טוראי דוד מושיוף

עיטור המופת לשלמה נדב, משנה טכני, ודוד מושיוף נהג מכמ"ת סוללה ב' מכמ"ת חטיבת הראל, מלחמת ששת הימים
סימן טוב שגיא

קשה היה לפרוס במקום שתוכנן – לא היה מקום אפילו לסוללה בודדת

ביום שני, 5 יוני 1967 בשעה 13.00, קיבלה החטיבה פקודה לעלות משטח הכינוס בשפלה, לכיוון ירושלים ולהבקיע בגב ההר מצפון. החטיבה (גדוד טנקי שרמן, 2 גדודי חרמ"ש, מכמ"ת "מסמך" שלנו מתוגבר ב2 סוללות דגם ד' של גדודי החרמ"ש של החטיבה, פלוגת סיור, פלוגת הנדסה, פלוגת טנקי צנטוריון, פלוגה מוקטנת של שריוניות סיור מיחידת "דוכיפת" ויחידות חטיבתיות תומכות לחימה נוספות) פרצה ממעלה החמישה לכיוון גבעת הרדאר (היום הר אדר), שיח עבדול עזיז, חירבת לוזה ובית איכסא.

גדוד המכמ"ת פרס מתחת לקסטל (היום ניצב שם גשר "הראל") ומשם ירינו עד ש"נגמר" הטווח (6.5 ק"מ). לאחר חצות (6 ביוני) הגדוד דילג לעמק הארזים (ליפתא), לסייע לחטיבה בכיבוש צומת בידו, נבי סמואיל, גבעת המבתר, שועפט וארמון המלך בתל אל פול.

קשה היה לפרוס במקום שתוכנן
קשה היה לפרוס במקום שתוכנן – לא היה מקום אפילו לסוללה בודדת ואילו הקס"מ, יוחנן דרורי, רצה ל"הכניס" לשם 5 סוללות + מנ"א. וחוץ מזה הגישה הייתה בלתי אפשרית, (שביל עיזים תלול שרוחבו הוא פחות מרוחב של זחל"ם). מישהו הודיע בקשר: "פרוס בליפתא", דבר שהזמין (וגם חטפנו) אש נ"ס.
צוות 3 חטף פגיעה ישירה של פצצת מרגמה.
סוללה ב' הובילה, כרגיל, את הגדוד, צוות 3 בפיקודו של אשכנזי (אגדת חת"מ בפני עצמו) החל לרדת לכיוון העמדה, הקע"ת (יהודה אבידורי) הזיז את המפי"ק מן השביל כדי לאפשר למכמ"תים להכנס לעמדה. ואז – בום! צוות 3 חתף פגיעה ישירה של פצצת מרגמה שנורתה מנבי סמואיל, הנהג איבד את השליטה על ההגה והמרגמה החלה להידרדר לתהום שעומקו כ 50 מטר.
מפקד הצוות וסגנו הצליחו לקפוץ החוצה שאר אנשי הצוות נפלו עם המכמ"ת ונפצעו רק במזל לא היו שם הרוגים, אשכנזי שנפצע קל, רץ להזעיק עזרה. ובינתיים נחתה גם הפצצה השנייה שנפלה על הכביש.
באותה העת הייתה שאר הסוללה על השביל בדרך ל"עמדה", בזנבה נעו שתי משאיות אזרחיות שהובילו תחמושת. עם הפצצה השנייה "לקחו" נהגי המשאית "את הרגליים" והסתלקו. הסוללה נותרה תקועה בלי יכולת לנוע קדימה או אחורה, המפי"ק תקוע מחוץ לשביל, מנותק מן הסוללה, לא מסוגל לתמרן, ו... חושך!
 
דוד מושיוף עם פצוע על הגב
שלמה נדב, משנה טכני, כבר היה מוכן לקפוץ עם המכוון. כששמע את הפצצה הראשונה. בלי לחכות לפקודה, קפץ, רץ בעקבות שני הנהגים הבורחים ובכוח הכריח אותם להזיז את המשאיות החוצה, ואח"כ ב"רברס", כיוון  את המכמ"תים. (הצטרף אליו, בחור צעיר, משנה טכני, סדיר, שהיה מסופח לגדוד, שעזר לו בפעולות ההצלה – הבחור, ארנון בן עמי – לימים תת אלוף ובעל צל"ש הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים).
דוד מושיוף, נהג מכמ"ת ותיק (מספר אישי בן 5 ספרות) החנה את הזחל"ם, רץ למטה, לקח על הגב פצוע והעלה אותו למעלה, ותוך שהוא מכוון אחרים שהתאוששו, לעשות כמוהו, עלה למעלה, עצר נ"נ של המשטרה צבאית ובאיומי נשק הכריח את הנהג לקחת את הפצוע לבית חולים. תוך מספר דקות הסוללה התעשתה פינוי הפצועים וחילוץ המרגמות הושלם. שלמה (מומי) נדב ודוד מושיוף היו הנחשונים. ועל כך קיבלו צל"ש אלוף הפיקוד, שהפך בשנת 1972 לעיטור המופת.
נ"ב, חטיבת הראל כבשה את נבי סמואיל כמעט ללא קרב.
משם המשיך הגדוד לתוך ירושלים, ופרס ליד לשכת הגיוס. אך פקודות ירי נוספות לא קיבלנו. המרגמות היו מחוץ לטווח. הגדוד דילג עד לשועפט. אך יותר לא ירינו ולו פצצת מרגמה אחת.

לימים, עברתי קורס קצינים. ובכל פעם שאני עובר במקום (בדרך חזרה מירושלים לשפלה) אני מסתכל על אותו שביל עזים וחושב על אותו לילה ארור, ולא יכול להפסיק להרהר כי לו אני הייתי בוחר עמדה כזאת לסוללה, אפילו לפריסת פתע, לא הייתי גומר מעולם קורס קצינים!

סימן טוב שמעון שגיא