הנזי ברנד

משפחתה מסורתית־ציונית. ב־1928 הצטרפה לתנועת ׳שומר׳, שמאוחר יותר הפכה לתנועת ׳השומר הצעיר׳. כאשר ׳השומר הצעיר׳ הצטרפה לתנועה העולמית, פרשה ממנה והייתה בין מייסדי נצ׳׳ח (׳נוער צופי חלוצי השומר הצעיר׳).

ב־1931 הייתה חברה במשלחת תנועתית לווינה כדי להכיר תנועות־אחיות באוסטריה, ובאותה שנה הייתה חברה במשלחת לאולימפיאדת הפועלים, שנערכה בבירת אוסטריה. הייתה פעילה במסגרות חינוך ובהקמת הכשרות. ב־1935 נישאה ליואל ברנד.

החל משנת 1941 עסקה בהגשת עזרה לפליטים יהודים שהגיעו להונגריה מגרמניה, מאוסטריה, מפולין ומסלובקיה. ביתם ולבם של הנזי ויואל היו פתוחים לפני הפליטים ורבים נעזרו בהם.

יואל נסע ב־19.5.1944 בשליחות ה׳ועדה לעזרה והצלה׳ ובתמיכת אדולף אייכמן לאיסטנבול, כדי להציג לפני נציגי היישוב את העסקה ׳סחורה תחת דם׳. יואל, לפני נסיעתו, הציג את הנזי לפני אייכמן. אייכמן הטיל עליה את תפקיד המקשרת בין היהודים לבינו.

נוסף על תפקיד המקשרת עסקה הנזי בהשגת תעודות מזויפות ובהפצתן וסייעה בהסתרת מעבדת הזיוף.

ב־27 במאי נעצרה על ידי הבולשת ההונגרית, שרצתה לקבל ממנה מידע על מפעל זיוף התעודות ובעיקר על שליחותו של בעלה לאיסטנבול. היא נחקרה ועונתה אך לא גילתה דבר. בעניין שליחות יואל טענה, שהוא נסע כדי לקנות סחורות עבור הגרמנים. לבסוף היא שוחררה בהתערבות הגרמנים, שלא היו מעוניינים שפרטי שליחותו של יואל ייוודעו להונגרים.

לאחר שחרורה המשיכה בפעילות ועסקה בעיקר בענייני כלכלה כדי לסייע בקיום בתי הילדים שהוקמו.

בתחילת ינואר 1945 הסתתרה יחד עם שני בניה אצל משפחה נוצרית, עד שהעיר שוחררה על ידי הצבא האדום.

המשפחה כולה עלתה לארץ, תחילה שהתה בגבעת חיים ואחר כך השתכנה בתל־אביב. לאחר פרסום ספרו של בעלה ׳בשליחות הנידונים למוות׳, פרסמו בני הזוג במשותף ספר נוסף, ׳השטן והנפש׳.