סמל בסיס נעמן ז"ל

עיטור העוז
בסיס נעמן

בסיס נעמן


תיאור המעשה: עם פרוץ הקרבות שימש סמל בסיס נעמן ז"ל כמפעיל גנרטור באחד המוצבים שלאורך התעלה. כשתקפו המצרים, נלחם בגבורה, וגם לאחר שנפצע באוזן וברגל המשיך להילחם. כשנכנעו אנשי המוצב למצרים, סירב להיכנע וניסה להסתנן בין המצרים. בנסיונו זה נהרג. במעשיו אלה גילה אומץ-לב רב, קור-רוח ודבקות במשימה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי



בעוז רוחם

לנעמן מהאגם המר / כתב דודי

היה ? ודאי היה,
אמו עודה יושבת בחדרה, עם נר לנשמתו.
ישנו / היכן / איננו,
אני רואה תמונה, (לא מאמין בה -
הו דמיון מתעתע)
הנה יושב הוא לשולחן
סביבו הגיבורים, אנשי - עשו את שמם במלחמה,
ביום מותם.
והם שלמים עכשיו.
יושבים וצוחקים ממה אשר אמר אחד
מגיבורי דוד,
אולי בניהו, או עזמות.
ושמא זה אותו מ"פ ?
אשר מן הצריח בהשקט ניהל את נעריו קדימה
נפגע מטיל.
אבל עכשיו, (אוי, דמיוני קודח)
שלם באבריו הוא, קסדתו לא מנופצת.

ביישן הנער נעמן,
אינו מאלה הטופחים על גב בצחוק רועם.
כולו, בה"ד 4
טיפול בגנרטורים, פיקוד דרום, מעוז מעוז עבר,
"עוזי", שתי מחסניות
על חיוכו הוא לא חתם בשום אפסנאות
ונעוריו היו עמו ממילא,
 גם אולי תקוות.
כך באותו יום דין, בקו בר-לב,
על גדת התעלה.
בתוך ההפגזה האיומה, הוא עם ה"עוזי",
שתי מחסניות.
יצא הוא מן הבונקר, כך הוא התעקש,
רץ אל עמדת השער,
קודם שאל את המפקד.
רץ להביא תחמושת למקלע, רץ למלא המימיות,
רץ... כך נלחם.

פיצוץ, אבק סמיך, שני חבריו "הלכו"
גם אחר כך,
"הי, הזהר! רץ ככה תוך האש, בשביל
מנת קרב".
יומים, עוד שני נפגעים, נסיון לחבור
לשריונים ההם.
בלתי אפשר עם הפצועים הזועקים. אין דרך!
אפילו כך, רץ לעזור.
אזי, אחרי אבדן תקווה, השבי הוא אולי יציל,
רק את הנפש לבדה.
"אולי נחיה, וכמובן ישנם גם הפצועים".
אז קם הנער נעמן.
כולו, בה"ד 4, "עוזי", שתי מחסניות, ללא חיוך,
"לכו, בסדר, ואני ארוץ עוד פעם".
"לא נעמן, עצור!"
"גדר התייל שם ושדה מוקשים,
 עצור !"

עכשיו אל השולחן מסב הוא
(כך בדמיוני)
ואין אורב מאחורי הסוללה
והאגם ליד, לא מר
צחים ולבנים מדיו, לא עוד מעופרים
מכונפים הם סנדליו.
ואת רעיו הגיבורים שואל, בחיוכו הביישני,
עם נעורי הנצח,
"אולי אביא לכם דבר" ? "ארוץ עכשיו" ?
"הו נוח נעמן"
"אל נא תרוץ, עמנו שב", חובק שכמו אחד,
אולי הוא עשהאל,
ויתכן הוא מרדכי מגטו ורשה.

"הלא תקשיב,
לקול המנגינה הנפלאה נישאת ברוח"
"רגליך הן השיר-
המתנגן"

מקור השיר

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה