המחבלים לא הספיקו להביט לכיווננו. ירינו, והם נפלו מהחלונות
|
סיפור צל"ש מפקד האוגדה של אליאור דור במבצע חורף חם
המחבלים לא הספיקו להביט לכיווננו. ירינו, והם נפלו מהחלונות
מ"פ השריון סגן אליאור (דובצ'ק) דור קיבל צל"ש על חלקו
במבצע "חורף חם", שנערך
בעזה בדיוק לפני שנה
בימיו הבוציים של החורף אשתקד, זכה סגן אליאור (דובצ'ק) דור מחבריו לנשק לכינוי בעל ניחוח מאפיונרי: "הבורר". באותה תקופה החזיק גדוד 74 של חיל השריון בקו נחל עוז, וסגן דור, ששימש בו אז כמפקד מחלקה, יצא באופן תדיר אל מרחבי רצועת עזה כדי לברור בין אזרחים למחבלים - ולפגוע באחרונים.
אבל גם בוררים, מתברר, על אף מעמדם הרם, עושים לפעמים טעויות. "באחד המבצעים הייתה לי פאשלה מאוד רצינית", מספר דור. "זיהיתי שתי דמויות חשודות, לא הייתי בטוח שמדובר במחבלים, והתחלתי לסגור מעגלי פתיחה באש עם התצפית האווירית. הפרוצדורה התעכבה, והם נמלטו. זה היה דבר שזעזע אותי מאוד. לא הבנתי איך קרה שלי, לבורר, ברחו שני מחבלים. לקחתי את העניין לתשומת לבי, ולאט-לאט התחלתי לסמוך על עצמי הרבה יותר. למדתי לקבל החלטות גם בניגוד למה שהתוכנית המקורית אומרת, מה שגרם לי להפוך לנועז הרבה יותר. עם הזמן, הורדתי יותר ויותר מחבלים".
הימים חלפו, והביטחון העצמי שצבר דור השתלם. ב-1 במארס 2008, במהלך מבצע "חורף חם", קיבל השריונר הצעיר משימה: לחלץ טנקים ודחפור ששקעו בבוץ במהלך פעילות מבצעית, ולאבטח אותם. הוא סייע בחילוצם תחת אש, ומשם המשיך למשימה משולבת עם כוח חי"ר. במהלך הפעולה הבחין דור בשני מחבלים הנושאים משגרים של טילי נ"ט. הוא הורה על הסתערות, שבמהלכה חיסל הכוח גם חוליית מחבלים אחרת, שזוהתה בסמוך. תוך כדי המבצע נפגע הטנק שעליו פיקד דור מספר פעמים - מירי טילי נ"ט, ממטעני חבלה ומאש מקלעים. למרות הקשיים, המשיך הקצין לפעול בדבקות ובנחישות, לפגוע במחבלים רבים ולסייע לכוחות הרגלים להתקדם ליעדיהם. על מעשיו אלו הוענק לו צל"ש מפקד אוגדת עזה.
כאפה רצינית בגב
מבצע "חורף חם" תפס את סגן דור בהפתעה. בסוף חודש פברואר, אחרי שסיים סוף-סוף את הקו בעזה, הוא עלה עם מחלקתו לרמת הגולן, וכבר חיכה לחיים הטובים של האימון. "אני זוכר את הרגע הזה עד עכשיו", הוא מספר. "זה היה יום חמישי. עברתי בין הטנקים המצוחצחים והרגשתי בשמים. אמרתי לעצמי: 'הכל בובה. מחר אני מגיע הביתה אחרי 35 יום'. לא היה מישהו יותר מאושר ממני, עד שפתאום פגשתי את הרס"פ אלירן (מנגוס) קליצקי, שהודיע לי שמפקד הפלוגה רוצה לדבר איתנו. הגענו למשרד שלו, המ"פ הסתכל אליי בחיוך ואמר: 'זהו. אנחנו נכנסים לעזה'.
"הוחלט שמכל הגדוד, רק הפלוגה שלנו תרד, והתחלנו להיערך. זאת הייתה חתיכת עבודה: כל הלילה הכנו את הטנקים ואת הפגזים. בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר התחלנו להעמיס את הטנקים על מובילים, וירדנו לעזה. כשהגעתי לקפ"ק, פתאום מישהו הכניס לי כאפה רצינית בגב ואמר: 'נו דובצ'ק, מה קורה? זוכר אותי?' בטח שזכרתי אותו - זה היה רונן מרלי, אז סמח"ט גבעתי (היום מח"ט 300 - ט.ז), שהיה המג"ד שלי בבה"ד 1. סיפרתי לו מה קורה איתנו, והוא אמר לי שלפי התוכנית, אחד המ"מים צריך לפתוח ציר לוגיסטי ולהוביל שש אכזריות, שני די-9, נגמחונים - ומה לא. מרלי הסתכל עליי, דיבר עם מישהו ותוך 20 שניות סידרו לי להיות המפקד של הכוח הזה.
"הכוחות נכנסו למבצע בסביבות 3:00 בלילה, וכעבור חצי שעה כבר קיבלתי פקודה להתחיל לזוז עם הטור שלי. עוד לא הספקנו להיכנס, וכבר עלו מולי בקשר והודיעו לי: 'יש כאן כלים ששקעו בבוץ, ומפצמ"רים אותם. תביא את שני הדי-9 שלך, ותתחיל לחלץ'. השארתי את כל הטור מאחור, ויצאנו ארבעה כלים: שני הדי-9 ושני טנקים. הגענו לשטח, ובאמת ראינו את טנק המג"ד, שני טנקי מרכבה סימן 4 ושני טנקים שלנו - שקועים בבוץ.
"התקרבתי עד לטווח של כ-400 מטר מהם, וזיהיתי את התצפיתנים הפלסטינים שפצמ"רו את הכלים. תפסתי עמדות, ואמרתי למט"ק השני שישים לב דרך איפה עלולים לטווח אותנו. במהרה הורדנו את אלה שטיווחו, ובאמת הפצמ"רים הפסיקו קצת. המג"ד שלי הצליח איכשהו להיחלץ לבד מהבוץ, ובינתיים התקדם. במקביל, טנק מרכבה סימן 3 עלה על מטען ופרס זחל, ונגמ"ש שנשלח לחלץ פצועים מכוח של גבעתי, התהפך. היה שם בלגן רציני, הכל מסובך רצח, ואז פתאום אומרים לי בקשר: 'טוב, אתה יוצא לחלץ את הפצועים'".
מטען חבלה מפתיע
דור וצוותו נעו בדרך-לא-דרך אל הכוח התקוע, ותוך כדי מסעם חלפו בסמטאות צרות. כשכבר היו כפסע ממנו, נחתה עליהם משימה חדשה. "לפתע, קיבלתי פקודה לחבור לכוח של גדס"ר גבעתי ולעזור להם בהתקפה", הוא מספר. "אבל מה - לא ידעתי איך להגיע. ניגשתי לג'י-פי-אס כדי לראות לאן לנסוע, ובדיוק המערכת נפלה. פתחתי מפה, וראיתי שאין לי ברירה אלא לעבור דרך ציר מסוים, צר ומסוכן מאוד, ואני זוכר שאמרתי לעצמי: 'על בליינד, עושים לי מארב'.
"הגענו לציר, הכנתי את הצוות שלי לכניסה, והנחיתי את הטנק מאחוריי שיחפה לגובה. התכנון שלי היה להיכנס ראשון לציר, בעוד הטנק השני שלי מחפה, לעצור בקצה, ושאם לא יקרה שום דבר, הוא יצטרף אליי. התחלנו לנוע לאורך הציר, ואמרתי לחבר'ה להיות מוכנים. התחלנו לירות, והמחבלים, שבכלל לא הספיקו להסתכל לכיווננו, חטפו את הכדורים ונפלו מהחלונות.
"פתאום ראינו מישהו יורד במדרגות עם תיק, קולט אותנו, ומתלבט אם להניח את התיק או לחזור אחורה. מיד יריתי פגז שעף מעליו ופגע בבניין, העיף עליו אבנים והפיל אותו על האדמה. לפתע, התותחן שלי הכריז שהוא זיהה מחבל נוסף. צעקתי: 'נהג, עצור! אחורה מהר. הפעל מיסוך'. התותחן שלי ירה פגז לכיוון המחבל, והוא ירה עלינו במקביל אר-פי-ג'י. חיסלנו אותו, ונענו לאחור. במהלך התנועה אחורה, נשמע 'בום' ענק. הטנק עלה על מטען. ואז, מתוך העשן, זיהיתי מחבל עם אר-פי-ג'י באחד החלונות של הקומה השלישית. מהר שחררתי פגז.
"המשכתי לנסוע לאחור, אבל המיסוך מילא את כל הרחוב, ואי-אפשר היה לראות כלום. מספר שתיים שלי היה מאחוריי - שמעתי אותו יורה וידעתי שאני מתקרב אליו. צעקתי לו כמה פעמים: '2-א', אחורה', אבל לא קיבלתי תשובה, עד שפתאום שמעתי מישהו אומר בקשר 'זהירות', ומתחיל לנסוע לאחור. שנינו עצרנו, וחשבתי מה לעשות עכשיו. ידעתי שאני חייב להתקדם ולכן החלטתי שנירה לשני צדי הרחוב - כדי להרתיע. התחלנו לנוע ולירות לכל עבר, והפעם עברנו את הציר המסוכן בשלום. מיד אחרי שסיימנו את הפתיחה שלו, הגיעה לשטח יחידת אגוז, והפכנו להיות תחת פיקודם. התנגשתי בכוונה עם התותח במבנים, כדי לעשות בקירות חורים, שהלוחמים יוכלו להיכנס דרכם.
"בלילה התבקשנו לאבטח את ציר טנצ'ר - ציר מרכזי שמגיע עד אשקלון. במהלך הקרבות, מספר שתיים שלי נאלץ לעזוב בגלל תקלה, ואני נדרשתי להחזיק את כל הקו לבד. הדבר הרע בעזה זה שאתה לא תמיד יודע מי האויב שלך: באחת הפעמים קלטתי שהגיעו למקום רכבים, ונתתי להם לעבור. פתאום, אני רואה שהם פורקים אר-פי-ג'יסטים. פה כבר אין דילמה, הרי מדובר בחיים של החיילים שלי. לא רציתי להיות במצב שאחר-כך אצטרך להסביר להורים של החברים שלי למה הבן שלהם נהרג. השמדתי את הרכב.
"היינו שם כל הלילה, והדלק שלי כבר עמד להיגמר. החלטנו לצאת החוצה מהציר, לכיוון המתחם שכבשנו. כשהגענו, החיילים הסתכלו על הטנק שלי פעורי פה: הוא היה מחורר כולו מטילי אר-פי-ג'י. סובבתי את הראש לאחור, ופתאום ראיתי שעל החלק האחורי של הצריח שוכבת חבילה בגודל של תינוק. היה נראה לי שזאת פצצה.
"לא ידעתי אם לקרוא לחבלנים או לא, ובסופו של דבר החלטתי לטפל בעניין בעצמי: פתחתי את החבילה, וראיתי שבאמת מדובר במטען חבלה - אז תלשתי את הראש של הפצצה וזרקתי אותו הצדה. חוץ מזה, הטנק היה הרוס לחלוטין ואמרו לנו לנסוע איתו לתדלוק בחוץ. הגענו למרחק 30 מטר מהשער, ואז הטנק פשוט התמוטט. בסוף איזה די-9 גרר אותנו החוצה. בדיעבד, אני לא יודע לומר איך שרדנו את המבצע הזה. כנראה שלטנק יש נשמה".
זוג עופרת
"עופרת יצוקה" זכה אמנם לתהילה רבה יותר מאחיו בן השנה, אך דור מספר כי מבחינתו, "חורף חם" היה קשה בהרבה. "ב'עופרת יצוקה' בקושי פגשנו אויב - המחבלים רעדו מפחד וכמעט תמיד ברחו", הוא מנמק. "ב'חורף חם', לעומת זאת, ניהלנו נגדם לחימה עיקשת. זה לא כמו ב'עופרת יצוקה', שאפילו היה לנו זמן ליהנות מהחוף".
