"כשטסים בשמיים אין ידיים מושטות לעזרה"

שחר לוי אתר הגבורה, במחנה 4 באוגוסט 2016
רענן נאמן 2016

רענן נאמן 2016


זו הייתה כמעט סצנה ב"משימה בלתי אפשרית": דו-קרב מסוכן ומתעתע בין סוללות הנ"מ שבתעלת סואץ לזוג הפנטומים שנשלחו להפציץ אותן "עמדתי מול כיתת יורים, והם בהחלט ירו, אבל זגזגתי"



סרן דאז רענן נאמן חזר להכרה. כשהתעורר, הבין שלא היה זה סיוט אלא החיים האמיתיים: מטוסו נפגע מאש נגד מטוסים (נ"מ) וכעת הוא היה חשוף לזעמה המלא של ההגנה האווירית שמעל לתעלת סואץ. הוא הביט בלוח המחוונים של המטוס והבין שכל המערכות, מלבד מערכות החירום, קרסו או שהיו על סף קריסה. פתאום, הרגיש משהו חמים ונוזלי מטפטף מידו השמאלית. "הורדתי את המבט ליד שמאל והיא הייתה שמוטה, ראיתי שהיא מרוסקת לגמרי, נבהלתי נורא. לראות משהו שמתעוות בגוף זאת תדהמה לא נורמלית, להבין כמה הגוף חלש ושאיבדת משהו שלא יחזור. רציתי להקיא וכשהבנתי את מצב המטוס – רציתי גם לפתוח את כיסא המפלט", מתאר נאמן. הוא פתח את מכסה קסדת הטייס, כדי שאם יקיא יוכל לראות את סביבתו ופקד על הנווט, סג"ם יורם רומם, לקחת את השליטה על המטוס בעוד הוא חובש את עצמו. לאחר מכן החל לתכנן את בריחתם. כשהבין שהם מעל מצרים וראה שהמטוס עדיין מסוגל לטוס, החליט לעשות הכול כדי להחזיר את הכלי, את הנווט ואת עצמו לישראל בשלום. הטייס האמיץ החל לבצע תמרון התחמקות ובריחה בכל שתי שניות, גם בלי לדעת האם מאחוריו יש טיל או לא. "לא הוצאתי הגה במהלך כל הטיסה בחזרה, הראש שלי עבד במהירות של ארבעה מאך.הייתי מודאג משלמות המטוס ומכך שגם אם אצטרך - לא אוכל לנטוש אותו", מרחיב נאמן. קולם ההרסני של פיצוץ טילי הנ"מ נשמע, כשהצמד הישראלי מתחמק מהם ברגע האחרון. אחרי שהתרחקו קמעה מטווח היירוט, נגלתה לעיני נאמן העיר פורט סעיד ומפרצי גיניאה, ולמרות האזעקות הרבות שצפצפו במטוס, מראהו של הים השרה עליו רוגע נחוץ. לאחר שנייה של שלווה, ראה את הפנטום של חבריו למבנה מתרסק, ולא הצליח לזהות מצנחים. הוא הניח את ידו הפצועה על מכשיר הקשר וצעק ששוחט נפל והוא נפגע ושהם שבים ארצה. כשהרים את ראשו, ראה זוג להבות אימתניות מתקרבות אליו, טילי "אס־3" רוסיים. נאמן התחמק מהטילים וצלל לגובה של עשרות מטרים, כשהאש כמעט ומדביקה אותם. הוא הבחין בחורשת איקליפטוסים, החורשה של איסמעיליה, והבין שהוא באזור מבטחים. המרדף נגמר. רק כשחזר לארץ, גילה שירו עליהם בין עשרה ל־40 טילי נ"מ. "עמדתי מול כיתת יורים, והם בהחלט ירו אבל זגזגתי", ועל הדרך, קיבלו גם צל"ש.

האחת והיחידה

משימתה של טייסת 201 ב־3 באוגוסט 1970,  א' באב תש"ל, הייתה לנטרל סוללת נ"מ באזור תעלת סואץ. נאמן ורומם הנווט טסו במבנה זוג כשהמוביל הוא סרן יגאל שוחט והנווט סגן משה גולדווסר. חודש לפני הגיחה, מפקד טייסת 201 נכנס לתקיפה ונפגע – הוא לא הספיק לנטוש את המטוס ונהרג. הסיפור רדף את נאמן במהלך המבצע כולו - המחשבה על הטייס המוכשר שמצא את מותו אחרי שלא הספיק לנטוש לא הקלה את היציאה למשימה מסכנת חיים, בה יטוס באזור חשוף לכלים שנועדו להפיל מטוסים. "קצב החיים של טייסים הוא 250 מטר בשנייה. אתה במערכת לחוצה וכל הזמן צריך לחשוב קדימה, כל שבריר שנייה הוא יקר מפז. בזמן שיקראו את השורות האלו כבר טיילנו מעל לקילומטר באוויר", הוא מספר. שני מטוסי הפנטום חצו את התעלה בגובה 18 אלף רגל, מעל לגובה האש אבל בתוך טווח המכ"מים המצריים. "כשאתה על האדמה יש דרך לעזור לך, תמיד אפשר לפנות אותך או להעביר אותך אחורה. בשמים אין ידיים מושטות לעזרה, אין 'סטופ' ואין 'אמא אני מפחד' - הכול הולך עד הסוף", מוסיף נאמן. תחושת הבטן שלו הייתה לא טובה - צוות האוויר ידע שהוא נכנס למשימה לא פשוטה. התברר שלא היה מדובר בסוללה אחת אלא בשלוש, מה שהפך את הסיכון לסכנה. כשהגיעו לשטח המשימה, זיהו את המטרות בקלות, אך זה היה רק מחצית ממנה. "כל הזמן חיכיתי לפגיעה, לא ידעתי מאיפה זה יבוא אבל ידעתי שזה יגיע. ברגע ששוחט אמר שהוא נכנס לתקיפה וצללנו, מערכת האלקטרוניקה שמודיעה על איומים החלה להשתגע, מה שאומר שיש לנו שידוך עם טיל". נאמן התחיל בתמרון התחמקות מהטילים וצלל במהירות שוברת עננים. לאחר כמה שניות, פיצוץ עצום התרחש מחוץ לטווח הראייה שלו ושוחט הודיע בקשר שנפגע. הטייס המבוהל המשיך בתמרוני ההתחמקות כשהרים את אף המטוס מול כוח ג'י גבוה בהרבה משהיה מתורגל. הוא כמעט והשלים את העלייה וההתחמקות כששמע את הפיצוץ ההולם של מלכודת רוסית ננעלת. טיל נ"מ פגע במטוסו.

בום וגמרנו

את תחושת החזרה אי־אפשר היה לתאר. יציאת מצרים. נאמן הצליח לשוב ארצה אף על פי שהוא ומטוסו ספגו פציעות קשות מהן רק האחרון יחלים במלואו. "במצב הנורא שבו הייתי ושניות אחרי חוויה בה המוות עמד מולי, בכל זאת רציתי לקפוץ משמחה - חזרנו ארצה", הוא מסביר. צוות המטוס, כעת עם רוח גבית מחודשת, התחיל להתארגן לנחיתה, הליך מסובך מאוד בהתחשב במצב הטייס והמטוס. נאמן המנוסה אמר לרומם, אז נווט צעיר, שייקח את ההגה. כשהגלגלים במצב חירום, רומם על ההגה ונאמן על המנועים, כשל ניסיון הנחיתה הראשון. הם ניסו שנית, חזרו במהירות נמוכה יותר ונחתו על קצהו של המסלול. כשנחתו, נאמן היה באפיסת כוחות ולא הצליח להסיר את חופת הטייס שסירבה להיפתח בעצמה. רומם נעמד על פני המטוס והרים בהנפה את חופתו, ואת נאמן שלפו מתא הטייס חברי צוות החילוץ. "כשהם פתחו את האלונקה בשבילי, היא התקפלה חזרה. ברגע הזה חייכתי שוב, הבנתי שאני בכוחותינו", מספר נאמן בהקלה כשצחוק נישא בקולו. לאחר מספר זריקות מורפיום, נאמן היה מוכן להיפטר מהציוד שלו ואמר לרופא שהגיש לו עזרה ראשונה, "ד"ר, אתה יכול להוריד לי מה שבא לך! ידיים! רגליים! ואתה לא תבין את זה, כי אני אצלנו!" נאמן הובהל לבית־החולים בתל השומר, שם קיבל טיפול אינטנסיבי יותר ומספר ניתוחים כושלים שניסו לשחזר את ידו, והושאר לתקופת החלמה. כשבוע אחר כך, התגלגל פצוע חדש למחלקה. יגאל שוחט הוחזר בעסקת שבויים והובהל גם הוא לבית־החולים שוקק החיילים. כשהגיעו השניים למצב יציב יותר, שוחט לאחר שקיבל ליטרים רבים של דם ונאמן אחרי ניתוחים אין־ספור, גולדה מאיר הגיעה לבקר את טייסי "האחת", ושאלה את נאמן מה הוא רוצה לעשות עכשיו. עם היד מורמת מעל ראשו כדי למנוע דימום השיב הטייס פרוע הנוצות בלי לחשוב פעמיים, "אני רוצה לחזור לטוס". "הרגשתי שבשבילי לחזור לטוס יהיה הניצחון שלי. לא ליפול, לא להיכנע. אנחנו עושים את המיטב בשביל המולדת".

טוב למות בעד ארצנו?

לאחר שסיים את הטיפול ואת ההכנות הפיזיות הדרושות, חזר נאמן לתור את שמי ישראל כחלק מטייסת סקייהוקים בקצרין. הוא המשיך לטפס בסולם הדרגות בחיל האוויר, עד שהיה למפקד טייסת בתל נוף. אחרי מלחמת יום הכיפורים, בה איבד חברים רבים, מצא את עצמו מתחבט במיטתו כששנתו נודדת וידו הפצועה צורבת כלהבת זיכרון. הסיסמה הידועה "טוב למות בעד ארצנו" מהדהדת בראשו בעודו תוהה במשמעות העומדת מאחורי המילים החצובות באבן. הוא הבין שאינו רק ישראלי אלא גם יהודי והחליט למצוא את הדת מחדש, את הביטחון שביהדות ואת היופי שבה. לאחר תחקיר שעבר לצד תא"ל מתן וילנאי, מפקד אוגדה 36 דאז, שנערך בעיניים אדומות ועייפות, אמר לוילנאי שהוא מעוניין לעבור תפקיד. "הוא שאל לאן והשבתי, ללמוד, הוא שאל איפה ואמרתי, בישיבה. הוא הסתכל עליי ושלף את אצבעו הארוכה ואמר לי, 'תדע לך שיש כאן קבוצת אנשים שמשגעת את הארץ הזו - זורקים אבנים, חוסמים כבישים, ורק בשבילם הכול שווה, כי אם הם לא היו כאן, לא היה כאן כלום'".

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה