הקצין הבדואי שהתחזה למחבל והציל חיים של בסיס שלם

מחנה רעים, מפקדת אוגדת עזה, הותקף בבוקר 7 באוקטובר בידי עשרות מחבלים. הודות לסא"ל מ', קצין הגששים של האוגדה, ולחיילים שהיו איתו, קיבל המחנה התרעה מראש על החדירה למרות קריסת רשתות התקשורת. המחבלים עוכבו בש"ג, ואחר כך - במבצע הטעיה יוצא דופן - משכו מ' וחייליו את המחבלים אליהם, והפתיעו אותם בירי פתאומי. כך הצילו את המחנה מאבידות רבות עוד יותר. איש מהאזרחים שהיו בו (משפחות של קציני הבסיס שהתארחו לחג וניצולים ממסיבת הנובה) לא נפגע.

"בשש וחצי בבוקר התעוררתי מירי של מטחים לעבר העוטף. התלבשתי והערתי את אנשי החפ"ק שלי, בידיעה שאחד התפקידים שלנו הוא לסייע לכוחות של השטח. כשהגעתי לחמ"ל להתעדכן, כבר שמעתי מהקצינה שיש שני אירועים של חדירת מחבלים בנחל עוז ועוד אירוע בגזרה הדרומית.

"הגעתי לחפ"ק שלי, לקחתי גשש ועוד שני לוחמים, ותוך כדי שאני עולה על ציוד, הגיעו רכבים אזרחיים מבחוץ, ועליהם כ-20-15 איש. הם הגיעו מהמסיבה ברעים, וסיפרו לנו על הירי שמתרחש במסיבה, ואז הבנו שהמצב עוד יותר גרוע ממה שקלטנו עד כה. אמרתי לגשש שלי, 'תכניס אותם עד שאנחנו חוזרים', ויצאנו החוצה. נסענו לכיוון המסיבה, אבל במרחק של 200 מטרים מהבסיס שלנו ראינו את מחבלי חמאס על אופנועים. בתוך שניות היינו צריכים לקבל החלטה. הסתובבנו ונכנסנו למחנה, ותוך כדי כבר פתחו עלינו באש, RPG, ואנחנו טסים עם הג'יפ שלנו עד הש"ג והם אחרינו. נלחמנו איתם בש"ג בערך 40 דקות, אולי שעה. הצלחנו להרוג רבים מהם שם. אחרי שעה הצלחתי להגיע לחמ"ל, שם אף אחד עוד לא ידע שיש מתקפה ממש על הבסיס שלנו".

"רק בשש בערב הסתיים הקרב"

"אני חוזר לש"ג ורואה עוד כוח מחבלים מגיע לצומת", ממשיך מ'. "אחרי שעה ומשהו, כשהם הבינו שהם לא מצליחים להיכנס, הם התחילו לעשות איגוף למחנה. אנחנו עוקבים אחריהם, ושומעים ירי בתוך המחנה, ומבינים שהם נכנסו. הם עשו פרצה בגדר. השארתי שניים בש"ג, אמרתי להם 'תמשיכו להילחם' ועם השאר נכנסתי למחנה. אני נע בתוך המחנה ופוגש את קציני המטה שמצטרפים אליי. אנחנו כבר כוח של שישה־שבעה אנשים, ומתחילים להתקרב למקום שבו שמענו את הירי. אני נתקל באחד ומחסל אותו, אבל רואה שהם מתחילים להתפזר במחנה. כך הלחימה נמשכה שעה".

יש גם אזרחים במחנה.

"המחבלים נכנסו לחדרים שלא היו נעולים וירו שם. בחדר שבו היו האזרחים הדלת הייתה נעולה. למזלם, המחבלים לא הצליחו לפתוח אותה, הם עברו הלאה. כנראה שחשבו שאין שם אף אחד.

"בינתיים אנחנו עדיין נלחמים איתם ברחבי המחנה, ואני רואה שהם על מדים, להטעיה. הם ראו אותי, נופפו לי וצעקו, 'תעל, תעל' (בערבית - ג"ו), יעני 'בוא'. כנראה שמעו שאני צועק בערבית לאחד מהחבר'ה שלי, והניחו שאני אחד משלהם. אז אמרתי להם בחזרה, 'תעל, תעל'. וככה משכתי אותם לכיוון שלי. ראיתי אותם מתקרבים ואז פתחתי עליהם באש. בזכות ההטעיה הזאת יכולתי להיות הראשון שפותח אש ומפתיע אותם. הם היו במדים כדי להטעות אותנו, וזה הטעה בסוף אותם".

בינתיים המחבלים התחילו לנוע צפונה בתוך המחנה, לכיוון חדר הכושר ואולם הספורט. "הם יצאו מהאזורים האלה כי לא מצאו שם כלום, ואז אנחנו צולפים בהם מהעמדות. השעה 11:00, אנחנו כבר ארבע שעות איתם".

ורק אז קיבלתם תגבורת.

"הגיע כוח שלדג ועשינו איתם איגוף. קיבלנו מכת אש, היו פצועים, פינינו ותפסנו עמדות. בשעה אחת הגיע עוד כוח של יחידה מובחרת. אנחנו נלחמים חדר־חדר, ורק בשעה שש מסיימים את הקרב בהכרזה שכל מי שנכנס לבסיס נהרג".

"כמות עצומה של תחמושת"

מה לדעתך אפשר לכם להכריע את הקרב?

"30 מחבלים התפזרו בין הש"ג לבין פנים המחנה עם כמות עצומה של תחמושת. הבנו שצריך לנהל את הקרב בחוכמה, לשמור על התחמושת. כבר בבוקר הבנתי שאני הולך לאירוע לא פשוט, שמנסים לפלוש אליי, אבל אמרתי לחבר'ה 'אנחנו יותר טובים מהם'. ובאמת פעלנו יותר טוב. היו לי הרוגים ספורים ומעט פצועים, שרובם כבר חזרו להילחם".

"המלחמה לא פסחה על אף אחד"

סא"ל מ' הוא קצין בדואי באוגדת עזה. "הייתי בכל המבצעים. אני בדואי, אבל תמיד נלחם כתף אל כתף עם האחים שלי. מהמגזר כולם התגייסו, גם מילואים. הגיעו בלי שאמרו להם לבוא, מהצפון ומהדרום. עד היום הם נלחמים איתנו".

איך מגיבים בבית שלך לסיפור הגבורה שלך?

"מהמשפחה ומהכפר קיבלתי הרבה אהדה. בחודשיים האחרונים כולם מספרים את סיפור הקרב שלנו והמוטיבציה לגיוס עלתה. כולם רוצים להיות חלק מזה. ההשתתפות של המגזר בלחימה, זו גאווה גדולה לעדה הבדואית. מפקדים בכירים פגשו אותי ואמרו לי 'שמענו את הסיפור שלך, איך נלחמת בחירוף נפש'. עניתי: 'האוגדה היא הבית השני שלי, וככה שמרתי עליו'".

מקור הכתבה