיים פרועה השתוללה בקרבי. כדורים התיזו סביב רסיסי מים. זינוק פראי הביאני אל תוך הירדן. הכול נדם סביבי, רק המיה חרישית של צליפות חדות וחותכות קרעים במים קלטו אזני. בגדי דבקו אל גופי.הרימונים והתחמושת העיקו בכל כבדם".

"הרמתי את ראשי כדי לשאוף אויר. פני הירדן היו מוארים באור מסנוור. קולות המחפשים קרבו אלי. צללתי שוב, שחייה קצרת נשימה. עליתי על פני המים וניסיתי לזחול לחוף. נתקלתי בקיר זקוף ותלול. לא נשארה לי ברירה אחרת מאשר להמשיך לשחות. במרחק מסוים נתגלה לי חריץ בקיר החוף. זחלתי דרכו ובשארית כוחותיי נמצאתי שכוב בין השיחים.

זחלתי לאיטי, עלטה דחוסה מסביבי. היריות נחלשו. לא הבחנתי בכוון הזחילה. חששתי שאטעה בכיוון אך מייד נתקלתי בגדר אבנים נמוכה. רבצתי לידה דומם. לפתע הואר כל השטח וקול נפץ אדיר פילח את האוויר. לא הבנתי מה קרה. כל עניין קרונית התופת עם חומר הנפץ נמחק מליבי.

ניצלתי את הרגע וקפצתי מעבר לגדר. לרגע נשתתקו היריות לגמרי. חיילי הלגיון נמלטים בוודאי על נפשם לחפש להם מקלט – הרהרתי. רבצתי ליד הגדר והקשבתי. לאוזני הגיעו פקודות בעברית. בשארית כוחותיי זעקתי לעבר האנשים ושפתי דובבו את הסיסמה.

עוד רגע וידי חברים נאמנות טיפלו בחביבות בפצעי. הלאות הייתה נעימה.הביטחון התעורר בי והחזירני לחיים.

ממקום המפגש יצאה כיתה לחפש את צבי פרוצל, אך שבה ריקם.

מהרגע שהתקרבה המכונית לגשר לא ראיתיו. יש לשער שקפץ עימדי מהמכונית, אך כיוון את פעמיו לכביש ושם מצאהו המוות וייתכן שעוד הספיק לזחול ולהגיע למקום מסתור ושם גילהו הזרקור – את הסוד הזה לקח איתו צבי.