60:0 לטובת צביקה

רנן שור אתר הגבורה, במחנה 1974
צביקה גרינגולד 1974

צביקה גרינגולד 1974


"כוח צביקה" לא היה אלא טנק יחיד, בפיקודו של קצין פצוע. בשעות ארוכות של לחימה, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, הוא הדף לבדו עשרות התקפות שריון סוריות בגיליון "במחנה" שיצא לאחר סיום המלחמה, פרסם לראשונה רנן שור את סיפורו יוצא הדופן של צביקה גרינגולד, שלחם עד כדי אפיסת כוחות, וזכה לעיטור הגבורה



בצהרי היום השני למלחמה, ב־7 באוקטובר בשעה 14:35, חודרים טנקים סוריים לנאפח ו"כוח צביקה" - שאינו אלא טנק בודד בפיקוד מפקד פצוע, בן קיבוץ לוחמי הגטאות - מדביר אותם על גדרות המחנה. "כחמישה עשר טנקים", מסכם צביקה את קורותיו בעשרים שעות של לחימה. "כשישים", קובע קצין המודיעין ומשחזר את קרבות הבלימה הנואשים של חטיבת השריון שלחמה בדרום רמת הגולן. סיפורה של החטיבה הוא אחד מסיפורי הגבורה המופלאים של יממות הבלימה.

"בבוקר יום כיפור היה ריח המלחמה רחוק ממני", מספר צביקה. "הייתי בחופשה בקיבוץ, לאחר שנתיים של שירות בחטיבה ולפני קורס מ"פים. אלה היו שבועיים של כיף אמיתי, התפרקות והשתוללות כללית. יום כיפור היה עוד יום חופש, עד שעת הצהריים, כאשר החלו לעבור מטוסי קרב שלנו מעל המשק, וחברה שלי, ששירתה בחיל האוויר, אמרה לי בדאגה שמשהו צולע ב'מוזיקה' של הפנטום. בארבע שמענו את החדשות. מילים סטריליות ומדאיגות, והחלטתי לצאת לרמה. ידעתי שיש מפקד לפלוגה, אך הרגשתי חובה לצאת ולהצטרף ליחידה שבה שירתי ועליתי על מדי אלף.

"בשש לערך הגעתי בטרמפים לנאפח. ירדתי אל הבונקר ופגשתי חברים במצב רוח קשה. התחלתי לפתוח את אחד המכשירים ולדבר עם המג"ד ולא הצלחתי. לא הבנתי אותו זמן את ממדי התקיפה העוברת עלינו. שאלתי את קצין האג"ם החטיבתי, אם יש אפשרות להעלות אותי אל אזור הקרבות עם כוח משימה והוא ביקש ממני להמתין ולהתייצב בינתיים בחדר המלחמה. בדרך עזרתי להוריד פצועים אל בונקר המרפאה. אחר כך הודיעו לי שעומדים להגיע ארבעה כלים, שלושה מהם פגועים קל, אשר יתוקנו תוך זמן קצר. הסמח"ט אמר לי בקצרה: קח אותם. ברשת יקראו לך צביקה, עלה על ציר הנפט.

"מצב הטנקים לא היה מרנין, אם לנקוט לשון המעטה. כולם היו פגועים ובאחד היו שתי גוויות - זה לא הוסיף לי כוח. התחלתי לחדור אל האווירה הנכונה - שחיקה של כוחותינו הסדירים הדלילים מול מאסות אדירות של כוחות אויב, שכתשו אותנו. בטנק השני הייתה גוויה שלא הייתי מסוגל להוציא אותה. רצתי לאנשי החימוש והם התחילו לעבוד במהירות. עד מהרה הסתבר כי בזמן קצר - שעה עד שעתיים - יספיקו להכין כהלכה טנק אחד בלבד. קצין שריון נוסף הגיע ואמרתי לו, שאם יצליחו לתקן במהירות טנק נוסף נעלה שנינו. אחרי עשר דקות, כאשר טנק אחד כבר היה כמעט גמור, הצליחו להשיג טנק מחומש ומצויד נוסף. דחקו בי לצאת ולא לחכות לנוספים".

"זה פחד להיות לבד"

כאשר צביקה יוצא עם טנק בודד מול חמישים הטנקים הסוריים הנעים מצומת חושניה אל נאפח, חודר כוח סורי נוסף דרך תל־יוסף, שישה ק"מ מזרחית לנאפח. מפקדת החטיבה מנסה מדי פעם להזרים אליו כוחות תגבור, אך הטנקים נפגעים בדרכם, אינם שולטים בתוואי הגישה בשעות לילה וצביקה עומד כמעט לבדו במערכה על נאפח. ב"בטן" מתרוקנת הוא מנסה למנוע מהטור הסורי גישה רגילה ("של טיול שנתי", כהגדרתו) מנאפח אל גשר בנות יעקב, ולעצור איגוף סורי בעורפם של כוחות השריון הישראליים, המצליחים אותה שעה לבלום את הסורים בגזרה הצפונית של רמת הגולן.

"בתשע בערב יצאתי עם שני טנקים דרומית־מזרחית לנאפח, על ציר הנפט - כביש צר ומוקף גדרות לאורכה של הרמה - הובלתי לאט, בזהירות וחיפשתי. המח"ט שמח שהצטרפתי, קרא לי 'כוח צביקה' וביקש שאתקדם לכיוון חושניה ככוח עתודה. תחילה הייתי ניצב בראש גבעה, מחפש מטרות אויב, מאזין לקשר וממשיך. שיירת תחמושת שלנו, שעמדה לצאת לחמש את הטנקים באזור חושניה, הוחזרה אחורנית בעקבות ידיעות על התקדמות טנקים סוריים מכיוון חושניה. המח"ט הודיע בקשר שהציר חסום ליד חאדר, והשיירה חזרה.

"אותו זמן הודיעו שני טנקים שלנו על שיירת טנקים סורית, הנעה בציר הנפט באורות קטנים. תפסתי עמדה. בתשע ועשרים הופיע טנק סורי על הכביש, מיהרנו לירות בו מטווח קצר והוא נדלק בפגז ראשון. כתוצאה מהירי התקלקלו מערכות קשר החוץ והצריח, וכאשר התקרב אליי מאחור הטנק השני שלנו, ירדתי, התחלפנו בפיקוד והוריתי לו לבצע בעקבותיי 'חיקוי מפקד'. אחרי כמה מאות מטרים משום מה איבדתי אותו, וכאשר הבחנתי בכך זיהיתי בצד הכביש שלושה טנקים סוריים עם אורות צד - צודדתי במהירות ויריתי שלושה פגזים רצופים. הלהבה שאחזה בהם הייתה אדירה, ואפילו אסתטית, והם בערו יפה כל הלילה. הסתכלתי אחורה וראיתי שטנק ב' שלי עדיין לא עלה על עקבותיי. נותרתי לבד.

"המתנתי לאויב. חצי שעה מאוחר יותר הבחנתי בשיירה של שלושים טנקים סוריים ומשאיות, המתקדמים בשאננות לא קטנה, כמו במצעד לילי או בחזרה גנרלית למצעד חגיגי. חיכיתי שיתקרבו. בראשון פגעתי ממרחק של עשרים מטר. הם איתרו אותי ואחדים מיהרו לנסוע לעברי ולצודד קנים. פעלנו במהירות ומסתבר ביעילות - היינו פוגעים באחד, מזנקים אחורה ולצדדים עשרות מטר, מצודדים שוב ופוגעים. כך הורדתי כעשרה טנקים, השיירה נסוגה אחורה ומחוג מצב הרוח נע לכיוון של השתפרות ניכרת.

"שוב ושוב עלה המח"ט על הרשת וקרא לי להתקדם לעברו, אך העדפתי להישאר במקומי. הוא הודיע לי לבסוף שנכנס מג"ד לתגבר אותי וכאשר יגיע אנסה להתקדם וללחוץ אחורה את הסורים. לקראת בוקר אכן הגיע הכוח כאמור והרגשתי הוקלה. הצעתי למג"ד שאכנס בין שני פסי הגדרות של ציר הנפט עם מחלקה מכוחו, ואילו הוא יעלה במקביל על הציר. לא הספקנו לנוע באותו מבנה חדש אלא כמה מאות מטרים והטנק שלו חטף, כנראה, פגיעה מבזוקה ונדלק. נסעתי אחורה, שני הטנקים הנוספים עלו על הכביש ואני על הגדרות כדי לארוב לטנקים הסוריים מהאגף ולתקוף אותם. ואז, תוך שנייה אחת - שלושת הטנקים שלנו נדלקו.

יצאנו במהירות בזה אחר זה דרך הצריח. נפלתי על האדמה. הרגשתי שהמכנסיים והחולצה בוערים ומצאתי עצמי מתגלגל אל שוחה, מטושטש מהסנוור ומהפיצוץ וחשבתי בהלם שהטנק מתפוצץ. התחלתי לרוץ מהר ככל האפשר אל גדר הביטחון שלאורך הציר, טיפסתי עליה, עברתי את המכשול, נפלתי בצד השני, הבחנתי בטנק ישראלי וצעקתי משהו בעברית - לא זוכר מה. מפקד הטנק היה המום והעברתי אותו אל טנק שפינה פצועים. חבשתי את הכובע, קראתי בקשר למח"ט 'כאן צביקה', שמעתי את תגובתו והרגשתי הוטבה. עתה הבחנתי בכוויות בידיים ובפנים, הכרתי התערפלה וחשבתי שהמלחמה כבר נגמרת, וכי מפנים אותי מהר בין סדינים לבנים חדשים. זה פחד להיות לבד ואתה חוזר ונאבק עם עצמך להישאר על מקומך ולהמשיך.

"קולו של המח"ט החזיר אותי אל הכוונת - שני טנקים סוריים. יריתי, נסעתי חמישים־שבעים מטר אחורה ויריתי שוב ושוב. לא זוכר כמה.

"עם בוקר נכנסה עוד פלוגת טנקים שלנו לשטח, בפיקוד הסמח"ט. תחילה עלינו לעמדות, במרחק שני ק"מ מהמקום בו נפגעתי בלילה, והתחלנו לדהור קדימה. אחרי 200 מטר התחילו לטווח אותו באש שטוחת מסלול. שיפרנו מגמה אחת לפנים, זיהינו את אבק הטנקים הסוריים המתקרבים, דפקנו בבת אחת עשרות טנקים והצלחנו להתקדם מאה מטר קדימה מול כוח של חטיבה סורית. עתה אפשר היה לומר, שסוף־סוף, אחרי למעלה מעשר שעות של קרב, התחלתי להרגיש כמו צבא שמנצח ולא כצבא הנלחם בעור שיניו - וחוטף. וכך, תדלקנו, שיפרנו לעמדה נוספת וזרמה בנו תחושת רווחה אמיתית, שהעסק מתחיל לרוץ, שאנו קרובים למפנה - ואז הסתובב הסמח"ט ושאג בהתרגשות לחזור ולפנות לכיוון נאפח. זהו. אתה מתחיל ללחוץ אותם אל חושניה, ופתאום מתברר לך שהם פרצו ממקום אחר ונמצאים במרחק של ארבעה ק"מ ממך בצומת המרכזי של הרמה - נאפח".

עשרים שעות לחימה

"בדרך אל נאפח נפגע טנק הסמח"ט ואחרי זמן מה שמעתי שהוא הצליח לחלץ עצמו, רץ מול טנקים סוריים ומצא את מותו. חזרתי דרך ציר הנפט אל נאפח יחד עם המח"ט, שהגיע בטנק לעזרתנו, בדרך לא־דרך, תוך השמדת עשרות טנקים סוריים. תוך כדי נסיעה ירינו לכל הכיוונים בטנקים ובנגמ"שים. הסתכלתי סביבי וראיתי על הרכסים ובצדי הכביש עשרות טנקים סוריים וישראליים פגועים. היינו שלושה טנקים בתנועה - המח"ט ואני מצפון לציר ומ"מ מילואים דרומית־מערבית לו. המשכנו בתנועה, וכאשר הייתי טרוד בירי הסתבר שהמח"ט שבר על ציר הנפט עצמו, ונפגע מאש נשק קל סורי. כאשר שברתי חמש דקות מאוחר יותר אל הציר ראיתי את הטנק שלו הפוך.

"כל דקה הייתה קריטית. נכנסתי לנאפח דרך הסדנה וזה היה מזלי. לו הייתי ממשיך על הציר הייתי עולה על מארב שלהם. בנאפח מצאתי מ"מ מילואים על טנק וירינו במשותף, בקצב מטורף, אל הגדרות והרכסים, לכל הצדדים, אל טנקים סוריים. אחדים כבר הספיקו לרמוס גדרות ולהיכנס ונורו על סף הגדר. המצב היה חמור. התקשרתי עם הסמח"ט המקומי וקצין האג"ם הפיקודי והודעתי להם שאיני רואה על הציר כוח מספיק, שיוכל לגבור על המאסות הסוריות המתקדמות בעקשנות. אמרו לי: 'סע למח"ט. בדוק את מצבו, תן לו מכשיר קשר'. הנהג שלי היה בהלם וביקשתי מהמ"מ שייגש ויבדוק אם המח"ט הצליח להיחלץ מהטנק ההפוך. אחרי דקות הודיע לי שאינו מזהה איש. ביקשתי ממנו לרכז בנאפח כוחות אנשי מילואים, שהגיעו והצליחו ליצור מגע עם קצין הקשר החטיבתי, ואותו זמן צירף אליי קצין השלישות נהג אחר.

"יצאתי עמו אל הציר ופגעתי בטנקים סוריים נוספים. איני זוכר כמה. חודשים רבים קודם לכן, בנובמבר אשתקד ובינואר של שנה זו, היו לנו ימי קרב, שנראו לי עתה כמטווח ספורטיבי וכניסוי תקינות כלים הדדי. הפעם חשת מהי מלחמה על חייך במלוא מובן המילה. כאשר הורדת טנק לא התלהבת מהאש המלחכת אותו אלא תגברת את ערנותך. טנקים סוריים בוערים נדחקים הצדה, כאשר אתה חוזר ושומע את קולות חבריך הטובים, הממשיכים להילחם כשהם מוקפים בכוחות אויב במלחמה נואשת עד הפגז האחרון".

לאחר עשרים שעות של לחימה חוזר צביקה דרך הרכסים והגזרות החיצוניות של נאפח, המשופעים בטנקים ובנגמ"שים סוריים שרופים ובוערים בתנוחות שונות. צביקה עדיין חוקר את קצין הקשר, אם "מתארגן משהו". פצוע וזב דם, בבגדים שרופים, שיערו הבלונדיני מפויח, הוא יורד מהטנק בנקודת ההתארגנות החדשה. "אני לא יכול יותר", הוא אומר בקול שבור לקצין המודיעין החטיבתי וזה מחבק אותו ברגשנות ומפנה אותו אחורה לנקודת איסוף פצועים.

יומיים אחרי הקרב על נאפח ועם הדיפת הכוחות הסוריים מדרום הרמה, עלה אחד מקציני היחידה על אחד הטנקים הסוריים, בהם פגע צביקה, על ציר הנפט. "ראיתי על הכוונת את הבטייחה ואת עמק הירדן. ממש עברה בי צמרמורת".   

 

6:0 לטובת צביקה


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה