מפקד הסיירת: "יצאתי מחוזק מהמלחמה" - חלק שני

אמרי בוחבוט NRG 30.9.07
מפקד הסיירת: "יצאתי מחוזק מהמלחמה" - חלק שני


יותר משנה חלפה, אך מלחמת לבנון השנייה נותרה עדיין זיכרון טרי בהוויה הישראלית. חיילי המילואים החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב עודם בשבי החיזבאללה, ועדת וינוגרד טרם פרסמה את מסקנותיה הסופיות והדיווחים בלבנון ממשיכים להצביע על התחמשות מואצת של ארגון הטרור. רב-סרן עמית לידור, מפקד סיירת הצנחנים שסיים את תפקידו לפני כחודש, שיחזר את ימי הקרבות העקובים מדם עם חייליו בכפר הלבנוני מרון א-ראס, וסיפר בראיון מיוחד ל-nrg מעריב על האירועים שבגינם קיבלה הסיירת את הצל"ש היחידתי.



כתבה  מ NRG 30/9/07

לחלק הראשון של הכתבה

לאחר הקרב במרון א-ראס חשו לוחמי סיירת הצנחנים שהמלחמה עומדת להסתיים, ולפיכך יצאו להתרעננות בקיבוץ גינוסר. עם זאת, כעבור שלושה ימי מנוחה הם חזרו לפעילות בכפר בית-יראון שבעומק השטח הלבנוני.

למעשה, מדובר במקום הכי עמוק בו דרכו לוחמי החי"ר של צה"ל, למעט לוחמי סיירת מטכ"ל ושייטת 13, שהונחתו בבעל-בק. תחילה קיבלו הלוחמים פקודה לכבוש את הכפר עייתא א-שעב הסמוך, אך בסופו של דבר, כפי שקרה פעמים רבות במהלך המלחמה, התוכנית נדחתה.

אחרי יממה בבית-יראון ניתנה הוראה תמוהה לחזור לבינת-ג'בל כדי להשתלט על צומת צף אל-עוורה, אשר משם דווח כי מחבלים עומדים להימלט. פקודה זו ממשיכה ומעוררת עד היום שאלות רבות בנוגע למערכת קבלת ההחלטות בקרב גורמי ביטחון, שאלות שאין על כולן תשובות.

כחלק מן ההוראות שהתקבלו אמורה היתה סיירת הצנחנים להשתלט על בניין רב קומות, אשר כונה בפי הלוחמים "המפלצת". תחילה, עם הגעתם במהלך הלילה, התעמתו הלוחמים עם המחבלים במתחם "המפלצת" ועמדו בפני מספר היתקלויות.

לאחר מכן, מיד עם עלות השחר, החליטו היחידות בשטח להיכנס למרחב הבנוי, וזאת על אף נחיתות מספרית. עם זאת, שוב חולפות מספר שעות ופקודה נוספת מתקבלת אשר דוחקת בלוחמים לצאת לעבר צומת צף אל-עוורה עצמה. סיירת הצנחנים עוקפת את "המפלצת" כשאחריה פלוגת הנ"ט של גדוד סיור הצנחנים.

 "פלוגה שלמה בתוך המפלצת" 
 "משום מה ההתקפה נדחית מהלילה לבוקר, ואנחנו מוצאים את עצמנו נעים חבורה שלמה מתחת ל'מפלצת' כשהמחבלים יורים עלינו בשטח השמדה", משחזר רס"ן לידור. "נכנסנו לתוך בית והתחלנו להילחם במחבלים. הם לא הבינו איפה אנחנו וירו טילים נגד טנקים על בתים מסביב".

לידור חושף כי פלוגת הצנחנים שהיתה צמודה לסיירת מאחור נעצרה והחלה לסגת מעט, ותחת פיקודו היתה צריכה הסיירת לחבור לגדוד כולו. "היינו פלוגה שלמה בתוך בית אחד וחששנו פן תהיה קטסטרופה כמו בכפר דבל - טיל אחד וקטסטרופה".

בשעה 10:30 התאפשרו התנאים והכוחות בשטח החלו לזרוק רימוני עשן, לירות לכל עבר, להסתייע במסוקי הקרב ולצאת צוות אחר צוות מ"המפלצת". לוחמים רבים הצליחו לצאת מן המבנה, אך לרוע המזל, הצליחו המחבלים לפגוע בגבו התחתון של מורן כהן ז"ל.

פציעתו הקשה של מורן הכריחה קבלת החלטות מהירה כשכל הברירות אינן "מאירות פנים". בסופו של דבר החליט רס"ן לידור לפנות את מורן על גב אלונקה לטנק סמוך שיוביל אותו למסוק. בצדו השני של הקשר קיבלו צוות הטנק הוראה להתקרב אל פלוגת הסיור על מנת לאסוף את הפצוע.

אך בעוד הטנק עושה מאמץ לחבור לכוחות הרגליים, פגעו בו מחבלי חיזבאללה והאטו את התקדמותו. במקביל, בקרבות סביב "המפלצת" נפגע לוחם פלוגת החה"ן אורן ליפשיץ ז"ל מאש כוחותינו, והפינוי בשטח הוגדר מחדש.

"יש לנו ציר תנועה של 500 מטר ולוקח לנו שעתיים לעבור אותו", מציין לידור. "תוואי השטח קשה והכוח שנושא את שתי האלונקות חוטף אש מכל הכיוונים ופצמ"רים, שבדרך נס לא מתפוצצים". בסופו של דבר מצליחים הכוחות להגיע לטנק, אך מעט מאוחר מדי. במהלך הפינוי נפטרו שני הלוחמים, ורופא שנכח בצדי הטנק קבע את מותם. הכוחות הצליחו לסגת מהמבנה האימתני, אך כפי שנזכר בעצב רב רס"ן לידור, עם הנסיגה הועלו למסוק גופותיהם של מורן כהן ז"ל ואורן ליפשיץ ז"ל.   
 
  "תחושה לא נעימה כמפקד" 
 לאחר התקרית הקשה חזרה הסיירת לשטח ישראל למנוחת לוחמים קצרה. חולפים מספר ימים ולוחמי הסיירת מוקפצים במסוק חזרה לשטח לבנון, במבצע שתכליתו הגעה לנהר הליטאני. מיד עם נחיתת הלוחמים בשטח מתרחש אסון נוסף.

רס"ן לידור סיפר ל-nrg מעריב כי בשעה שהוא ושאר הלוחמים שהיו עמו במסוק נחתו בשטח, חטף אחד המסוקים טיל והתפוצץ. "זה קרה מעלינו: הטיל רץ מעל המסוק, ירד ופגע באזור המנוע", אמר לידור. "האינסטינקט הראשון אומר לך לרוץ ולעזור לנפגעים ולכן זה מה שעשינו". עם זאת, מהר מאוד הכוח הבין כי תוצאת הפגיעה הינה טראגית, וכי כל אנשי הצוות נהרגו. מסר מגבוה הועבר למפקד סיירת הצנחנים - "כוח אחר מטפל באירוע, תתרכזו במשימה שלכם".

כאמור, הכוח היה אמור להגיע לנהר הליטאני, אך בדומה למשימות אחרות, כזו שתוארה בכפר מרון א-ראס, ההוראות משתנות מהר מאוד ובסופו של דבר המשימה בוטלה. "היינו בשיחים יומיים באזור הכפר יעטר עד שהכריזו על סיום המלחמה בשעה 8:00 בבוקר", מציין לידור. "זה היה מחזה סוריאליסטי - עד לדקה התשעים יורים פצמ"רים, ובשעה שמונה אפס אפס שקט מוחלט. באותו לילה חזרנו לישראל ברגל".

במהלך הראיון ניתן היה לראות כיצד רס"ן לידור, קצין מוערך ביותר במערך הצה"לי, עדיין מתקשה להשתחרר מאירועי הקרב במרון א-ראס. "במהלך הקרב זו היתה תחושה שאנחנו אוטוטו מסתבכים, אוטוטו נפגעים. זו היתה תחושה של בדידות של לבד באמצע לבנון, אין חיל אוויר, אין סיוע. אלו רגעים קשים. אומרים לך שיש יחידות שמגיעות מימין ומשמאל ואתה לא רואה אותם. זו תחושה לא נעימה כמפקד".
  
  
 "60 שעות שהלוחמים שתו רק מים" 
 כמו כן, רס"ן לידור מתקשה לשכוח את הרעב הכבד שאחז בלוחמים בעת הלחימה המסובכת בדרום לבנון. "סוגיית האוכל היתה מאוד חזקה במלחמה. לא היתה אספקה. חשבנו שנכנסים ל-24 שעות למרון א-ראס ויוצאים", אמר לידור. "רגע אחד שמאוד זכור לי היה כשאסרנו על הלוחמים לקחת אוכל מהמקומיים וזאת אחרי 60 שעות שהלוחמים שתו רק מים.

"בשלב מסוים ניגש אלי הרופא ואמר שמדובר כבר בעניין רפואי - 'הלוחמים עייפים ולא יהיה להם כוח לפעול', אמר לי. לאחר מכן אישרתי לפתוח קופסאות בבתים ורק תחת פיקוח. כשהלוחמים שמעו את ההיתר כולם שמחו וחגגו. שתי קופסאות נפתחו בבית וזו היתה חוויה גדולה".

על אף אובדן הלוחמים והאכזבה הרבה מקבלת פקודות שאינן ברורות, רס"ן לידור בוחר לחשוב על חצי הכוס המלאה. "התחושה מהמלחמה הזו שאני מאוד מחוזק", אומר לידור, שקיבל יחד עם לוחמיו ציון לשבח. "ראיתי את הלוחמים מתפקדים במצבים קשים ביותר ואני יודע שיש על מי לסמוך. אנשים מוצאים את הכוחות לתת הכל, לסכן את החיים".

"רגעי החברות זה מה שמחזיק אותך במלחמה", הוא אומר בסיכום הראיון. "בערפל הקרב מה שנשאר זה החברים ובכל פעם שאני חושב על זה, הלב שלי מתחמם".
 
 
 
 
 
 
 
 

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה