סרן יוסף בקמן ז"ל
|
יוסף בקמן
תיאור המעשה: במלחמת יום הכפורים בקרבות בעיר סואץ פיקד סרן יוסף בקמן ז"ל על מחלקת לוחמים. ב-24 באוקטובר 1973, עם כניסתו לעיר, נתקל הכוח בהתנגדות עזה של האויב. מפקד היחידה נפגע. סרן יוסף בקמן ז"ל נטל את הפיקוד והוביל את הכוח כשהוא מסתער בראשו לעבר כל בית ממנו ירו המצרים, תוך שהוא מפעיל את נשקו וזורק רימונים. בקרב זה נפגעו לוחמים רבים, ביניהם מרבית המפקדים. סרן יוסף בקמן ז"ל חילץ נפגעים רבים ותחת אש אויב נשא אותם על גבו לנקודת הפינוי. לאחר שעות לחימה רבות ארגן סרן יוסף בקמן ז"ל את חילוץ הכוח מהעיר סואץ ופיקד עליו בשעת החילוץ. בליל 25 באוקטובר 1973 פיקד סרן יוסף בקמן ז"ל על כוח אשר השתתף בניתוק הארמיה השלישית מהעיר סואץ. כוח קומנדו מצרי תקף אותם במפתיע. סרן יוסף בקמן ז"ל, שהבחין בו ראשון, פתח לעברו באש ובו בזמן ארגן את הכוח שעליו פיקד, כשהוא חשוף לאש האויב. בקרב זה נפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן יוסף בקמן ז"ל אומץ לב, קור רוח, יזמה וכושר מנהיגות למופת. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ו אפריל 1976, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי
בראשית פברואר 1973 סיים יוסי את שירות החובה והחל לעבוד כמאבטח מטוסים בשדה התעופה לוד. יחד עם זאת לא משך ידו מעבודת המשק ותכנן את נישואיו הקרובים עם חברתו האהובה אורית. כאשר הגיע למשק בחופשות או בשבתות, החל מיד בהתקנת ה"פטנטים" השונים, פרי רוחו היוצרת ותבונת כפיו. "יוסי היה הטוב והמסור שבבנים", אמרו הוריו. "בשבילנו היה מוכן לעשות הכל". אולם בלבו הרחב של יוסי היה מקום לאהבה גם אל שאר בני המשפחה וחברי המושב ואלה השיבו לו אהבה. ערב פרוץ מלחמת יום-הכיפורים היה יוסי אמור לצאת בתפקיד בטיסה לאמסטרדם. במקום זאת נחפז להגיע ליחידתו ולא שעה להפצרות אנשי "אל על". הוא לא היה מוכן בשום פנים "לתת לאחרים לעשות את מלאכתו והוא יהיה בטוח בחוץ-לארץ". יוסי השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים וכמ"מ סיור פרץ בראש אנשיו אל העיר סואץ. מספרים חבריו לקרב: "הכניסה לעיר הייתה בשדרה. התחלנו לשיר 'הבאנו שלום עליכם' ופתאום התפוצץ לידינו רכב מצרי. חבר'ה התחילו להיפגע. המצרים ישבו במארב והפגיזו את השיירה. יוסי רץ לאורך הבתים וסחב פצועים על הידיים. כאשר נפגע המ"פ נטל עליו יוסי את הפיקוד. הוא לא איבד את עשתונותיו בתוך אש התופת, חילק פקודות, עזר לפצועים, שוחח בקשר והפעיל את המרגמה". יוסי סירב להשאיר את חבריו הפצועים ועמידתו בגבורה הצילה חיי רבים מהם. למחרת, ביום ל' בתשרי תשל"ד (26.10.1973), נשלח יוסי בראש כוח כדי לבלום את ניסיונותיהן של יחידות הארמיה השלישית לפרוץ את הכיתור. בסיומו של הקרב, כאשר עלה יוסי על הסוללה לראות אם שלום לאנשיו, נפגע מיריית צלף מצרי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית-לחם הגלילית. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן והוענק לו "עיטור המופת".