סגן יעקב עילם ז"ל

באוגוסט 1956 גויס לצה"ל ושהה ביחידת-הסיור של חטיבת "גולני". כטירון השתתף בקרב רפיח במערכת-סיני ובשנת 1957 סיים קורס-קצינים וכקצין חזר לסיירת. הוא השתתף במשלחת הצבאית בצעדה בהולנד בשנת ;1958 שם הכיר את רעייתו-לעתיד - גם היא חיילת באחד הגדודים של "גולני". כאשר שוחרר מצה"ל הגיע לדרגת סגן; זה היה בשנת 1959.

עם שחרורו מצה"ל באותה שנה חזר למשק, אך כעבור שנתיים עזב אותו והחל בדרכו האקדמית מרובת ההישגים והגוונים. הוא נרשם באוניברסיטה העברית בירושלים, למד ביולוגיה ופילוסופיה וקיבל את התואר .B.A לאחר-מכן התקבל בבית- הספר לרפואה ולמד עד סיום שנתו הרביעית, כי אז נפל. יעקב הצטיין בלימודיו ועם היותו עמוס בלימודים היו עיסוקיו מרובים מאד. השתייך ל"הפועל" בירושלים והתעסק בכדורסל, כדורגל ושחייה - והיה אלוף הארץ בהיאבקות, אשר בה הדריך את הנוער של שכונת מוסררה; היה חבר "אסא" (אגודת הספורט האקדמי בירושלים) ובמסגרת הזאת זכה למדליות רבות ומקומות-כבוד רבים. אהב מוסיקה ובכל השנה עסק בפתרון החידונים המוסיקליים; ניגן באבוב בתזמורת של האוניברסיטה (קודם-לכן היה חבר תזמורת הגדנ"ע ובני-הקיבוצים). גם על פסנתר פרט; ספרות, היסטוריה. וארכיאולוגיה היו חביבים עליו מאד. היה מסייר בכל חלקי הארץ - ובמיוחד במדבר יהודה. גם בחו"ל ערך טיולים ב"טרמפים".

את הצבא והחיים אהב מאד - ויחד עם זאת היה עדין-נפש. מדי פעם היה נקרא למילואים וכאשר הועבר למסגרת זו ביקש להצטרף לסיירת-הצנחנים. פעמיים נפגע בצניחות (ברגלו ובגבו) אלם הוא ביקש שלא יועבר ליחידה אחרת. בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים האמין בכל לבו כי המלחמה היא בלתי-נמנעת וכל ימיו נשא את עיניו לאיחוד שני חלקי ירושלים בדרכי-שלום. ביום השני לקרבות של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נערך קרב ליד שער-האריות בירושלים העתיקה, אשר בה השתתף יעקב וגילה אומץ-לב, מסירות ותושייה יוצאים מגדר הרגיל, כאשר נכנס פעם אחרי פעם אל תוך אש-האויב הקטלנית כדי לחלץ פצועים מבין חבריו הלוחמים, אך כשיצא להציל את הפצוע האחרון נפגע ונפל. הניח אשה ובן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

אלוף-הפיקוד ציין אותו לשבח על גילויי אומץ-לב ואחוות-לוחמים במסרו את נפשו למען חילוץ פצועים - וכך תואר המקרה: ביום 6 ביוני 1967, ליד חומת ירושלים, נפגעו רבים מאנשי הכוח מאש-האויב החזקה. סגן עילם יצא למקום ומתוך האש חילץ פצועים ועודד אותם. הוא לא נמנע מחזור לשטח המסוכן וניסה להציל פצועים נוספים - אך בשעת פעולת-חילוץ זו נפל.

ספר שלו בשם "מכתבים אליך" הופיע בהוצאת "עקד". בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. על אומץ-לבו וגבורתו מסופר ב"ספר הגבורה" שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל-אביב וניצולי ברגן בלזן. גם ב"נזכור", שהוציאו לאור האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו לו עמודים מספר. דיוקנו פרסם ב"סטתוסקופ", בטאונה של אגודת הסטודנטים לרפואה. כן הועלה זכרו ב"סיני עד גולן" של חטבתו, ב"המלחמה על ירושלים" למשה נתן, ב"ירושלים לנצח" לאלי לנדאו ובספרו של ד' דיין "מחרמון עד סואץ".

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש אלוף הפיקוד שהוענק לסגן יעקב (חובי) עילם בוכמן ז"ל הומר לעיטור המופת.

סרטון על יעקב עילם באדיבות העמותה למורשת הצנחנים: 

יעקב עילם ז"ל from offer drori on Vimeo.