"יוסי חטף את הכדורים ראשון ונפלנו", נזכר בוציקין. האופנוע נפל על השניים, ובמקביל פגע כדור בזרועו של סרגיי. יוסי נפצע אנושות בראשו ובהמשך נקבע מותו. "הסתובבתי לכיוונו של יוסי ואיכשהו הצלחתי להיחלץ מהאופנוע. הסתובבתי אליו, ניסיתי למשוך אותו עם יד שמאל וחטפתי עוד כדור ברגל. הבנתי שכנראה כאן הסוף שלי, והייתה לי מטרה אחת – לנטרל את המחבל".
בוציקין התרחק שלושה מטרים מהאירוע כשהוא פצוע בזרועו וברגלו, ואחז את הנשק ביד שמאל שלו. "ידעתי שאין לי סיכוי, אבל הייתי חייב לנטרל אותו כדי להפסיק את ההרג". הוא הסתער לעבר המחבל, פותח באש מידו החלשה. לאחר מכן זיהה כוחות נוספים ונצר את נשקו. בשלב זה המחבל חוסל, וסרגיי התמוטט ופונה באורח בינוני לבית החולים.
יוסי קירמה ז"ל
שלוש שנים חלפו מאז האירוע הקשה, וסרגיי לא חזר לעצמו. הוא אינו יכול לחזור ליחידת האופנועים, אותה הוא הגדיר כ"חלום שלי", ומשמש כמדריך כושר ביחידה. במקביל, הוא מתמודד עם פוסט טראומה. "אני עדיין חולם על הפיגוע, יש לי פלשבקים. זה לא פשוט. זה ממש אוכל אותי, שחבר שלי נהרג ואני איכשהו נותרתי בחיים. קשה לחיות עם זה". לצד ההתמודדות הנפשית, הוא מתמודד גם עם קשיים פיזיים. "אחרי פציעה מקבלים גוף אחר שצריך להתמודד איתו, צריך ללמוד לחיות איתו".
אתה גיבור? אני שואל, וסרגיי עונה בשלילה. "קשה לי לחשוב שאני גיבור. חבר שלי נהרג וזה אוכל אותי. אני חושב שעשיתי את המקסימום שיכולתי לעשות". על פועלו קיבל סרגיי צל"ש מפכ"ל "בשל הצטיינותו במהלך פעילות מבצעית תוך גילוי יוזמה וחתירה למגע". חברו, קירמה, קיבל את עיטור המופת.
יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה הוא קריטי, סובר בוציקין, על מנת להכיר בלוחמים והשוטרים שנפצעו בפעילות. "צריך לתת יותר מודעות לאנשים שנפצעו בקרב". לאחרונה עלתה יוזמה של ח"כ אופיר סופר להעניק ללוחמים שנפצעו בקרב עיטור מיוחד, וסרגיי מאמין כי הדבר נצרך. "עם כל הכבוד לאנשים ששברו את הרגל, זה קצת שונה. אדם נתן את החיים שלו מול מחבלים. חשוב מאוד לפצוע שלא ישכחו אותו".
