לא הייתי רוצה שמישהו יסכן את חייו במקומי

רועי עמוס אתר הגבורה, במחנה 12 ביולי 2012
עבד עבד 2012

עבד עבד 2012


במהלך מלחמת לבנון השנייה, רס"ב עבד עבד סיכן את חייו פעמים רבות על מנת שחבריו יוכלו להמשיך להילחם # על כך זכה בצל"ש ממפקד עוצבת ברק



רס"ב עבד עבד, מפקד חוליה טכנית בפלוגה המבצעית של גדוד 605, לא אמר אף פעם "לא" במהלך מלחמת לבנון השנייה. הוא התנדב ראשון לכל פעולת חילוץ ופעל פעמים רבות תוך כדי סיכון חייו. הגדוד חילץ לאורך המלחמה פומ"ות, דחפורים וטנקים תקולים מע'נדוריה ועד למרחב הסלוקי. עבד תדרך את הכוחות בשטח, חילץ כלים רבים בעצמו, שמר על כשירות כלל הכלים ושימש יד ימינו של מפקד הגדוד במבצעים הרבים בהם השתתף.

"כבר לפני המלחמה הבהרתי לכולם בגדוד – אני לכל משימה נכנס, לא משנה כמה קשה יהיה בשטח", אומר היום עבד. "לא הייתי רוצה שמישהו יסכן את חייו במקומי. רציתי להיות תמיד בחוד, להיות תמיד עם היד על הדופק ולעזור פיזית לטפל בתקלות בזמן אמת. המג"ד זיהה שיש לי אומץ לב רציני כי תמיד אמרתי 'כן', בחיים לא התנערתי מאחריות. בהתחלה אתה מתרגש ומפחד קצת, זה טבעי, אבל כשאתה רואה את הפנים של הלוחמים ואת הרעות והאהבה בין כולם, זה מיד עובר ואתה מתפקד מעולה".

במעשהו גילה רס"ב עבד רוח לחימה, יוזמה, אומץ לב ודבקות במשימה. על כך הוחלט להעניק לו צל"ש מידי מפקד עוצבת ברק דאז, תא"ל עפר צפריר.

מה עושים?

רס"ב עבד נמשך כבר מגיל צעיר אל הצד הטכני. הרצון לתקן חפצים במו ידיו בער בו. "גדלתי בירכא במשפחה מסורתית ומגובשת, מהוותיקות בכפר", הוא מספר. "סיימתי את לימודיי התיכוניים במגמת מכונות, והמשכתי מיד אחר כך ללימודי טכנאי מכונות במכללת 'אורט בראודה' בכרמיאל.

"התגייסתי לצה"ל בשנת 1990, ועברתי קורס מכונאי טנק שוט־קל בבה"ד 20. אחרי זה עברתי לשרת בגדוד 74 של חטיבה 188. כעבור שנה עברתי הסבה לטנק מרכבה סימן 3, ובשנת 1992 סופחתי לגדוד 605, שהפך לבית שלי. ב־12 ביולי 2006, כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, הגדוד היה בקו רמה בעוטף ירושלים, כאשר רכבי הגדוד היו ברמת הגולן. הפומ"ות הועברו לגדוד 601 ולגדוד 603. קראו לי לסייע לגדוד 603 באזור אביבים בכל נושא האחזקה שלהן, עד שהגדוד שלי חזר מהקו כדי להשתתף במלחמה.

"עבדנו קשה כדי להחזיר את הכלים לכשירות מבצעית. אספנו את כל הרק"ם מבהל"ץ וממקומות רבים בצפון. במחלקת החימוש של הגדוד עבדו ימים ולילות בלי הפסקה, על מנת לשקם ולהחזיר את הפעילות והכשירות לרמה של 100 אחוז. גדוד 605 מנה מספר פלוגות מבצעיות, כוח צמ"ה וכוח סיור והשתתף במלחמה מה־3 באוגוסט ועד ל־23 באוגוסט. ביצענו פעולות הנדסיות רבות וחשובות: מיקוש, חבלה, פריצת צירים, פינוי כלים תקולים ופגועים, פינוי פצועים ועוד משימות שונות שהוטלו עלינו בזמן אמת.

"השמות ע'נדוריה וואדי סלוקי לא היו זרים לנו כל אותם ימים. בהיותי נגד מקצועי וותיק, השתתפתי בכל המבצעים של הגדוד. חילצתי פומ"ות, דחפורים וטנקים. בנוסף, הדרכתי וסייעתי בכל נושא שנדרש ממני, עשיתי הכול כדי להחזיר את הכלים לארץ. את הכלים עצמם תיקנתי בתוך עמדות מבוצרות במהלך נסיעות בחרבת כסיף, בוואדי בריך ובפאתי ע'נדוריה. בחלק ניכר של התיקונים הייתי צריך לאלתר, בגלל חוסר באמצעים, דבר שהקשה על אירועים שהיו קשים ומסובכים בפני עצמם.

"באחד המבצעים, שלא אשכח אותו כל ימי חיי, הפומ"ה שבה נסעתי עם הסמ"פ גלעד טלר נתקעה על בולדר. הקשר בין הפומ"ה שלנו לשיירה נותק. הסמ"פ נתן הוראה לנהג לכבות את המנוע. מולנו היה בית שעלה באש, הקשר נותק לחלוטין ובחוץ שררה חשכה. הרגשתי שכולנו הולכים למות ופחדתי מאוד. אני זוכר ששאלתי את עצמי 'מה עושים?'

"לאחר כמה ניסיונות, הצליח טלר ליצור קשר עם השיירה מהמכשיר הנייד שלו. במקביל הצלחתי, לאחר לא מעט ניסיונות, לחלץ את הפומ"ה מהבולדר שעליו עלינו. השיירה חזרה וחילצה אותנו".

סיכון מחושב

הפעולה המסוכנת ביותר שביצע עבד במלחמה, התרחשה בפאתי ע'נדוריה. "קיבלתי את המשימה ממפקד הגדוד אז, אל"ם אושרי לוגסי. היינו צריכים לחלץ שני טנקים ושני דחפורים. לפני ביצוע המשימה עמדנו אני ומ"פ 'דולב', יואב טורכנסקי, בשדה של עגבניות. קטפתי עגבנייה ונתתי אותה ליואב. עד היום הוא מזכיר לי את המחווה הזו. הטנקים נמצאו במטע זיתים, בשתי חלקות, במרחק של כשלושה מטרים זה מזה. הטנק הראשון נפגע במנוע מטיל ונשרף כליל. הטנק השני היה ללא נהג, בלי קנה והזחל הימני שלו היה פרוס כולו.

"ניגשתי לטנק הראשון. רציתי לשחרר את הבלם כדי לגרור אותו ולחלצו. ניסיתי להיכנס מתא הנהג, אבל לא הצלחתי בגלל זווית הצריח. ירדתי ונכנסתי מהדלת האחורית. בתוך הטנק היה ריח עז ולא נעים בכלל, ובכל זאת נכנסתי פנימה. הכול היה שרוף ומחריד. הנתיב היה חסום מהמארזים של הפגזים ולא הייתה אפשרות להגיע לבלם. החלטתי שצריך לחתוך את הזחלים של הטנק. ביחד עם המ"פ, הכנו את הערכות לפיצוץ זחל ובעזרתן חתכנו את שני הזחלים.

"צעקתי בקול רם: 'הצלחנו!' שמחתי מאוד. גררנו את הטנק לשטח מישורי לאורך כמה מאות מטרים. הסתייענו בשני דחפורים: גורר ותומך, וחזרנו אל הטנק השני. הצלחתי להתניע אותו ולשחרר את הבלם שלו. גם אותו גררנו עד לטנק הראשון. את השיירה הזו כיוונו למרחקים ארוכים ברגל בעלטה, בכביש צר מאוד ובירידה חדה ומסוכנת.

"הצריחון של הטנק השרוף הסתובב ב־360 מעלות, ולא הייתה עליו שליטה. פחדתי שהטנקים יחליקו לתהום, כי לזחלים של הדחפורים לא הייתה אחיזה טובה באספלט של הכביש. ביקשתי מהמפעילים של הדחפורים שייסעו עם כף קרובה לכביש, כשהסכין האחורית נוגעת באדמה, כדי למנוע החלקות. עשינו הכול כדי למנוע תאונה. בסופו של דבר הצלחתי להחזיר את הכלים לארץ. זה בהחלט היה חילוץ מורכב ומסוכן מאוד. החוויה ההיא לא תישכח אצלי.

"היום אני בוחן בגדוד 605 ומוודא כשירות של כלי רכב רבים. אני מסכם את התקופה שלי בצבא עד כה כשנים של נתינה, של עשייה, של התנדבות ושל כושר להפעיל אנשים בשעת צרה. התמודדתי עם אתגרים ועם סוגיות מורכבות והצלחתי לאלתר פתרונות מהירים למצבים מסובכים.

"אני מרגיש שכל פקודיי ובני משפחתי גאים בי, מעריכים אותי ותומכים בי. אני אוהב את מורשת הצבא ואת ערכיו, ולכן אני ממשיך לשמור על קשרים גם עם חברים שיצאו מהיחידה וגם עם אלה שהשתחררו, במיוחד עם אל"ם אושרי לוגסי, חברי לחיים, אדם מיוחד במינו שעזר לי אישית בעת צרה.

"החברים בצבא הם גם משפחה קרובה שלי, וזה נותן לי את המוטיבציה להמשיך לשרת. אם הייתי צריך לחזור על המעשים אחד לאחד, הייתי עושה את זה בכיף. קיבלתי מכתבי תעודה והערכה רבים שגרמו לי לבכות מרוב התרגשות. ההערכה של החברים שלי זה הדבר החשוב ביותר עבורי, הם המשפחה שלי. כל המפקדים נלחמו כדי שאני אקבל צל"ש, אנשים שמים לב כאשר אתה משקיע ונותן מכל הלב".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה