רס"ן איל שחם ז"ל
|
איל שחם
תיאור המעשה: ביום 6 באוקטובר 1973 היה רס"ן אייל שחם ז"ל מ"פ בגדוד בגזרה הצפונית של רמת-הגולן. עם פרוץ הקרבות פיקד על גזרת מוצב צפוני. הוא ניהל קרב עקשני, ניצל את הטנקים המעטים שהיו ברשותו באורח הטוב ביותר והצליח לבלום את התקדמות השריון הסורי לעבר מסעדה. בקרב זה נהרג. בכל מעשיו גילה כושר-מנהיגות מעולה, אומץ-לב, קור-רוח ותושייה למופת, והצליח לעודד את חייליו גם בשעות הקשות ביותר. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי
בעוז רוחם
מתוך אתר יזכור
בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים היה איל בחזית הצפון. והרי סיפור הקרבות שלו ושל יחידתו, כפי שהתפרסם בעיתון "במחנה": "מול קו המוצבים, שהחזיק את הגזרה הצפונית ביותר של רמת הגולן, התעבה המערך הסורי ערב יום הכיפורים. בבוקר החג עלו מפקדי הגזרה - קציני "גולני" ושריון כאחד - למוצבים בצפון הרמה הסמוכים זה לזה, כדי לעמוד מקרוב על המצב ולבדוק את הכוננות בשטח. איל, מ"פ אחת מפלוגות השריון, היה אתם. הם ירדו אחר-כך, שבו למפקדות ואיל פנה לפלוגתו. לאחר שעות ספורות פרצה המלחמה ואיל היה בדרך חזרה למוצב - בראש פלוגת הטנקים שלו, עליה הוטל לסייע למוצבים ולחסום את דרכם של הסורים, שניסו לפרוץ דרך לכיוון מסעדה. קרב המוצבים בצפון כאילו נשתכח במהלך המלחמה הסוערת. תשומת הלב רבת-החרדה התרכזה בקרב המר בדרום הגזרה, מעל הגשרים. כאן בצפון, בקו המוצבים, התרחשה מלחמה "פרטית", וכדברי החיילים ששבו משם, "איל הוא שניהל את המלחמה הזאת". האות ניתן ביעף עשרים המטוסים, שצללו לפתע מעל הגזרה הצרה. במוצב הניחו הכול כי אלה "משלנו". בפה פעור עקבו אחר שחרור הפצצות מן המטוסים. היה זה להק "מיגים" ופלוגתו של איל, שחשה אותה שעה לקו החזית, פגשה אותו בדרך. הם ירו מכל הכלים - והחטיאו. ואז התחילה הארטילריה הסורית לפעול. פלוגת הטנקים לא השתהתה בתהייה אחר ה"מיגים" הצוללים. איל החליט להגיע לקו, ומהר. הוא רץ קדימה עם הטנק שלו. ואכן על קו הביצורים בין מוצבים אלה גילו אנשיו פלוגת טנקים של האויב. בהגיעו לגזרה שמסביב לאחד המוצבים, נטל איל את הפיקוד. הכרחי היה, כך ידע, להגן על המוצב והכרחי עוד יותר לחסום את דרך האויב בניסיונו להתקדם לעבר מסעדה. הוא ניהל את הקשר, בעלותו לבדו לעמדת התצפית הצפונית, הקרובה ביותר לכוחות האויב, ששלטה על השטח. הטיווח הארטילרי הסורי על העמדה הזאת נעשה מדויק יותר ויותר. סמל המחלקה שבמוצב קרא לו בקשר: "הם כנראה גילו את העמדה. רד משם". איל, אשר לפי עדות נהג הטנק שלו, סירב לסגור מדפים כדי שייטיב לצפות ולטווח, השיב, אף הוא בקשר: "צריך לטווח ארטילריה. מישהו מוכרח להישאר למעלה". אלה היו מילותיו האחרונות. בצהרי יום א', י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע ונפל. באותו יום נשברה ההתקפה של הסורים בגזרת קו המוצבים של הצפון.
מתוך אתר יזכור
בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים היה איל בחזית הצפון. והרי סיפור הקרבות שלו ושל יחידתו, כפי שהתפרסם בעיתון "במחנה": "מול קו המוצבים, שהחזיק את הגזרה הצפונית ביותר של רמת הגולן, התעבה המערך הסורי ערב יום הכיפורים. בבוקר החג עלו מפקדי הגזרה - קציני "גולני" ושריון כאחד - למוצבים בצפון הרמה הסמוכים זה לזה, כדי לעמוד מקרוב על המצב ולבדוק את הכוננות בשטח. איל, מ"פ אחת מפלוגות השריון, היה אתם. הם ירדו אחר-כך, שבו למפקדות ואיל פנה לפלוגתו. לאחר שעות ספורות פרצה המלחמה ואיל היה בדרך חזרה למוצב - בראש פלוגת הטנקים שלו, עליה הוטל לסייע למוצבים ולחסום את דרכם של הסורים, שניסו לפרוץ דרך לכיוון מסעדה. קרב המוצבים בצפון כאילו נשתכח במהלך המלחמה הסוערת. תשומת הלב רבת-החרדה התרכזה בקרב המר בדרום הגזרה, מעל הגשרים. כאן בצפון, בקו המוצבים, התרחשה מלחמה "פרטית", וכדברי החיילים ששבו משם, "איל הוא שניהל את המלחמה הזאת". האות ניתן ביעף עשרים המטוסים, שצללו לפתע מעל הגזרה הצרה. במוצב הניחו הכול כי אלה "משלנו". בפה פעור עקבו אחר שחרור הפצצות מן המטוסים. היה זה להק "מיגים" ופלוגתו של איל, שחשה אותה שעה לקו החזית, פגשה אותו בדרך. הם ירו מכל הכלים - והחטיאו. ואז התחילה הארטילריה הסורית לפעול. פלוגת הטנקים לא השתהתה בתהייה אחר ה"מיגים" הצוללים. איל החליט להגיע לקו, ומהר. הוא רץ קדימה עם הטנק שלו. ואכן על קו הביצורים בין מוצבים אלה גילו אנשיו פלוגת טנקים של האויב. בהגיעו לגזרה שמסביב לאחד המוצבים, נטל איל את הפיקוד. הכרחי היה, כך ידע, להגן על המוצב והכרחי עוד יותר לחסום את דרך האויב בניסיונו להתקדם לעבר מסעדה. הוא ניהל את הקשר, בעלותו לבדו לעמדת התצפית הצפונית, הקרובה ביותר לכוחות האויב, ששלטה על השטח. הטיווח הארטילרי הסורי על העמדה הזאת נעשה מדויק יותר ויותר. סמל המחלקה שבמוצב קרא לו בקשר: "הם כנראה גילו את העמדה. רד משם". איל, אשר לפי עדות נהג הטנק שלו, סירב לסגור מדפים כדי שייטיב לצפות ולטווח, השיב, אף הוא בקשר: "צריך לטווח ארטילריה. מישהו מוכרח להישאר למעלה". אלה היו מילותיו האחרונות. בצהרי יום א', י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע ונפל. באותו יום נשברה ההתקפה של הסורים בגזרת קו המוצבים של הצפון.
הוספת תגובה