טוראי נפתלי כהן

עיטור המופת

תיאור המעשה: ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב על גבעת התחמושת, בירושלים, יצא טור' נפתלי כהן מחוץ לתעלה, כדי לזהות עמדות אויב. אח"כ הסתער על בונקר, יחד עם מפקד מחלקתו. הוא נפצע בחזהו, חזר לתעלה וחבש את עצמו בעזרת חובש. הוא הלך בעצמו לתחנת האיסוף, כדי לא להכביד על הפינוי. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי



מאתר חטיבה 55
סיפור הקרב: "הסבירו לנו שהירדנים פתחו בהתקפה על ארמון הנציב ואנו נכנסנו לקרב על ירושלים", מספר נפתלי. כצנחנים רבים אחרים החל גם הוא את המלחמה בבית-הספר לשוטרים ומשם עבר ל"גבעת התחמושת". בדרך בין שני היעדים נקלע למצב שבעטיו קיבל את עיטור המופת. המחלקה שאליה השתייך, מחלקת הסיוע הפלוגתית, החלה לחדור לתעלות הראשונות ב"גבעת התחמושת". חלק מהלוחמים כבר היו בתעלות, אך נפתלי וכמה מחבריו נתקלו בבונקר. נפתלי השחיל לתוכו רימון והתקדם בתעלה לעבר כוח החוד שהקדימו. בתעלה מקבילה וגבוהה יותר החזיק כוח ירדני עדיף. השעה היתה ארבע בבוקר והשמים החלו מחווירים. נפתלי, ה-סמ"פ, ומקלעןאחד ישבו בתעלה, כשהם חשופים לאש משטח שולט. לבקשתו של נפתלי החל ה-סמ"פ לאתר בשבילו חיילים ירדנים, והוא היה צולף עליהם ברובהו. לאחר שפגע בכמה מחיילי האויב, יצא נפתלי מהתעלה והזדקף מלוא קומתו למרות האש שניתכה לעברו. "כשראיתי עמדת אויב, הייתי יורה על החיילים ומביא אותם למצב של דאגה", מספר הוא. נפתלי עצמו היה חשוף לאש הירדנים. לפתע הבחין בשלושה לגיונרים הרצים מאחוריו. הוא נצמד בגבו לעץ, פנה בתנועה פתאומית אחורנית, לעברם, ופגע בהם. אך כל זה לא היה אלא ההתחלה. עשר דקות לאחר מכן, בראותו שבתעלה הראשונה שוככת ההתנגדות, הסתער נפתלי יחד עם מפקדועל בונקר שבקצה התעלה. המפקד נפצע, נפתלי ניסה לעזור לו, אך לא הצליח. הוא אמר לו "יהיה בסדר" והמשיך לרוץ הלאה, לעבר בונקר שלישי. שם גילה קבוצה של חמישה חיילים ירדניים שירו עליו. ביריות מרובהו קטל שלושה מהם.נפתלי ממשיך ומספר "הייתי בקצה התעלה", הוא נזכר, "ובבונקר היו עוד שני חיילי אויב. המחסנית שלי נתרוקנה ופסעתי פסיעה אחת אחורה. פתאום הרגשתי חבטה בגב. חשבתי שמישהו קורא לי והסתובבתי לאחור. כשלא ראיתי איש, הבנתי שנפצעתי. ידי נעשתה חלשה. שאר הכוח הגיע לתעלה, וה-סמ"פ סתם את הפצע באצבעו. אחר כך בא חובש ובעזרתו חבשתי את עצמי. לא רציתי לשכב על אלונקה והלכתי בכוחות עצמי לנקודת איסוף הפצועים". נפתךי מספר שבמשך השעה הראשונה לפציעה לא הרגיש כל כאב. טבעי איפוא שהלך בכוחות עצמו ואף סייעבפינוי פצועים אחרים. בתעודת ה-צל"ש לא מסופר על להט הקרב ועל היריות שניתכו עליו בעת שהסתער על הבונקרים, או עלה מהתעלה כדי להייטיב לראות ולפגוע באויב.


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה