במלחמת-העצמאות השתתפה בהגנת הנקודה הבודדה ועברה את כל האימים שבאו על ניצנים. כשבעלה יצא באחד הימים לפשיטה על בית דראס, אמרה לו: "לך למלא תפקידך ביסודיות, למען אהיה גאה בך". עם פינוי הילדים והאמהות מהנקודה, נשארה מירה במקום כאלחוטנית שאין להחליפה ויחד עם חבריה עמדה בהתקפות המצריות.
לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך הפגיזו אותה במשך מספר ימים ולבסוף ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות ההפצצה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו.
מירה הטמינה באדמה את מכשיר הקשר ויצאה בלוויית מפקד המקום אל האויב כדי לדון בכניעה. כשקרבו אליהם שלושה קצינים מצרים, הוציא אחד מהם את אקדחו וירה במפקד, שנפל במקום. מירה שלפה את אקדחה מתוך חולצתה, ירתה בקצין המצרי והרגתהו. מירה עמדה יחידה מול שני קציני האויב שמאחוריהם ניצבו עשרות חיילים מצרים, מזוינים מכף רגל ועד ראש, אך לא ביקשה רחמים. היא נורתה ונהרגה ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948), הובאה למנוחת-עולמים בקבר אחים בניצנה הישנה.
צילום הטקס עצמו, צילום: רוני בן ארי
טקס הענקת תעודת הערכה למירה בן ארי.mp4 from offer drori on Vimeo.
דברים מהטקס:
*דניאל בן ארי, בנה של מירה ז"ל-*
"המכתב הזה קרוא אחרי שהיא נהרגה. הכבוד וההערכה שזה ותן לה לאחר כלכך הרבה שנים שאנחנו מציגים בכל מקום ומדברים על גבורתה בקרב ניצנים. אנחנו מנסים להעלות את זה לתודעה של הנוער. לאחרונה עשינו גם סרט "תמונת הניצחון""
"תש"ח, 7 ביוני 48'. קרב גבורת מגני קיבוץ ניצנים נגד הפולש המצרי. בו נהרגה אימי מירה בן ארי ז"ל, בת 22 ואני בן שנתיים.
33 לוחמים נהרגו בקרב זה, ובזכות מעשה גבורתה של אימי הקרב עם המצרים פסק ו-105 לוחמים מותשים ופצועים ניצלו מהרג והתעללות"
מתוך טקס שנה לקרב בניצנים:
"עתה ניצבה מולם אישה בודדה ונשק בידה. איש שהרגה את מפקדם. עשרות חיילים מצרים ניצבים מולה. ומירה אקדחה מעשן בידה, ברור לה שהיא אבודה. אך לא תיכנע ולא תבקש חנינה. ועל כך שילמה בחייה."
"במבצע תינוק בחודש מאי- ביום פינוי הילדים והאמהות, בחרה לשלוח אותי למקום מבטחים ולהישאר אם יחידה עם הלוחמים והלוחמות בשל תפקידה כאל חוטאית בגבעתי. ניגשה לחברתה ואמרה לה תספרי לדני שהייתה לו אמא, אחר כך כתבה את צוואתה במכתב והטמינה אותו בכיס שנמצא אחרי לכתה."
קטע מתוך צוואתה: "אני רק אכתוב כמה מילים ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. זה קצת קשה, יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם. אבל נתגבר. צריך להתגבר על הכל. לא נוותר. נשיג את אשר מגיע לנו אחרי 2000 שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה אך אני נפרדת מבני למען יגדל במקום בטוח למען יהיה אדם חופשי בארצו."
*מירה בן ארי, נכדתה של מירה ז"ל-*
"אני מירה בן ארי, נושאת בגאון את שמה של סבתי. חיכינו למעמד הזה שנים רבות. מירה בן ארי נולדה בברלין בשנת 1926. אביה היה דוקטור למשפטים. בשנת 1933, בעת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עלתה מירה לישראל.
מגיל צעיר כתבה יומן, מאמרים ושירים בהתאם לתפיסת עולמה הציונית. הקריבה את חייה להקמת בית יהודי בארץ ישראל. בילדותה הייתה חברה בתנועת הנוער בית"ר. סיימה לימודי תואר בגימנסייה. בקיבוץ עבדה בכל עבודה שיכלה. בשנת 45' נולד אבי דני. מירה הייתה המגשרת בין ספינות העולים לבין החוף. במלחמת העצמאות השתתפה בקרב ההגנה על ניצנים. במבצע תינוק מסרה את אבא שלי לידיהם של החיילים והאנשים שהתפנו שם. מתוך צוואתה ברור כי ידעה שלא תחזור מהקרב בחיים. אבא ואמא גידלו אותנו בבית על ערכיה של סבתי. אבא הגשים את צוואת אימו. הקים משפחה לתפארת. נדיב צנוע וחכם.
מתוך מכתבה של מירה בן ארי ז"ל: "רבים מן הצדדים השלילים בחיים הם חיוביים ורבים השטחים בהם אדם יכול ליפול ולהצליח."
אבא, תדע שהצלחת!
מירה בן ארי - הסיפור האמיתי - סרט וידאו, במאית: רוני בן ארי
