מתוך הקרב על העיר סואץ במלחמת יום הכיפורים
|
יעקב חסדאי פיקד שש שנים לאחר הקרב בו קיבל את עיטור העוז על כוח צנחנים במלחמת יום הכיפורים. להלן סיפור הקרב
הקרב
לפני תיאור הקרב יש לציין עובדה חשובה: בשעה 05:55 פורסמה הודעה של דובר צה"ל ובה נאמר שהמצרים הסכימו להפסקת אש בשעה קודם והוא תחל ב- 07:00. בשעה 07:00 גם הופסקה פעילותו של ח"א הישראלי (Ibid, 334). תכנון הקרב החל בערב הקודם והחטיבות של אוגדת ברן יצאו למשימתן עם אור ראשון. בשעה 08:30 ב24- לאוקטובר הגיעה מצפון חטיבת גבי עמיר דרך ציר "מרפק", היא כבשה את אזור התעשייה של העיר מול התנגדות קלה. ולאחר מכן פנתה החטיבה מזרחה על ציר "פולחן". באותה שעה בערך, החלה את מתקפתה חטיבה 500 בפיקודו של אל"מ אריה קרן. גדודו של אלישיב שמשי היה הראשון שחדר אל העיר מכיוון צפון-מערב, דרך ציר "סרג´". בצומת אשר בכניסה לעיר, חיסל הגדוד הנ"ל מגנן נ"ט שכלל טנקי S.U 100 ותותחי נ"ט. הגדוד השתלט על הצומת ומבואות העיר והמתין לשני כוחות הצנחנים שבאו בעקבות כוחות השריון שבאו בציר הזה. התוכנית הייתה שאחרי הגדוד של אלישיב שמשי, יפרוץ גדוד השריון של סא"ל נחום זקן ואחריו יפרצו שני כוחות הצנחנים. הכוח הראשון היה גדוד צנחנים בפיקוד סא"ל יוסי יפה והכוח השני היה פלוגת צנחנים בפיקוד סא"ל יעקב חסדאי. את הטור הנ"ל סגרה פלוגת הסיור החטיבתית שנעה על זלדות. חשוב לציין שהטור של הצנחנים כולו אורגן בצורה מאוד חפוזה. הכוח של סא"ל חסדאי נע על משאיות וזחל"מים והכוח של סא"ל יפה נע על 9 נגמש"י שלל מסוג "טופז" (R.T.B נגמ"ש רוסי) שלא מזמן למדו איך לתפעלם ו3- אוטובוסים. גדודו של אלישיב שמשי יחד עם גדודו של יצחק רבין שימשו כעתודה בכניסה לעיר כשהם פרוסים בצורה רחבה. הכוח שפרץ בציר "סרג’´" היה אמור להשתלט על מעבר תעלת המים, צומת המסגד ג´מע אל ארבעין (או צומת הארבעין) וצומת המשולש שהוא ראש הסוללה לפורט אברהים שם היה ידוע על קיומו של גדוד קומנדו מצרי. לאחר ההשתלטות על הצמתים הנ"ל, גדודי אלישיב ויצחק היו אמורים לפרוץ קדימה ולהיכנס לפרוץ לפורט אברהים בחיפוי הגדוד של נחום זקן וחטיבת גבי שבאה מכיוון מערב. (אדן, 1979, 293-289). התנועה של כוחותיה של חטיבת גבי עמיר עברה ללא בעיות מיוחדות. לעומתה, הכוחות של חטיבת אריה קרן נתקלו בקשיים. גדודו של נחום התקדם עד תעלת המים המתוקים תוך כדי השבת אש לעבר מקורות הירי. כאשר הגיע הגדוד לצומת הארבעין נפתחה עליו אש תופת שכללה אש נק"ל, נ.ט ורימונים וכוונה בעיקר לצריחי הטנקים והנגמ"שים. באזור זה היה קיר בטון שהפריד בין שני הנתיבים על מנת להגן על מסילת הברזל והוא הגביל מאוד את מרחב התמרון המוגבל ממילא של הטנקים והנגמ"שים. בשל כך נפגעו מפקדים רבים ולקח למג"ד זמן עד שהצליח להשיב את השליטה על הגדוד ולהניעו קדימה לעבר המפרץ. הגדוד הגיע עד לצומת המשולש תוך כדי השבה באש לכל הכיוונים ואף עסק בחילוץ כלים ופצועים מן השדרה. אחרי הגדוד של נחום, פיגר גדוד הצנחנים שלא הצליח להיצמד לגדוד השריון. כשגדוד הצנחנים הגיע לצומת הארבעין, מקום ההיתקלות של גדוד נחום זקן, נתקל גם הוא באש תופת מן הבתים הגבוהים שבצדי הצומת הנ"ל. תגובת המג"ד למצב הזה הייתה פקודה לנטוש את הרכבים, לעבור ללחימה רגלית ולהתבצר בבתים אשר בסביבה לא הייתה אפשרות ריאלית לעשות את מה שעשה גדוד השריון של נחום בשל היפגעות רב ה"טופזים" של הכוח וכן מיעוט הנשק שעל ה"טופזים" לשם השבת אש. המג"ד עצמו נפצע גם הוא מאש נ.ט. כוח הצנחנים של חסדאי שמע על ההיתקלות של גדודו של סא"ל יוסי יפה ולכן נטש גם הוא את רכביו והתבצר בבתים שבסביבה. פלוגת הסיור החטיבתית נקלעה גם היא למטחי האש, נפגעו לה 16 לוחמים אך היא הצליחה להיחלץ לאחור. כל הכוח של חטיבת אריה היה מפוזר לאורך ציר "סרג’´". גדודו של נחום היה נצור בצומת המשולש בסמוך לחוף. גדודו של יוסי יפה התבצר בבתים אשר בצומת הארבעין (רב הכוח טיהר את המשטרה בפיקודו של קצין צעיר בשם דוד שתפס פיקוד על הכוח) וכוחו של חסדאי היה במעבר "סרג’" על תעלת המים המתוקים (Ibid, 295-294).
ציינתי כבר שפעילות ח"א הישראלי הופסקה ב- 07:00 בשל הפסקת האש. בשל המצב הקשה, ביקש מפקד האוגדה להפעיל את ח"א בשעה 11:00. האישור ניתן, אך בשל אי הבהירות לגבי מיקומם של כוחותינו, הפציצו המטוסים רק את פורט אברהים שם היה ידוע לבטח על הימצאותו של גדוד קומנדו מצרי. שאר חלקי העיר הופצצו יותר מאוחר כשאל"מ אריה איכן את הכוחות שלנו באופן מדויק יותר. ב- 11:30 מחליט ברן לנסות לשלוח כוחות מחטיבת גבי, דרך ציר "פולחן" לעבר מרכז העיר על מנת להקל את הלחץ על הכוחות של חטיבת אריה המפוזרים לאורך ציר "סרג’". בשעה 12:00 הגיע גדודו של אהוד ברק ל"צומת המשולש", שם מצא את גדודו של נחום. כמו כן, הוכנס גדוד חרמ"ש בפיקודו של סא"ל נחום ברוכי, באותו ציר של גדוד אהוד. גדוד החרמ"ש של ברוכי חילץ את נפגעיו של גדודו של נחום ופינה אותם דרך ציר "פולחן". הנגמ"שים עסקו בחילוץ הנפגעים לאורך ציר "סרג’´" וחייליהם השתלטו על מלון "קליאופטרה" ועל עוד בנינים גבוהים בצומת. פעולה זו לא שיפרה את המצב ולא הביאה לשבירת התנגדות המצרים בעיר. גם תנועה של גדוד החרמ"ש ברחובות צדדיים המקבילים לציר "סרג’", תוך כדי ירי לבתים לא הועילה בהרבה ולא יצרה חבירה עם כוחותיו של סא"ל יוסי. הגדוד הנ"ל חזר לצומת "המשולש" ומשם יצא מזירת הלחימה דרך ציר "פולחן". מפקד האוגדה מחליט להפסיק את הלחימה ולהתמקד רק בחילוץ הכוחות והנפגעים. הוא הורה לאל"מ אריה להחדיר כוחות לעיר רק במגמה לחלץ את הכוחות הלכודים. אריה שלח את גדודו של יצחק רבין שהיה בעתודה דרך ציר "סרג’´" אך הגדוד חזר כשהפלוגה המובילה נתקלה באש נ.ט והמג"ד עצמו נפצע. הפצועים פונו גם לנק´ המוצא של חטיבת גבי (דרך ציר "פולחן") וגם לנק´ המוצא של חטיבת אריה (דרך ציר "סרג’´"). פלוגת החרמ"ש של גדוד אלישבי שמשי השתתפה גם היא בפעולות חילוץ ופינוי הנפגעים של גדוד נחום. תא"ל דב תמרי (סגנו של ברן) עסק בטיהור החיץ החקלאי שמצפון לעיר סואץ עם חטיבתו של נתן ניר וכוחות חי"ר שונים. ברן ביקש שדב תמרי יסייע לאריה בניהול וחילוץ שאר הכוחות ונפגעיהם ואף הורה לאל"מ נתן ניר לשלוח לאריה את גדוד הסיור של סא"ל איוואן כדי לנסות לפרוץ אל העיר מכיוון צפון-מזרח, דרך ציר "עצה" על מנת לחלץ את הנפגעים מהעיר. הגדוד כלל 5 נגמ"שים וצורפו אליו 5 טנקים לשם ביצוע המשימה. הגדוד של איוואן נכנס לעיר סואץ ב- 14:45 דרך ציר "עצה" ו2- טנקים מתוכו אף המשיכו בציר במקום לפנות לציר "סרג’" ורק יותר מאוחר הבחינו בטעותם וחזרו אחורה כדי לפנות לשם. הכוח הנ"ל קרב לצומת הארבעין אך לא הצליח להבחין בצנחנים של סא"ל יוסי יפה אשר היו נצורים במשטרה ובעוד שלושה בתים. הגדוד פנה מערבה על מנת לצאת מן העיר ואז הבחין בחיילים של סא"ל חסדאי והשאיר לידם את הטנקים. איוואן חזר עם שאר כוחו לחפ"ק החטיבתי של אריה (שמוקם בכניסה לעיר מכיוונה הצפון-מערבי) ודיווח לאריה. הוא חזר לעיר ב- 16:00 עם זלדות של הפלס"ר של חטיבת אריה וחילץ את מרבית כוחו של חסדאי. חסדאי ו6- פצועים מכוחו נותרו בשטח מחוסר מקום והם נחלצו ברגל ב- 20:30. מרבית הפצועים פונו לפתחה הצפוני-מערבי של העיר, בסמוך לחפ"ק של אריה שם פעלה פלוגת הרפואה החטיבתית שתוגברה ע"י פלוגת רפואה נוספת שהובאה ע"י תא"ל תמרי. ברן חשש לגורל הטנקים, בעיקר בשל החשיכה הקרבה ולכן הורה להוציאם מהעיר. המח"טים דאגו להוצאת גדודי נחום, אהוד, ברוכי ועמיר דרך ציר "פולחן". החשיכה ירדה ובעיר נותר כוחו של סא"ל יוסי יפה שכלל 90 איש שמתוכם 23 פצועים. הייתה התלבטות כיצד לחלץ את הכוח הנ"ל. אריה תמך בהיחלצות עצמית, בדומה לזו של חסדאי מכיוון שפריצה של כוח שריון מסוכנת מאוד בעיקר כשהוא בלילה. דוד - הקצין שנטל את הפיקוד לאחר פציעתו של המג"ד, חשש מכך אך שוכנע ע"י המח"ט וסא"ל חסדאי ששוחחו עמו שזו הדרך הטובה ביותר. אלוף הפיקוד - האלוף שמואל גונן התערב בוויכוח ודווקא צידד בהמתנה לחילוץ באמצעות שריון. ברן עדכן את האלוף לגבי ניסיונות החילוץ של אותו היום ומחיר הדמים שלהם ואז הוא השתכנע וצידד גם הוא בהיחלצות עצמית של הכוח. עם רדת החשיכה קיבץ אליו דוד שני כוחות קטנים שהתבצרו בבתים סמוכים והיה לו עימם קשר. אלה היו כוח בפיקוד יהודה שכלל 10 חיילים וכוח בפיקוד גיל שכלל 4 חיילים. בעת פעולה זו גילה דוד את הכוח בפיקודם של שני הסמלים שיפר ושוורץ שכלל 18 חיילים ואסף אותם למשטרה גם כן. כוח זה התבצר גם הוא בבית הסמוך למשטרה אך לא נודע על קיומו מכיוון שלא היה קשר בין כוח זה לכוח של דוד אשר היה במשטרה. ב- 02:45 יצא הכוח כולו מהמשטרה ונע בסמטאות המקבילות לכביש הראשי (ציר "סרג’´"). הכוח נע בצורה מאובטחת כשהפצועים נישאים במרכז ומאובטחים, בראשו הלך חלוץ שבדק את השטח ובסופו הלך כוח מאסף שאבטח את עורפו. הכוח עבר בסמוך לחוליות של מצרים שלא חשו בכוח הישראלי. הכוח הנ"ל הגיע לגשר החוצה את תעלת המים המתוקים, חצה אותו והגיע לקווים של חטיבת אריה ב- 04:45 מהלך זה סיים את מהלך היחלצות הכוחות הישראלים מהעיר סואץ (Ibid, 299-295 וכן שמשי, 1986, 114-106).
מתיאור הקרב עולה כי יש פער ניכר למדי בין המטרה שהיא כיבוש העיר סואץ לבין הביצוע ותוצאותיו. ח"א לא הופעל מסיבית כמתוכנן בשל הכנסה של הפסקת האש ב- 07:00 בבקר ה24- לאוקטובר. התוכנית קבעה שחטיבת גבי תפרוץ ממערב דרך ציר "פולחן" עד נמל הנפט וחטיבת אריה תפרוץ מצפון-מזרח דרך ציר "סרג’". פריצתה של חטיבת גבי לא נתקלה בקשיים רבים אך לעומתה, פריצתה של חטיבת אריה נתקלה בקשיים רבים. היא לא הצליחה במשימתה להשתלט על הצמתים העיקריים המצויים לאורך ציר "סרג’" ויתרה מכך, כוחותיה נלכדו בקרב התשתי קשה ומצאו את עצמם לכודים ונצורים במקומות שונים לאורך הציר. המאמץ ההתקפי של חטיבת אריה נשבר כתוצאה מהתפצלות כוחות החטיבה וכיתורם במקומות שונים לאורך הציר. כתוצאה מהמצב שבו נקלעו כוחותיה של חטיבת אריה, נאלצה לחימתם של כוחותיה וגם של כוחות החטיבות האחרות של אוגדת אדן להתמקד בחילוץ הכוחות הנצורים הנ"ל. חלק מהכוחות נחלצו בעצמם (כדוגמת פלס"ר חטיבת אריה וגדודו של סא"ל יפה ברובו) וחלק נחלצו בסיוע כוחות אחרים (כדוגמת פלוגתו של סא"ל חסדאי וגדודו של סא"ל זקן). רק חלק מהעיר סואץ נכבש בידי כוחות מאוגדה כך שהמשימה בוצעה באופן חלקי. כמו כן, כוחות ישראלים נלכדו בעיר ונחלצו לאחר שהם וכוחות אחרים שבאו לחלצם ספגו אבדות כבדות. אני סבור שניתן למצוא את הפער הניכר בין המעשה ותוצאותיו בניתוח האסטרטגי של הקרב (אדן, 1979, 292-291).
מקור הכתבה
לפני תיאור הקרב יש לציין עובדה חשובה: בשעה 05:55 פורסמה הודעה של דובר צה"ל ובה נאמר שהמצרים הסכימו להפסקת אש בשעה קודם והוא תחל ב- 07:00. בשעה 07:00 גם הופסקה פעילותו של ח"א הישראלי (Ibid, 334). תכנון הקרב החל בערב הקודם והחטיבות של אוגדת ברן יצאו למשימתן עם אור ראשון. בשעה 08:30 ב24- לאוקטובר הגיעה מצפון חטיבת גבי עמיר דרך ציר "מרפק", היא כבשה את אזור התעשייה של העיר מול התנגדות קלה. ולאחר מכן פנתה החטיבה מזרחה על ציר "פולחן". באותה שעה בערך, החלה את מתקפתה חטיבה 500 בפיקודו של אל"מ אריה קרן. גדודו של אלישיב שמשי היה הראשון שחדר אל העיר מכיוון צפון-מערב, דרך ציר "סרג´". בצומת אשר בכניסה לעיר, חיסל הגדוד הנ"ל מגנן נ"ט שכלל טנקי S.U 100 ותותחי נ"ט. הגדוד השתלט על הצומת ומבואות העיר והמתין לשני כוחות הצנחנים שבאו בעקבות כוחות השריון שבאו בציר הזה. התוכנית הייתה שאחרי הגדוד של אלישיב שמשי, יפרוץ גדוד השריון של סא"ל נחום זקן ואחריו יפרצו שני כוחות הצנחנים. הכוח הראשון היה גדוד צנחנים בפיקוד סא"ל יוסי יפה והכוח השני היה פלוגת צנחנים בפיקוד סא"ל יעקב חסדאי. את הטור הנ"ל סגרה פלוגת הסיור החטיבתית שנעה על זלדות. חשוב לציין שהטור של הצנחנים כולו אורגן בצורה מאוד חפוזה. הכוח של סא"ל חסדאי נע על משאיות וזחל"מים והכוח של סא"ל יפה נע על 9 נגמש"י שלל מסוג "טופז" (R.T.B נגמ"ש רוסי) שלא מזמן למדו איך לתפעלם ו3- אוטובוסים. גדודו של אלישיב שמשי יחד עם גדודו של יצחק רבין שימשו כעתודה בכניסה לעיר כשהם פרוסים בצורה רחבה. הכוח שפרץ בציר "סרג’´" היה אמור להשתלט על מעבר תעלת המים, צומת המסגד ג´מע אל ארבעין (או צומת הארבעין) וצומת המשולש שהוא ראש הסוללה לפורט אברהים שם היה ידוע על קיומו של גדוד קומנדו מצרי. לאחר ההשתלטות על הצמתים הנ"ל, גדודי אלישיב ויצחק היו אמורים לפרוץ קדימה ולהיכנס לפרוץ לפורט אברהים בחיפוי הגדוד של נחום זקן וחטיבת גבי שבאה מכיוון מערב. (אדן, 1979, 293-289). התנועה של כוחותיה של חטיבת גבי עמיר עברה ללא בעיות מיוחדות. לעומתה, הכוחות של חטיבת אריה קרן נתקלו בקשיים. גדודו של נחום התקדם עד תעלת המים המתוקים תוך כדי השבת אש לעבר מקורות הירי. כאשר הגיע הגדוד לצומת הארבעין נפתחה עליו אש תופת שכללה אש נק"ל, נ.ט ורימונים וכוונה בעיקר לצריחי הטנקים והנגמ"שים. באזור זה היה קיר בטון שהפריד בין שני הנתיבים על מנת להגן על מסילת הברזל והוא הגביל מאוד את מרחב התמרון המוגבל ממילא של הטנקים והנגמ"שים. בשל כך נפגעו מפקדים רבים ולקח למג"ד זמן עד שהצליח להשיב את השליטה על הגדוד ולהניעו קדימה לעבר המפרץ. הגדוד הגיע עד לצומת המשולש תוך כדי השבה באש לכל הכיוונים ואף עסק בחילוץ כלים ופצועים מן השדרה. אחרי הגדוד של נחום, פיגר גדוד הצנחנים שלא הצליח להיצמד לגדוד השריון. כשגדוד הצנחנים הגיע לצומת הארבעין, מקום ההיתקלות של גדוד נחום זקן, נתקל גם הוא באש תופת מן הבתים הגבוהים שבצדי הצומת הנ"ל. תגובת המג"ד למצב הזה הייתה פקודה לנטוש את הרכבים, לעבור ללחימה רגלית ולהתבצר בבתים אשר בסביבה לא הייתה אפשרות ריאלית לעשות את מה שעשה גדוד השריון של נחום בשל היפגעות רב ה"טופזים" של הכוח וכן מיעוט הנשק שעל ה"טופזים" לשם השבת אש. המג"ד עצמו נפצע גם הוא מאש נ.ט. כוח הצנחנים של חסדאי שמע על ההיתקלות של גדודו של סא"ל יוסי יפה ולכן נטש גם הוא את רכביו והתבצר בבתים שבסביבה. פלוגת הסיור החטיבתית נקלעה גם היא למטחי האש, נפגעו לה 16 לוחמים אך היא הצליחה להיחלץ לאחור. כל הכוח של חטיבת אריה היה מפוזר לאורך ציר "סרג’´". גדודו של נחום היה נצור בצומת המשולש בסמוך לחוף. גדודו של יוסי יפה התבצר בבתים אשר בצומת הארבעין (רב הכוח טיהר את המשטרה בפיקודו של קצין צעיר בשם דוד שתפס פיקוד על הכוח) וכוחו של חסדאי היה במעבר "סרג’" על תעלת המים המתוקים (Ibid, 295-294).
ציינתי כבר שפעילות ח"א הישראלי הופסקה ב- 07:00 בשל הפסקת האש. בשל המצב הקשה, ביקש מפקד האוגדה להפעיל את ח"א בשעה 11:00. האישור ניתן, אך בשל אי הבהירות לגבי מיקומם של כוחותינו, הפציצו המטוסים רק את פורט אברהים שם היה ידוע לבטח על הימצאותו של גדוד קומנדו מצרי. שאר חלקי העיר הופצצו יותר מאוחר כשאל"מ אריה איכן את הכוחות שלנו באופן מדויק יותר. ב- 11:30 מחליט ברן לנסות לשלוח כוחות מחטיבת גבי, דרך ציר "פולחן" לעבר מרכז העיר על מנת להקל את הלחץ על הכוחות של חטיבת אריה המפוזרים לאורך ציר "סרג’". בשעה 12:00 הגיע גדודו של אהוד ברק ל"צומת המשולש", שם מצא את גדודו של נחום. כמו כן, הוכנס גדוד חרמ"ש בפיקודו של סא"ל נחום ברוכי, באותו ציר של גדוד אהוד. גדוד החרמ"ש של ברוכי חילץ את נפגעיו של גדודו של נחום ופינה אותם דרך ציר "פולחן". הנגמ"שים עסקו בחילוץ הנפגעים לאורך ציר "סרג’´" וחייליהם השתלטו על מלון "קליאופטרה" ועל עוד בנינים גבוהים בצומת. פעולה זו לא שיפרה את המצב ולא הביאה לשבירת התנגדות המצרים בעיר. גם תנועה של גדוד החרמ"ש ברחובות צדדיים המקבילים לציר "סרג’", תוך כדי ירי לבתים לא הועילה בהרבה ולא יצרה חבירה עם כוחותיו של סא"ל יוסי. הגדוד הנ"ל חזר לצומת "המשולש" ומשם יצא מזירת הלחימה דרך ציר "פולחן". מפקד האוגדה מחליט להפסיק את הלחימה ולהתמקד רק בחילוץ הכוחות והנפגעים. הוא הורה לאל"מ אריה להחדיר כוחות לעיר רק במגמה לחלץ את הכוחות הלכודים. אריה שלח את גדודו של יצחק רבין שהיה בעתודה דרך ציר "סרג’´" אך הגדוד חזר כשהפלוגה המובילה נתקלה באש נ.ט והמג"ד עצמו נפצע. הפצועים פונו גם לנק´ המוצא של חטיבת גבי (דרך ציר "פולחן") וגם לנק´ המוצא של חטיבת אריה (דרך ציר "סרג’´"). פלוגת החרמ"ש של גדוד אלישבי שמשי השתתפה גם היא בפעולות חילוץ ופינוי הנפגעים של גדוד נחום. תא"ל דב תמרי (סגנו של ברן) עסק בטיהור החיץ החקלאי שמצפון לעיר סואץ עם חטיבתו של נתן ניר וכוחות חי"ר שונים. ברן ביקש שדב תמרי יסייע לאריה בניהול וחילוץ שאר הכוחות ונפגעיהם ואף הורה לאל"מ נתן ניר לשלוח לאריה את גדוד הסיור של סא"ל איוואן כדי לנסות לפרוץ אל העיר מכיוון צפון-מזרח, דרך ציר "עצה" על מנת לחלץ את הנפגעים מהעיר. הגדוד כלל 5 נגמ"שים וצורפו אליו 5 טנקים לשם ביצוע המשימה. הגדוד של איוואן נכנס לעיר סואץ ב- 14:45 דרך ציר "עצה" ו2- טנקים מתוכו אף המשיכו בציר במקום לפנות לציר "סרג’" ורק יותר מאוחר הבחינו בטעותם וחזרו אחורה כדי לפנות לשם. הכוח הנ"ל קרב לצומת הארבעין אך לא הצליח להבחין בצנחנים של סא"ל יוסי יפה אשר היו נצורים במשטרה ובעוד שלושה בתים. הגדוד פנה מערבה על מנת לצאת מן העיר ואז הבחין בחיילים של סא"ל חסדאי והשאיר לידם את הטנקים. איוואן חזר עם שאר כוחו לחפ"ק החטיבתי של אריה (שמוקם בכניסה לעיר מכיוונה הצפון-מערבי) ודיווח לאריה. הוא חזר לעיר ב- 16:00 עם זלדות של הפלס"ר של חטיבת אריה וחילץ את מרבית כוחו של חסדאי. חסדאי ו6- פצועים מכוחו נותרו בשטח מחוסר מקום והם נחלצו ברגל ב- 20:30. מרבית הפצועים פונו לפתחה הצפוני-מערבי של העיר, בסמוך לחפ"ק של אריה שם פעלה פלוגת הרפואה החטיבתית שתוגברה ע"י פלוגת רפואה נוספת שהובאה ע"י תא"ל תמרי. ברן חשש לגורל הטנקים, בעיקר בשל החשיכה הקרבה ולכן הורה להוציאם מהעיר. המח"טים דאגו להוצאת גדודי נחום, אהוד, ברוכי ועמיר דרך ציר "פולחן". החשיכה ירדה ובעיר נותר כוחו של סא"ל יוסי יפה שכלל 90 איש שמתוכם 23 פצועים. הייתה התלבטות כיצד לחלץ את הכוח הנ"ל. אריה תמך בהיחלצות עצמית, בדומה לזו של חסדאי מכיוון שפריצה של כוח שריון מסוכנת מאוד בעיקר כשהוא בלילה. דוד - הקצין שנטל את הפיקוד לאחר פציעתו של המג"ד, חשש מכך אך שוכנע ע"י המח"ט וסא"ל חסדאי ששוחחו עמו שזו הדרך הטובה ביותר. אלוף הפיקוד - האלוף שמואל גונן התערב בוויכוח ודווקא צידד בהמתנה לחילוץ באמצעות שריון. ברן עדכן את האלוף לגבי ניסיונות החילוץ של אותו היום ומחיר הדמים שלהם ואז הוא השתכנע וצידד גם הוא בהיחלצות עצמית של הכוח. עם רדת החשיכה קיבץ אליו דוד שני כוחות קטנים שהתבצרו בבתים סמוכים והיה לו עימם קשר. אלה היו כוח בפיקוד יהודה שכלל 10 חיילים וכוח בפיקוד גיל שכלל 4 חיילים. בעת פעולה זו גילה דוד את הכוח בפיקודם של שני הסמלים שיפר ושוורץ שכלל 18 חיילים ואסף אותם למשטרה גם כן. כוח זה התבצר גם הוא בבית הסמוך למשטרה אך לא נודע על קיומו מכיוון שלא היה קשר בין כוח זה לכוח של דוד אשר היה במשטרה. ב- 02:45 יצא הכוח כולו מהמשטרה ונע בסמטאות המקבילות לכביש הראשי (ציר "סרג’´"). הכוח נע בצורה מאובטחת כשהפצועים נישאים במרכז ומאובטחים, בראשו הלך חלוץ שבדק את השטח ובסופו הלך כוח מאסף שאבטח את עורפו. הכוח עבר בסמוך לחוליות של מצרים שלא חשו בכוח הישראלי. הכוח הנ"ל הגיע לגשר החוצה את תעלת המים המתוקים, חצה אותו והגיע לקווים של חטיבת אריה ב- 04:45 מהלך זה סיים את מהלך היחלצות הכוחות הישראלים מהעיר סואץ (Ibid, 299-295 וכן שמשי, 1986, 114-106).
מתיאור הקרב עולה כי יש פער ניכר למדי בין המטרה שהיא כיבוש העיר סואץ לבין הביצוע ותוצאותיו. ח"א לא הופעל מסיבית כמתוכנן בשל הכנסה של הפסקת האש ב- 07:00 בבקר ה24- לאוקטובר. התוכנית קבעה שחטיבת גבי תפרוץ ממערב דרך ציר "פולחן" עד נמל הנפט וחטיבת אריה תפרוץ מצפון-מזרח דרך ציר "סרג’". פריצתה של חטיבת גבי לא נתקלה בקשיים רבים אך לעומתה, פריצתה של חטיבת אריה נתקלה בקשיים רבים. היא לא הצליחה במשימתה להשתלט על הצמתים העיקריים המצויים לאורך ציר "סרג’" ויתרה מכך, כוחותיה נלכדו בקרב התשתי קשה ומצאו את עצמם לכודים ונצורים במקומות שונים לאורך הציר. המאמץ ההתקפי של חטיבת אריה נשבר כתוצאה מהתפצלות כוחות החטיבה וכיתורם במקומות שונים לאורך הציר. כתוצאה מהמצב שבו נקלעו כוחותיה של חטיבת אריה, נאלצה לחימתם של כוחותיה וגם של כוחות החטיבות האחרות של אוגדת אדן להתמקד בחילוץ הכוחות הנצורים הנ"ל. חלק מהכוחות נחלצו בעצמם (כדוגמת פלס"ר חטיבת אריה וגדודו של סא"ל יפה ברובו) וחלק נחלצו בסיוע כוחות אחרים (כדוגמת פלוגתו של סא"ל חסדאי וגדודו של סא"ל זקן). רק חלק מהעיר סואץ נכבש בידי כוחות מאוגדה כך שהמשימה בוצעה באופן חלקי. כמו כן, כוחות ישראלים נלכדו בעיר ונחלצו לאחר שהם וכוחות אחרים שבאו לחלצם ספגו אבדות כבדות. אני סבור שניתן למצוא את הפער הניכר בין המעשה ותוצאותיו בניתוח האסטרטגי של הקרב (אדן, 1979, 292-291).
מקור הכתבה
הוספת תגובה