סרן יצחק מבורך ז"ל
|
יצחק מבורך
תיאור המעשה: ביום 6 באוקטובר 1973 קיבל סרן יצחק מבורך ז"ל פקודה לעמוד עם נגמ"ש מדרום לתל-פארס שברמה הסורית. בשעה 18:00 קיבל פקודה להצטרף לשאר הפלוגה. בדרכו חזרה, בשעות החשכה, גילה לפתע שטנק סורי מצודד אליו את התותח. בלי לאבד את עשתונותיו פגע בטנק, חילץ את ה-נגמ"ש, ואף הספיק להזהיר את שאר ה-נגמ"שים שנעו בציר ב-9 אוק' 1973, בבוקעתה, נכנסה הפלוגה למארב של קומנדו סורי. סרן יצחק מבורך ז"ל ארגן מהר כוח-חילוץ ונכנס לסייע בלחימה ולפנות נפגעים. לאחר שכיתתו נפגעה פעמים-מספר המשיך להילחם ברגל, כשהוא מארגן ומטפל בחייליו הפצועים ואוסף את ההרוגים. בפגיעת נ"ט נוספת של הסורים נפגע ונהרג. בפעולותיו אלה גילה אומץ-לב, קור-רוח, כושר מנהיגות ותושייה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי
מתוך אתר יזכור:
יצחק גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס לסיירי שריון, בקורס לנהגים, ובקורס למש"קי סיור שריון, נמצא ראוי להיות קצין, ונשלח לקורס קציני חי"ר. משהשלים את הקורס בהצלחה נשלח לקורס קציני סיור ואחר כך הוצב ביחידה בתפקיד מ"מ סיור. כעבור זמן מונה לתפקיד סגן מפקד פלוגה. איציק היה אחד הקצינים המצטיינים שבפלוגה, ומחלקתו הייתה המחלקה הטובה שבפלוגה. יחסו לצבא היה רציני ביותר והוא ניסה לתרום לו את המקסימום שיכול להעניק. למרות שהיה קצין, עסק בכל עבודה שנדרשה, כגון שמירת הסדר והניקיון ובדיקת ציוד והכנתו. הוא היה אדם ומפקד בעל עקרונות ברורים ותפיסה צבאית מקיפה. מעולם לא היה מתפרץ ופועל מתוך דחף, ותמיד היה שקול ומחושב. הוא הקפיד בביצוע משימות, ותמיד דאג בעצמו לבצען, או לוודא שבוצעו. הוא לא היה רק נאה דורש - אלא גם נאה מקיים, וחייליו ומפקדיו העריכו אותו כלוחם מצוין וצלף מעולה. גם כשהיה מחמיר עם חייליו, היה מסביר להם תמיד את הנימוק להחלטותיו, כדי לשכנעם בצדקתו. יחד עם ההקפדה על משמעת, על רצינות בעבודה ועל דייקנות בביצוע, דאג איציק לחייליו והיה מסור להם. הוא טיפל בהם כמו אב, והם למדו לכבדו ולאהבו. הוא שנא שקר והעניש קשות חיילים ששיקרו לו, וידע להקנות לחיילים את הערכים שהאמין בהם, תוך כדי עבודה שגרתית ועל-ידי פיתוח מערכת יחסים מלאה אמון הדדי. את חופשותיו בצבא תכנן כך, שיוכל לבלות בקרב בני משפחתו במשך השבת, ולהיפגש עם חבריו הוותיקים רק עם צאת השבת.
סמוך לתום שירות החובה שלו ניסו רבים לשכנעו שימשיך לשרת בתנאי קבע, אולם הוא סירב והעדיף לצאת לחיים האזרחיים ולהגשים את שאיפתו - ללמוד מתמטיקה שימושית. במלחמת יום-הכיפורים השתתף איציק בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן.
בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), באזור בוקעתה, פגע טיל שנורה ממארב בנגמ"ש של איציק והוא נהרג. כעבור חודש נמסרה למשפחתו הודעה שהוא נעדר. רק לאחר כשבועיים של חרדות ותקוות, נמסר שאיציק נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן, והוענק לו "עיטור העוז" על גבורתו. בתעודת העיטור כתוב לאמור: "ביום 6 באוקטובר 1973 קיבל סרן יצחק מבורך ז"ל פקודה לעמוד עם נגמ"ש מדרום לתל-פארס שברמה הסורית. בשנה 1800 קיבל פקודה להצטרף לשאר הפלוגה. בדרכו חזרה, בשעות החשכה, גילה לפתע שטנק סורי מצודד אליו את התותח. בלי לאבד את עשתונותיו פגע בטנק, חילץ את הנגמ"ש, ואף הספיק להזהיר את שאר הנגמ"שים שנעו בציר. ביום 9 באוקטובר1973, בבוקעתה, נכנסה הפלוגה למארב של קומנדו סורי. סרן יצחק מבורך ז"ל ארגן מהר כוח-חילוץ ונכנס לסייע בלחימה ולפנות נפגעים. לאחר שכיתתו נפגעה פעמים-מספר המשיך להילחם ברגל, כשהוא מארגן ומטפל בחייליו הפצועים ואוסף את ההרוגים. בפגיעת נ"ט נוספת של הסורים נפגע ונהרג. בפעולותיו אלה גילה אומץ-לב, קור-רוח, כושר מנהיגות ותושייה".