עזרא צפדיה

על עזרא צפדיה כתב דודי פטימר 

עזרא צפדיה נולד בביירות, בירת לבנון בשנת 1930, בנם הבכור של רפאל ולטיפה צפדיה. אביו, רפאל, היה מוזיקאי וזמר והקליט בביירות תקליט פיוטים. הוא גדל במשפחה אמידה ובילדותו למד בבית הספר "אליאנס", שם למד גם צרפתית. כמו כן, באותה תקופה החל ללמוד לשיר ולנגן על עוד.

בשנת 1945, בהיותו בן 15 בלבד, עלה בגפו לישראל דרך גבול הצפון בעלייה בלתי ליגלית ונתפס על ידי הבריטים. עורך הדין אהרן חטר-ישי שחרר אותו בערבות מהמעצר ומיד עם שחרורו, התגייס כלוחם לארגון "ההגנה" והשתתף בין השאר ב-8 בדצמבר ב"קרב שכונת התקווה", העימות הצבאי הגדול הראשון במלחמת העצמאות, כאשר כוח בן 400 לוחמים ערבים בפיקודו של חסן סלאמה התקיף את שכונת התקווה.

הקרב הסתיים בהדיפת ההתקפה, אך במהלך הקרב איבד צפדיה את עינו והוכר כנכה צה"ל. הוא היה בן 16 בלבד. לימים, בשנת 1994, קיבל מראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל, צל"ש על פעילותו בקרב. למרות שאיבד חלקית את שמיעתו בשל הפציעה, למד ולימד מוזיקה ושמר על חושיו הפנומנליים לצלילים.

בשנת 1946 עלו הוריו וחמשת אחיו לישראל והתגוררו בדרום תל אביב, שם ניהל אביו בית קפה בשכונת כפר שלם. בשנת 1949, עם סיומה של מלחמת העצמאות, פנה צפדיה ללימודי מוזיקה בקונסרבטוריון למוזיקה מזרחית בתל אביב, עיר מגוריו, ולפרנסתו עבד כפקיד בחברת החשמל.

מקור המידע