"קיבלנו הוראה לצאת לסיור מבלי שאיש טרח להגיד לנו שיש מלחמה"

אתר הגבורה, במחנה 6 בנובמבר 2013
נמרוד ארז 2013

נמרוד ארז 2013


במהלך הקרב על מרסה תלמת, הצליח רס"ן (מיל') נמרוד ארז להציל את הספינה שלו מהתרסקות על החוף, מנע ירי על כוחותינו והצית ספינת אויב מצרית על אומץ הלב שהפגין הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל



כשרס"ן (מיל') נמרוד ארז משקיף על הסירות שעוגנות במרינה בהרצלייה, הזיכרונות מהקרב על מרסה תלמת מציפים אותו. בקרב ההוא הצליח ארז, שהיה סגן מפקד דבור, לנווט את הספינה למעגן המצרי בתנאים קשים, כשהחושך מסמא את עיניו. ברגע אחד מכריע, כשהספינה עלתה על שרטון, החליט ארז הצעיר לקחת פיקוד במטרה למנוע את התרסקותה ולהציל את הלוחמים שעליה מטביעה. "בראש ישבה לי התמונה של איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו שועטים", הוא משחזר. "הבנתי שיש לנו 100 מטר או פחות עד שנתרסק לגמרי על החוף. ראיתי שהמפקד מרוכז לחלוטין במה שקורה מאחור, והבנתי שאם לא אעשה מעשה אז הלך עלינו. לקחתי את שני המנועים אחורה, עם היד של המפקד שנחה על ההגאים".

אף על פי שהספינה נתקעה על החוף ותותח החרטום נפגע, השתמש ארז בנשקו האישי ובאקדח זיקוקין, שהיווה לבסוף גורם משמעותי בהצתת ספינת האויב. במעשיו אלה גילה רס"ן (מיל') נמרוד ארז אומץ לב, קור רוח ותושייה, ועל כך הוענק לו ציון לשבח מידי הרמטכ"ל דאז, מרדכי (מוטה) גור.

פאניקה בקשר

חמישה ימים לפני פרוץ המלחמה השתתף ארז בסיור מודיעין שגרתי שנערך באזור מפרץ סואץ. לפני הסיור התריע לראשונה קצין המודיעין של היחידה על תרגיל מקביל שמקיימים המצרים והסורים בסמוך לגבול. זה היה הרמז הראשון אותו קיבלו ארז וחבריו על המלחמה שעתידה לפרוץ ולהכניס אותם למערבולת ימית ממנה יתקשו להיחלץ. "יצאנו אל הסיור בידיעה שהתרגילים האלה יוכלו להוביל לפעולות איבה מקומיות. בהתחשב במלחמת ההתשה, שהייתה טרייה עבור רבים מאיתנו, זה לא היה כל כך מופרך" הוא נזכר. "הפעם הבאה ששמענו הערכה הזאת הייתה ממש לפני סוף הסיור, ביום שבת. בזמן שעם ישראל כולו ידע כבר בצהרי היום שפרצה מלחמה, אנחנו לא ידענו. ישבנו בראס־סודאר וקיבלנו הוראה לצאת לסיור נוסף מבלי שאיש טרח להגיד לנו שיש מלחמה.

"הוציאו אותנו לים והקפיצו שני דבורים, מה שהיה נחשב נדיר בשטח, ולפנות ערב כבר ראינו שהתרגיל עובר לקווים יותר אגרסיביים. ראינו מהצד שלנו, בסיני, הבזקים ויריות. ברשת הקשר שלנו הייתה פאניקה – היינו בקשר עם הירוקים והבנו שקורים דברים. ‘תוקפים אותי, יורים עליי' היו הדברים ששמענו שם. מהחוף זה נשמע מאוד מוזר כי לא ראינו שום דבר ממה שהם תיארו.

"בערב קיבלנו הוראה ממפקדת חיל הים: לצאת לכיוון ראס זעפרנה ולהטביע כל ספינת דיג. לא התעכבנו לחשוב למה אנחנו מקבלים את ההוראה דווקא ממפקדת חיל הים ולא ממפקדת הזירה שלנו, אבל בדיעבד התברר שרשת הקשר של הזירה שלנו הותקפה על ידי המצרים. כיוון שסיימתי את ההסבה לקצין משמרת בדבור שבועות בודדים לפני המלחמה, החומר היה עדיין טרי לי בראש וההפלגה לראס זעפרנה נראתה לי תמוהה. אמרתי למפקד שלי: ‘תשמע, זה לא נראה לי. מרסה תלמת הוא המקום שיש בו כלי שיט, וראס זעפרנה הוא רק ראש'. זה כמו להגיד שנמל חיפה נמצא על ראש הכרמל כי למי שמסתכל מרחוק זה נראה אותו הדבר. כמובן שכשהגענו לראס זעפרנה לא מצאנו כלום ־ רק ים פתוח עם שפיץ קטן של יבשה.

"לקראת חצות כבר שמנו את פעמינו דרומה, והמשכנו אל מרסה תלמת. תוכנית הכניסה לשם הייתה מאוד פשוטה: להיכנס עם שני דבורים, להשחיל לספינות הקיצוניות פצצות נ"א (נגד אדם – א"ט) בתקווה שתיווצר שרשרת פיצוץ, ואז לפני שכל החוף יתעורר נשים פול גז ונהיה שם היסטוריה. לכאורה מדובר בפעולה לא מסוכנת ושקולה, אבל בדרך לשם הים התחיל להתפתח ולהיות גבוה והדברים השתנו. הפקודה ירדה מוקדם, מה ששחק את האנשים שממילא היו שחוקים מסיור מאוד ארוך וחלקם היו חולים. אמנם היה לנו קשה, אבל כנראה שההתרגשות לקראת הכניסה עשתה את שלה".

תראה איזה פחד

נרגשים ולהוטים, מתחילים שני הדבורים על לוחמיהם לשעוט לכיוון מרסה תלמת, אך שינוי מהותי בתוכניות עתיד לעצב מחדש את היומיים שמצפים לקצינים הצעירים. "לקראת הכניסה הייתי על דבור הפיקוד, ובספינה השנייה היו קצינים שעדיין לא הספיקו לגמור את ההתמחות שלהם מקורס החובלים. התוכנית הייתה להיכנס עם שני הדבורים למרסה כדי ליצור כוח אש חזק, אבל מה שקרה בפועל הוא שרק הספינה שלנו נכנסה. מאוחר יותר הבנו שהסיבה לכך הייתה שדבור 2 נשאר בחוץ כדי לחלץ אותנו אם ניתקע, כגיבוי. סיבה נוספת הייתה שלדבור הזה לא היו פצצות נ"א כדי לירות על הסירות המצריות.

"כשנכנסנו לעומק ים סוף אני הייתי העיניים של הספינה, הנווט. זה היה ניווט קשה במיוחד כיוון שכולו היה בחושך ובלי אמצעי ניווט. קו החוף היה קשה והכניסה למעגן הייתה צרה, ולכן נעזרנו בדבור השני כבקרת ניווט. התוכנית המקורית הייתה להמשיך באטיות עד לספינות הדיג של המצרים, לירות עליהן את הפצצות ולהסתובב בחזרה, אבל פתאום הספינה שלנו פנתה פנייה חדה מדי ובמהירות גבוהה. לא ידעתי למה זה קורה, אבל ידעתי שלא נותר עוד מרחק רב מהחוף והחלטתי שאם נמשיך להתקרב אליו מהר מדי, אדווח לפיקוד. אחרי 20 שניות בערך של תנועה מהירה התחלתי לשמוע קולות ירי מלמעלה וירי כבד על הספינה עצמה, וכעבור עשר שניות המכ"ם שלי נעשה חשוך והראייה המועטה מלכתחילה שהייתה לי בספינה ירדה לטמיון.

"עליתי למעלה וראיתי שתותחן הירכתיים מטפטף את הכדורים האחרונים שלו. הבנתי שהתחמושת שלנו אזלה, ושאם לא אעשה משהו אנחנו נתרסק על החוף של מרסה תלמת. בנקודה הזאת, משכתי את שני ההגאים של הספינה אחורה. כמה רגעים אחר כך ירו על הברטרם (ספינת משמר ודיג מצרית שתכננו להשמיד בתקיפה – א"ט) זרקור, שהאיר אותנו ואפשר לכל מי שהיה על החוף לירות לעברנו. במקביל, הספינה שלנו נבלמה על החוף, וכתוצאה מהבלימה החזקה המנועים דממו, והפצועים מהירי פונו ליבשה. המצרים שהיו על החוף המשיכו לכוון את האש אלינו כשיצאנו מהספינה. התכופפתי והסתכלתי בפליאה על המפקד שעמד זקוף. הוא שאל אותי: ‘למה אתה מתכופף?' אז עניתי לו: ‘תראה איזה פחד'.

"דקות לאחר מכן עמי, חבר שלי, צעק לעברי שאזרוק אליו מחסניות. ירינו על המצרים כדי לבצע פעולת הסחה שתאפשר למכונאי לנתק את הספינה מאדמת החוף. כשהוא ניתק לבסוף את הספינה מהאדמה וסובבתי את ההגה, היא רעדה קצת והשתחררה. הבטתי לאחור ופתאום חשבתי, ‘לא יכול להיות שהיינו שם ולא עשינו כלום לברטרם!' ואז יריתי חמישה זיקוקים על הספינה. רק הזיקוק האחרון ניתר פנימה והצית את הספינה. ביציאה מהמעגן, תותחן הירכתיים הבחין בדבור שרודף אחרינו, ובתגובה לכך המפקד צעק ‘אש על מנת להשמיד!' אבל אני זיהיתי את הדבור כדבור 2 שלנו. צעקתי למפקד: ‘עצור, זה מספר 2!' ובנס נמנעה טרגדיה של אש על כוחותינו.

"כשהגענו אל חופי ישראל והמסוקים חילצו אותנו לבית־החולים ‘הדסה', נחרת בראשי זיכרון שאני לא יכול לשכוח. כפי שציינתי, לא הודיעו לנו שיש מלחמה, וכל עולמנו היה הקרב במרסה תלמת. על המסוק ראיתי המון סרבלים שחורים מנופחים, ולא הבנתי במה מדובר. שאלתי את החובש: ‘מה זה כל הסודנים האלה?' הוא הסתכל עליי בפליאה ואמר: ‘איזה סודנים?! זה שריונרים שלנו, שרופים'. זה היה פשוט נורא ־ חיילי צה"ל שנשרפו בתוך הטנקים. אין ספק שהמראה הזה, יחד עם הקרב, השאירו בי שריטה. היום אני חושב בעיקר על מה שהיה יכול לקרות. לפי הסטטיסטיקה של המלחמה, אני יכולתי להיות היום בין המתים, וזו מחשבה שלא עוזבת אותי מאז".

כל סיפורי המעוטרים של "צומת גיבור" מתפרסמים גם באינטרנט: www.gvura.org



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה