טוראי שלמה אפשטיין ז"ל

מאתר חטיבה 55
סיפור הקרב: בשתיים לפנות בוקר החלו הצנחנים לפרוץ את הגדרות אשר חצו את ירושלים לעיר המערבית ולעיר המזרחית. תוך זמן קצר היתה הגזרה כולה מוארת בפרחי אש. הלגיון עדיין לא הבין את כוונת הכוח המסתער. וכשהבין, נעשתה האש צפופה יותר ופגזי המרגמות החלו ליפול על ריכוזי הכוחות שהיו בדרכם לפרוץ את הגדרות. מטרתה של ההפגזה היתה לחסום את המעברים אל מזרח העיר מפני אפשרות פריצה. פלוגתו של טוראי שלמה אפשטיין, אשר פרצה משכונת בית ישראל ויעדה מוזיאון רוקפלר שליד חומת העיר העתיקה, נקלעה לתוך ההפגזה עוד בראשית דרכה. כבר במטחים הראשונים נפגעו כמחצית אנשיה והנותרים נותרו המומים. קצין שנפצע במטח האש הראשון זכר את מראה רחוב שמואל הנביא, אשר "פצועים שכבו או התפתלו לכל אורכו, בעוד החובשים מתרוצצים בין הרסיסים המתפזרים". שלמה אפשטיין, שעד לאותה שעה היה חובש אלמוני, אשר נשקו הינו תרמילו הרפואי המסומן במגן-דוד-אדום, זינק אל חבריו הזקוקים לעזרתו. בהתעלמו מן הפגזים השורקים והמתפוצצים, עבר מפצוע לפצוע כשהוא חובש פצעים, מעודד ומנחם עד שמצא את מותו. " הוא נתן לי את החיים", אומר יוסף חגואל, אשר נפצע במטח הפגזים. שתי רגליו רוסקו על ידי פגז, זב דם זחל לחפש לעצמו מסתור. הוא שמע את שריקות הפגזים מתקרבים אך רגליו המרוטשות מיאנו להשמע לו. או אז, בחשיכה, הרגיש לפתע יד חמה על פניו, וקול שקט אומר לו: "זה יהיה בסדר, אתה תבריא..." "שלמה אפשטיין, החובש שהכרתי בימי הכוננות, כרע על ברכיו לידי, ליטף אותי, הוציא תחבושת וחבש את פצעי, שמעתי קולות שקראו לו להסתלק ולתפוס מחסה, חששתי שמא יעזוב אותי, ובאותו זמן רציתי שילך, וכי למה ימותו שניים ?" שלמה נשאר לצידו של יוסף חגואל כשלפתע נשמעה שריקתו של פגז. שלמה גהר על חגואל הפצוע וחיפה בגופו על חברו. הפגז התפוצץ לידם וגופו של שלמה אפשטיין קלט את רסיסיו. חגואל ניצל, חייו ניתנו לו במתנה על ידי החובש האמיץ. שלמה נפצע פצעי מוות.

וכתבה מידיעות אחרונות בנושא (יוני 2012)

כתבה מבמחנה אוקטובר 2013

השיר בלדה לחובש שנכתב והותאם למקרה של שלמה אפשטיין ז"ל (הפצוע הוא יוסף חגואל)

הסרט בלדה לחובש