המוות השפיל מבטו

אתי אברמוב אתר הגבורה, ידיעות אחרונות דצמבר 2013
דני מט

דני מט


הוא נחשב לאחד המפקדים המיתולוגיים בצה"ל, גידל כמעט את כל הרמטכ"לים, אבל לא הפך לכזה בעצמו. האלוף דני מט הלך לעולמו בסוף השבוע בגיל ‭.86‬ בריאיון האחרון שנתן, זמן קצר לפני מותו, הוא סיפר לכתבת "ידיעות אחרונות‭:"‬ "אני מנסה להדחיק את המחשבות, להישאר אופטימי". שימו לב לחשיבות הענקת צל"שים, צבעתי בצהוב!



אצילי וזקוף, עטור בזקנו הלבן המפורסם, חיכה לי האלוף דני מט לפני שלושה חודשים, בביתו בשיכון הצנחנים ברמת גן. הוא ידע שימיו ספורים, גופו כבר היה חלש מאוד, אבל צלילות מוחו, דבקותו בפרטי הפרטים וההומור השנון, הפכו את הריאיון למרגש ומרתק במיוחד. כשכיניתי אותו "המוהיקני האח - רון," הוא לא מחה. "השתתפתי בכל המלחמות," אישר, "בוגי יעלון היה אצלי סמל במלחמת יום כיפור, אמנון ליפקין-שחק היה קמ"ן שלי אחרי ששת הימים ומופז היה סמל אצלי בחטיבה .35 אני שלחתי אותו לקורס קצינים. הוא כשל במבדקים, וזה יכול לקרות אגב, אבל נתתי עליו המלצה מיוחדת אחרי מארב מוצלח. כל הרמטכ"לים היו אצלי, חוץ מרפול, מוישה וחצי ודן שומרון."

 

 האלוף מטשעוד הספיק לשבת בשבי הירדני ערב הקמת המדינה, היה נכה צה"ל. את הריאיון האחרון שלו בחר להעניק לביטאון "הלוחם," המיועד ללוחמים לשעבר, נכי צה"ל, כמוהו. דיבורו הקולח כשסיפר על קורותיו במלחמות ישראל נעצר רק כשנגענו בענייני אקטואליה. "מעולם לא נמשכתי לפוליטיקה ואף פעם לא הסתופפתי בצילם של פוליטיקאים," אמר, "למרות שתמיד היו ניחושים לגבי דעותיי האישיות. ראיין אותי פעם יעקב אגמון ,'שבתרבות'ב ואמרתי לו שגם אצלי בבית לא יודעים מה אני בוחר."

 

 כשאתה מביט סביבך, אתה מודאג?

 

"אין לי ספק שמדינת ישראל תהיה לנצח, אבל יש מקום לחיבוטי נפש על מה שצופן לנו העתיד. אני לא שקט ממה שקורה עכשיו. למעט במלחמת העצמאות, מדינת ישראל נמצאת בצומת המורכב והמסובך מאי פעם."

 

 ארבעה ילדים ואלוף

 

מט נולד בקלן שבגרמניה למשפחה חרדית, שעלתה לישראל .1934-ב אביו ואמו היו ממייסדי היישוב הדתי כפר הרא"ה והוא נחשב לבן הראשון של היישוב. את שיא ימיו כלוחם הוא רואה במ- לחמת יום כיפור, שבה שימש כמח"ט חטיבה ,247 חטיבת המילואים של הצנחנים. "לאנשי החטיבה שמורה זכות כפולה," אמר, "הם אלה שכבשו את הר הבית ואחר כך צלחו ראשונים את תעלת סואץ —מה שהיה נקודת המפנה במלחמה. כל גודל האחריות הלאומית היה מוטל עלינו. כולם, מגולדה ועד אחרון המפקדים, חיכו לדיווח הגואל ','אקפולקו מילת הקוד לחציית התעלה."

 

 ארבעה ילדים נולדו לדני ולאשתו נדיבה: ירון, תמר, שרית ועציון. כולם, מלבד ירון, שירתו בצ - נחנים. "מלחמת יום כיפור הייתה מלחמת אבות ובנים," הוא אומר, "בפעם הראשונה יצאנו למלח - מה עם הילדים שלנו. בני ירון היה אז צוער בקורס קציני שריון, באחד מגדודי הטנקים הראשונים שהגיעו לתעלה. אני ירדתי לתעלה לפניו. ידעתי שמהגדוד שלו נשארו שלמים רק ארבעה טנקים, אבל התאפקתי ולא שאלתי, כי לא רציתי שהמ - חשבות שלי ייטו לכיוון האישי במקום לאחריות הכוללת שיש לי על אלפי אנשים. אחרי יומיים לא התאפקתי, ניגשתי לרופא בפיקוד דרום וביקשתי את רשימת ההרוגים. איזו הקלה הייתה לי כש - ראיתי שבני לא היה ברשימה. לימים, כשביקרתי בצרפת כיו"ר קרן לב"י וסיפרתי את הסיפור הזה, היהודים תמיד היו מוציאים מטפחות ומוחים את הדמעות. גם אני עדיין נאלץ לקחת נשימה כשאני מדבר על זה."

 

 כששואלים את נדיבה בת 81-ה מה היה מקצועה לפני שהפכה לפנסיונרית, היא עונה: "גידלתי ארבעה ילדים ואלוף." היא יושבת מולו על הספה בעת הראיון, ומתרגשת. "אני אוהבת לשמוע את הסיפורים האלו," היא אומרת. "כמה שאני יודעת זה לא מספיק." הדבר היחיד שרבץ על ליבם של בני הזוג מט הוא העובדה שלמרות פועלו הצבאי, הוא לא זכה לצל"ש או לעיטור. "דני היה מועמד לעיטור אות הגבורה," מספרת נדיבה, "אבל בגלל שבן גוריון החליט על 12 צל"שים בלבד, הוא לא היה ביניהם." "אמרו לבן גוריון שצבא צריך עיטו - רים," מתערב בעלה, "והוא ענה: 'הנוער העברי לא עושה מעשים בשביל .'ברזלים לדעתי צל"שים זה חשוב חינוכית."

 

 גידלת כל כך הרבה רמטכ"לים, איך זה שאתה לא הפכת לכזה?

 

"יש בזה הרבה מקריות. תלוי איפה נמצאים ברגע מסוים."

 

 אחרי מלחמת יום כיפור עברו על מט ימים לא קלים: "ראיתי מחזות לא נעימים בבתי הקברות, הזהירו אותי מסצנות, אבל התעקשתי ללכת להל - וויות לוחמיי. אי אפשר להחזיק רק בכבוד ובתהילה, בלי לשלם מחיר על אבדן חיי אדם. פעם הבטתי בשמות שעל אנדרטת הצנחנים בתל נוף, כמעט 1,500 שמות, מהם 1,000-כ היו מתישהו פקודים שלי. אני פוגש את ההורים הולכים ודועכים, הול - כים וקמלים, אין ספק שזה מעורר מחשבות לגבי המחיר שאנחנו משלמים."

 

 אתה בקשר עם משפחתו של אריק שרון?

 

"כשלילי היתה בחיים, הייתי מרים טלפון לחווה. יש לי עדיין ביומן את הפקס והטלפון בחווה, שבטח כבר התחלפו. דיברנו כמה חודשים לפני מה שקרה לו, ואני חושב שעם ישראל החמיץ מנהיג. כי למרות כל הביקורת שהיתה נגדו — הוא הרי יצר חלק מהבעיות, כמו התנחלות תחת כל עץ רענן — אריק היה פרגמטיסט, הפנים את החלום ושברו. ויתר על החלומות של אחרי מלחמת ששת הימים, עם האווירה המשיחית, והבין שזה לא יוביל לשום מקום."

 

 חדשות אתה מקפיד לראות?

 

"אני עוקב אחרי האקטואליה, אבל גם אחרי 'המרוץ למיליון' והטור דה פראנס. אני מאוד אוהב לטייל, והיום אני מטייל מהכורסה. פה ושם אני נפגש עם חברים מהתחום הביטחוני, מהימים ההם."

 

 איך אתה מעביר את זמנך?

 

"אני חבר הנשיאות העולמית של המכון האסטרטגי בבר אילן, קורא הרבה, הולך להרצאות."

 

 עד כמה הזיקנה מטרידה אותך?

 

"יש תופעות מגבילות ואין מה לעשות, חושבים על זה. בעיקר כשרואים חברים וידידים שמזדקנים ומתים. אבל אני מנסה להדחיק את המחשבות, להישאר אופטימי, לחשוב על דברים חיוביים. גורודיש אמר משפט יפה: 'אל המוות הישרנו עינינו והוא השפיל .'מבטו אי אפשר לומר שאדם לא חושב על קץ הימים. גדלתי בבית דתי אבל עזבתי אותו בגיל ,15 אז אני לא חושב על גן עדן או על גיהינום. איש לא חזר משם. אבל להשוות את הנוער של היום לנוער שהיינו, כשאמי וכל נשות כפר הרוא"ה הלכו עם מכנסיים קצרים? היום זו תקופת התחרדות."

 

 איזו מורשת אתה משאיר אחריך?

 

"אני לא ישן בשקט. אשתי תמיד אומרת לי: 'חמישים שנה נלחמת, וזה מה שנשאר במדינה'? נקווה לטוב."

 

 היית בין נושאי ארונו של הרמטכ"ל ))'מיל משה דיין. חשבת פעם איזה אלוף יסחב את ארונך?

 

מט לא מהסס בתשובתו: "מי שיסחב אותי הוא כיום סרן צעיר† ."

 

מה הם היו אומרים"החזק שבבני אדם בכל העולם הוא הבודד ביותר שבהם" | הנריק איבסן

 

ma


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה